שבוע בדיוק אחרי שיריבו הנצחי אנגלברט המפרדינק הופיע בישראל, הגיע תורו של טום ג'ונס להוכיח שהוא עדיין פצצת במה מתקתקת כשהופיע אמש בפעם השלישית בהיכל מנורה בפני קהל של אלפים - מרביתם נושק ל־50 וצפונה - שהגיעו לחזור, ולו לשעה וחצי, לימי נעוריהם.



סר טום ג'ונס, שחגג החודש את יום הולדתו ה־77, מלווה בקולו העוצמתי והמיוחד את פסקול הפופ הבינלאומי זה 54 שנה עם 28 אלבומים שניפקו להיטי ענק, בהם Delilah, Love Me Tonight, Green Green Grass of Home, It's Not Unusual ו־Sex Bomb. בסבנטיז נחשב לאחד מסמלי הסקס של עולם הפופ, והופעותיו הגרנדיוזיות בלאס וגאס הפכו אותו לשובר לבבות לא קטן.





המופע החל בדיוק שווייצרי בשעה 21:30, כשהאורות כבו וג'ונס ולהקתו העשירה עלו לבמה למול מאות אייפונים מצלמים ותשואות אהבה: "ערב טוב תל אביב", פתח והוסיף: "היום ביקרתי לראשונה בירושלים מעוררת ההשראה". בהמשך נזכר בלילות שבהם נפגש עם אלביס במלון בווגאס והשניים נהגו לשיר גוספל.



בניגוד לציפיות, ג'ונס בחר לפתוח דווקא בשיר Burning Hell, שיר חדש יחסית (2010) ויריית פתיחה פחות משלהבת לזמר רווי להיטים שכמותו. למעשה, עקב אכילס של המופע היה קומץ קטן מלהיטיו המוכרים (לקהל הישראלי לפחות) של ג'ונס למול שירים "חדשים" (מרביתם קאברים מוצלחים שאינם מזוהים עם ג'ונס) שלא לשמם הגיע הקהל למופע: Strange Things ,Didn't It Rain ו־I Wish You Would הם שירים מעולים וסוחפים, אך חשיבותם נשמעה מינורית ביחס לרפרטואר המוכר של טום.



למרות זאת, באמצע ההופעה, הקהל שוחר הנוסטלגיה בא על גמולו עם שרשרת הלהיטים – Delilah, It's Not Unusual, What's New Pussycat , Green Green Grass Of Home ו"סקס בומב" הנודע. כמו כן, ג'ונס הפליא לבצע בחושניות נונשלנטית את You Can Leave Your Hat on ו־Tower of Song של לאונרד כהן. בלטו בחסרונם She's A Lady,I'll Never Fall In Love, Without Love ,Love Me Tonight ו־Sex Bomb הנודע.




קולו של ג'ונס עדיין עוצמתי כבעבר, מצמרר ושמור היטב, התנועתיות שלו על הבמה עדיין סקסית ומלאת נוכחות והעיבודים העשירים והמעודכנים לשירים הלמו היטב את טום של 2017 ופיצו על ירידת הטון הווקאלי.

לסיכום, ג'ונס עדיין מספק את הסחורה ונראה בשיאו (גם עם מראה הזקנקן הלבנבן), ועל אף ששיריו החדשים מבוצעים היטב, הוא ויתר על כמה קלאסיקות שפשוט אסור היה לוותר עליהם.