תארו לכם עולם מקביל שבו שלום חנוך הולך ללמוד תורה ופיוט כתלמיד ישיבה טוב, שלמה ארצי שר מזמור חסידי וצביקה פיק מחזן עם כיפה על ראשו בכפר חב"ד. תרחיש כזה סביר שלא יכול לקרות כיום, אבל אי־שם בשנות ה־70 העליזות זה קרה, ועוד איך. לא רק עם ארצי, פיק וחנוך - גם יגאל בשן, אריק לביא, ירדנה ארזי, ששי קשת, יזהר כהן ושימי תבורי מצאו עצמם מתקרבים לדת ולמסורת. כל זה קרה בפסטיבל הזמר החסידי המיתולוגי, שמציין השנה 50 להיווסדו.

שנות ה־70 היו העשור שבו פרחו הפסטיבלים בארץ. מלבד הזמר החסידי התקיימו בישראל במקביל פסטיבל הזמר והפזמון, הזמר המזרחי, שירי הילדים, שירי בירה, שירי משוררים, שירי התנ"ך ופסטיבל שירי יידיש. באותן שנים השתתפות בפסטיבלים הייתה סמל סטטוס, ומיטב אומני ישראל השתתפו בכמה תחרויות במקביל.

בניגוד לתוכניות ריאליטי מוזיקליות, שתופסות את מלוא תשומת הלב הציבורית כיום ומתבצעים בהם בעיקר קאברים לשירים עבריים ולועזיים מוכרים, התנאי להשתתפות בפסטיבלי הזמר בסיקסטיז ובסבנטיז היה הגשת שירים מקוריים שלא נשמעו קודם לכן ונחשפו בהם בבלעדיות.

רבים מאותם שירים היו ללהיטים במצעדי פזמונים ובמרוצת השנים הפכו לנכסי צאן ברזל. קלאסיקות כמו "יברכך", "עושה שלום במרומיו", "אדון עולם", "שים שלום", "עוד יישמע" ו"שישו ושמחו", למשל, נוצרו במיוחד לפסטיבל החסידי וכל כך הוטמעו במורשת היהודית, עד שלעתים מתייחסים אליהם כחומר עממי עתיק יומין.

כדי להבין מה מקור ההשראה לייסוד הפסטיבל החסידי, נחזור אחורה ליוני 1967. הימים שאחרי מלחמת ששת הימים היו אפופי אופוריה. הניצחון הגדול מול צבאות ערב תרם לתהילתו הגדולה של צה"ל ולשמחה עצומה בקרב עם ישראל, שהרגיש שנס גדול התרחש. אותה תחושת נס שריחפה באוויר הובילה לחיזוק האמונה בכוחו של אלוקים, מה שתורגם בעולם הבידור למופעים ולהצגות בעלי נופך דתי.

באמצע שנות ה־60 המחזמר "כנר על הגג" קצר הצלחה ענקית בברודווי. סיפורו של טוביה החולב היהודי המתגורר באימפריה הרוסית כלל מוטיבים יהודיים חסידיים מובהקים והוצג גם בגרסה בעברית בארץ בכיכובם של שמואל רודנסקי, בומבה צור ובהמשך גם חיים טופול. כמעט במקביל יצא לאקרנים "שני קוני למל", הסרט הראשון בסדרת הסרטים בכיכובו של מייק בורשטיין, שהעניקו לצופה מבט אל העולם החסידי.

באוקטובר 1968 עלה בתיאטרון בימות המופע "איש חסיד היה" שכתב דן אלמגור, שבו נכללו שירים, סיפורים וניגונים חסידיים. באותו מופע, בכיכובם של שלמה ניצן, לוליק ודני ליטני, נולדו השירים "מכתב לרבי", "אברמל'ה מלמד" ו"זמר ליין". המחזמר זכה להצלחה ומשך אליו קהל רב של חילונים ודתיים כאחד.

