עם הסינגל "הפליט", שיצא לאחרונה ומלווה את צאת האלבום, העוסק בגזענות, השפלה ויחס בלתי אנושי כלפי הפליטים הזרים, ועם שירה שמשמיעה את הקול המושתק - הלהקה משרטטת בצורה ספקטקולרית את הריאליזם הישראלי־ציוני, על פגמיו הגדולים והאטימות שמאפיינים אותו.
בהאזנה חוזרת ונשנית לאלבום ולשירים כמו "העולם שקוף", "עובר ושווא" ו"מי הרג את ים המוות", אפשר לחוש היטב את הזעם והכאב על המצב העכשווי במדינה, הערגה לארץ ישראל הישנה, ניפוץ האוטופיה השקרית־עכשווית ומחאה פוליטית המזדקרת לאוזן בשיר "השעה מתאחרת": "ההיסטוריה חוזרת/ מייחלת לנס/ השפחה מתאפרת והעבד מולך/ השעה מתאחרת/ תן לי יד ונלך/ אם יש דרך אחרת שניתן לנסות, השעה מתאחרת/ בא הזמן לעשות".
לצד הטקסטים ה"כבדים", יש גם טקסטים יותר "קלילים" ופחות "מעיקים": "אהבה שמימית" - העוסק באהבה בחלל; "הפילוסוף" - המתאר פילוסוף נטול דעה; ו"שעת הזאבים" - המתאר לילה בגילופין.
התרעות פיקוד העורף