באותה תקופה אפילו אריק איינשטיין הושפע מהז'אנר החסידי ויצר להרכב הבידור שלישיית התאומים את השיר "קול ששון וקול שמחה" ("בואו בואו חסידים"), העוסק בחגיגה חסידית אסלית. ההרכב המתחרה, שלישיית הגשש החיוור, לא התעלמה מהז'אנר ושרה על חתונה חסידית ב"צ'יריבים" היידי, שתרגם עמוס אטינגר.

"בתקופה שאחרי מלחמת ששת הימים, כשאנשים היו בטוחים שכוח עליון הוביל את צה"ל לאותו ניצחון מיתולוגי, הייתה רוח של הודיה לאלוהים על הכל, וכולם חיפשו לגמוע עוד ועוד יידישקייטים ודברי יהדות ודת", אומר המפיק והאמרגן הוותיק מיקי פלד.

"אחרי יוני 1967 המון אנשים התקרבו לדת והתחילו להאמין, ובעקבות זאת גם התחילו לשיר שירים מהתנ"ך", מסביר המוזיקאי מנשה לב רן. "כש'איש חסיד היה' הוצג בתיאטרון והפך לשוס, זה נתן למפיקים מיקי פלד ונחום בייטל רעיון".

אופנה חדשה במוזיקה

הרעיון של פלד ובייטל היה להקים בהפקה עצמאית את פסטיבל הזמר החסידי, אירוע שיתקיים בנוסף לפסטיבל הזמר והפזמון הממלכתי שנערך משנת 1960 מדי יום עצמאות בבנייני האומה בירושלים. "לעולם לא אשכח את ערב ראש השנה בבית הכנסת השכונתי שלי ב־1968", מספר המפיק נחום בייטל. "אז, כשישבתי עם כמה חברים, ונולד לי הרעיון לפסטיבל חסידי, אלטרנטיבה לאירוע הממלכתי. פניתי לשותפי מיקי פלד ממשרד ההפקות 'סולן', והצעתי לו אירוע שיתבסס על שירים מהמקורות שאותם ילחינו מלחינים מקומיים. מיקי חשב על הרעיון ויחד התחלנו לגבש אותו. רצינו שהמבצעים יהיו עמך ישראל. לא דתיים ולא כלום".

"בניגוד לנחום שחובש כיפה, אני לא בא מבית מסורתי. אבל המסורת היא בנשמה שלי", מסביר פלד. "נפתחתי לנושא כמו תינוק שנשבה בקסם. אני זוכר את אותה שבת שבה התחלתי לגבש את הפורמט הממשי והלוגיסטי לפסטיבל, חיכיתי לצאת השבת כדי לשתף את נחום ברעיון. מי שהשלים את התמונה בהמשך היה מנשה לב רן. היינו חבורה של שלושה ילדים שחיפשו את הדרך להפוך את הרעיון למשהו מוחשי".


משתתפי פסטיבל הזמר החסידי. מימין: חיה ארד, דני מסנג, רותי לרמן, אילי גורליצקי וששי קשת . יח"צ משתתפי פסטיבל הזמר החסידי. מימין: חיה ארד, דני מסנג, רותי לרמן, אילי גורליצקי וששי קשת . יח"צ


"חשבתי במונחים של מוזיקה", אומר לב רן. "רציתי להחדיר אופנה חדשה לבידור הישראלי: ז'אנר מוזיקלי שמבוסס על פסוקים מהמקורות. שיתפנו גם את הרב לאו, שחיבר אותנו לנשמה של הרעיון והביא לנו פסוקים מתאימים. לאט־לאט התגבשה הקבוצה".

לב רן, שבאותה תקופה שימש כמנהלה המוזיקלי ואחד ממייסדיה של מקהלת הרבנות הצבאית, מתאר את תהליך בחירת השירים: "הייתה ועדת שיפוט שכללה את הרב לאו, גיל אלדמע, ד"ר חנן וינטרניץ, אמיתי נאמן ואנוכי. הקסטות נשלחו אלינו בשתי מעטפות: אחת הכילה קסטה ללא שמות היוצרים, והשנייה עם שמות היוצרים. פתחנו את המעטפות ללא השם, ואם הקסטה מצאה חן בעינינו ועברה שלב היינו פותחים את המעטפה עם השמות ומשבצים את השיר בפסטיבל. כל מי שרצה יכול היה לשלוח שיר, בלי קשר למידת דתיותו ולראיה: רוב המלחינים ששלחו שירים לא היו דתיים. לאחר שנבחרו השירים הזמנתי את הזמרים והצעתי להם שירים שהתאימו לגון קולם. כשפנינו לאומנים, כולם התלהבו מהרעיון. זה היה מדהים. גם מבחינה כספית הם הלכו איתנו והתפשרו. היו חברות שתרמו את הפרס תמורת פרסומת. סכום די נכבד של כמה אלפי שקלים לזוכים בפסטיבל".

הלהיט היהודי הגדול בעולם

ב־26 בספטמבר 1969, מוצאי שבת בצאת חג סוכות א', התקיים בהיכל התרבות בתל אביב פסטיבל הזמר החסידי הראשון. המנחה היה מני פאר, שהנחה לאורך השנים את מרבית הפסטיבלים. בהמשך הנחו אותו גם רבקה מיכאלי וחנן גולדבלט.

המילים היו לקוחות מהמקורות, אך הלחנים היו מקוריים. כך לצד לחן של רבי שלמה קרליבך היו גם לחנים של נורית הירש, שייקה פייקוב וחיים צור. העיבודים נעשו על ידי מוזיקאים כמו שמעון כהן, יצחק (זיקו) גרציאני, אריה לבנון וד"ר חנן וינטרניץ. המנצח והמנהל המוזיקלי היה מנשה לב רן.

בפסטיבל הביכורים השתתפו מיטב מאומני התקופה: יגאל בשן, אריק לביא, השלושרים (שלום חנוך, בני אמדורסקי וחנן יובל), רחל אטאס, האחיות גליה ונירה רבינוביץ' והרכב שהופיע בפסטיבל בהופעת בכורה רשמית: צמד רעים, הלא הם ישראל גוטסדינר ובני רוזנבאום, שהשתתפו במרבית הפסטיבלים והגיעו למקומות הראשונים ופעמיים למקום הראשון.

"כבחורים בני 21 שהשתחררו לאחר שלוש שנים במקהלת הרבנות הצבאית, כבר היינו משופשפים", משחזר גוטסדינר. "מנשה לב רן שניצח עלינו במקהלת הרבנות הכניס אותנו לפסטיבל. היינו הדתיים היחידים שם". ורוזנבאום מוסיף: "הקריירה שלנו שזורה בפסטיבל הזמר החסידי. שם התחלנו את הקריירה שלנו כצמד רעים. וכמו שהפסטיבל חוגג עכשיו 50 שנה לקיומו, כך גם אנחנו".

הפסטיבל הועבר בשידור חי ברדיו קול ישראל, ולב רן מתאר את תהליך ההצבעה: "כל מי שקנה כרטיס לפסטיבל קיבל שובר שעליו מספרים, לפי סדר הופעת השירים. בזמן ההפסקה, לאחר ביצוע השירים המתחרים, ניגש הקהל לנקודת הצבעה שבה היו תיבות ממוספרות ושלשל את השובר עם המספר שבחר לתיבה המתאימה. בסוף החלק האומנותי, לאחר שספרו את הקולות, הוכרזו המנצחים".

 צביקה פיק. צלם : ראובן קסטרו צביקה פיק. צלם : ראובן קסטרו


מי שזכו בפסטיבל הראשון היו האחיות נירה וגליה רבינוביץ' עם השיר "צמאה נפשי", שהלחין פנחס קהתי. "עוד לפני הפסטיבל החסידי הקלטתי תקליט עם שירי שבת יחד עם שלמה ניצן", מספרת רבינוביץ'. "אלו היו שנים שהפופולריות של שירי הפולקלור היהודי עלתה וגברה, וברוח הזו התקיים הפסטיבל. אחותי גליה ואני עלינו לבמה בשמלות כחולות עם נקודות לבנות ושרנו את השיר שהלחין הדתי המלומד פנחס קהתי למילים מתוך ספר תהילים. הקהל התרגש מהשיר שביצענו ובחר בנו למקום הראשון, אבל את הפרס הכספי קיבל המלחין ולא הזמרים".

במקום השני זכה יגאל בשן עם השיר "עושה שלום", שהלחינה נורית הירש. "מנשה ביקש ממני שיר וחיפשתי טקסט להלחין", היא משתפת. "התייעצתי עם אהוד מנור ז"ל הגאון, והוא המליץ לי על הפסוק 'עושה שלום במרומיו'. הצעתי את השיר ליגאל בשן, והוא תפס בכל העולם. בזכות השיר הזה הזמינו אותי לאחרונה לניו יורק לכנס מקהלות הזמיר העולמי. אגב, יגאל לא ביצע את השיר בהופעותיו לאחר הפסטיבל ולכן כיום פחות מזהים אותו כמבצעו המקורי. לפני כחצי שנה משה קפטן, המנהל האומנותי של הבימה, צלצל אלי וסיפר שראה בברודוויי מחזמר פנטסטי שקוראים לו

'come from away', שזכה בכמה פרסי טוני. להפתעתו ביצעו את 'עושה שלום' במהלך ההצגה. השיר נקרא שם ''come from away prayer. אני לא ידעתי בכלל ששילבו אותו שם".

"'עושה שלום' הוא השיר היהודי הכי נפוץ ומפורסם בעולם, יותר מכל שיר אחר", טוען לב רן, "והוא התפרסם בפסטיבל הזמר החסידי".

הפוך על הפוך על הפוך

את המקום השלישי בפסטיבל הראשון קטפו השלושרים עם השיר "והאר עינינו", שהלחין רבי שלמה קרליבך. ההופעה שם לדברי חבר השלישייה, חנן יובל, לא הייתה עניין של מה בכך ללהקת פופ־רוק חדשנית. "דמיין לעצמך שעל הבמה של היכל התרבות עמדו שלושה חבר'ה שנראים כמו פושטקים, עם פאות לחיים ומכנסיים מתרחבים ולקחו מקום שלישי בפסטיבל זמר חסידי. כיום דבר כזה לא יכול לקרות", הוא צוחק. "החיבור שלנו לשיר היה מיידי. זה קרה כשפגשנו את קרליבך במשרד של מיקי פלד והוא השמיע לנו את השיר".

"הפגישה שלנו עם רבי שלמה קרליבך נערכה בקומה התחתונה של מלון 'שרתון' הישן בתל אביב", מספר גוטסדינר. "הוא השמיע לנו שירים שהלחין, בהם את 'עוד יישמע', שביצענו מאוחר יותר בפסטיבל הרביעי ולקחנו איתו את המקום השני. קרליבך אמר לנו שהשיר הזה ינוגן בכל חתונה יהודית בעולם, והוא צדק. אחרינו הגיעו לפגוש אותו השלושרים, ואני זוכר אותו מכתיב לשלום חנוך את האקורדים של 'והאר עינינו' ומלמד אותו לשיר בסלסול ופיוט חסידי".

"השלושרים נדלקו על הרעיון המוזיקלי והכניסו את האלמנט שלהם", אומר פלד, שהיה אז המנהל של ההרכב. "כשהם ביצעו את השיר על בימת היכל התרבות, הקהל לא הבין מה זה צריך להיות. הפוך על הפוך על הפוך. זו הייתה תקופת רוק אמצע הדרך ופתאום החיבור שעשינו עם החסידות - הקהל היה בשוק, הם לא ידעו איך לעכל את זה. בני אמדורסקי, שלום חנוך וחנן יובל, היפים בתקופת דור הפרחים והמחזמר 'שיער', הפתיעו את הקהל. ועובדה היא שהשיר נשאר עד היום".

עוזי חיטמן. יעקב סער, לע"מעוזי חיטמן. יעקב סער, לע"מ


"להביא את שלום חנוך לשיר את 'והאר עינינו' כיום? זה לא היה קורה", מצהיר בייטל.

הפסטיבל הראשון זכה להצלחה גדולה, ומשתתפיו יצאו לסיבוב הופעות בחיפה ובירושלים. "זו הייתה חתיכת הפתעה, פצצה מוזיקלית חסידית שאף אחד לא ציפה לה", אומר פלד. "כולם היו בשוק. בהלם טוטאלי. זה היה בום רציני".

שירי הפסטיבל הראשון והבאים אחריו יצאו על גבי תקליטי הופעה חיה בלייבל חברת הד ארצי, ונמכרו בארץ ובקרב הקהילות היהודיות ברחבי העולם.

לאור ההצלחה הרבה המשיך המשולש פלד־בייטל־לב רן את מסורת הפסטיבלים החסידיים. הפסטיבל השני כבר שודר בערוץ הראשון, כחודשיים אחרי שידורו החי ברדיו. עם זאת, בהתחלה עתיד שידורו בטלוויזיה היה לוט בערפל. בעיתון "דבר" פורסמה ידיעה ב־25 בנובמבר 1970 כי "פסטיבל הזמר החסידי לא ישודר בטלוויזיה בליל שבת, לפי בקשת מלחין דתי". המלחין דוד ארליך הגיש בקשה לרשות השידור שלא תשדר את התחרות בערב שבת, כדי להתחשב בציבור הדתי. בסוף הגיעו הצדדים לפשרה ולפי לוח השידורים של עיתון "מעריב" מ־27 בנובמבר 1970, הפסטיבל שודר בשעה 9:30 בבוקר ביום שישי. "אחרי הופעה אחת בטלוויזיה כל המדינה שרה את השירים וזיהתה אותנו. זה היה משהו יוצא מן הכלל", אומר רוזנבאום.

השיר שאף אחד לא רצה

למקום הראשון בפסטיבל השני הגיעה הזמרת אילנה רובינא עם השיר "יברכך" שהלחין דוד ויינקרנץ. לאחר פרסום השיר הוא זכה להקלטה מחודשת, ומי שביצע אותו היה לא אחר מאשר שלמה ארצי. במקום השני זכתה יפה ירקוני עם "ייבנה המקדש", ולמקום השלישי הגיע צמד דרום (דני גולן וציון צדוק) עם "שישו את ירושלים" שהלחין עקיבא נוף, שיר שעד הים מושר, בעיקר ביום ירושלים.

הסיפור של הפסטיבל השני הוא השיר "יברכך", שכמעט נגנז ולא לקח חלק בתחרות. "הצעתי את השיר לכמה זמרים, והוא לא מצא חן בעיניהם", מגלה לב רן. "כשהגעתי לפגישה עם רובינא השמעתי לה את השיר ולא הותרתי לה ברירה: אמרתי לה שאין לי שיר אחר עבורה מלבדו. היא ביצעה אותו וזכתה במקום הראשון".

"בכל שנה מלחינים ויוצרים מכל הארץ היו שולחים עשרות אם לא מאות קלטות למשרד של מיקי פלד", מציין גוטסדינר. "הוועדה סיננה את היצירות והגיעה לכ־30 שירים שלפי דעת חבריה היו מתאימים לפסטיבל. האומנים היו משתדלים להגיע ראשונים למשרד, כי הראשון שהיה מגיע היה זוכה לשמוע יותר שירים, ואז הסיכוי שלו לקבל שיר כפי שהוא רוצה היה יותר גדול. אלא שהזכייה של אילנה עם 'יברכך' שינתה את התפיסה, הרי זה שיר שאף אחד לא רצה".

אילנה רובינא. צלם : חנניה הרמן אילנה רובינא. צלם : חנניה הרמן


מקרה "יברכך" חזר גם בפסטיבל השישי (1974) עם השיר "לכו נרננה", שביצעה הזמרת אסתי כץ וקטף את המקום השני. "הייתי זמרת צעירה אחרי להקה צבאית ומנשה לב רן אמר לי שאין כבר שירים", משחזרת כץ. "'נשאר שיר אחד שאף אחד לא רוצה', הוא אמר לי. 'אם תרצי - תיקחי, ואם לא נגנוז אותו'. בסוף לקחתי אותו והוא הפך ללהיט. ליוותה אותי מקהלה ענקית של 50־60 איש. מנשה חיבר כמה מקהלות, וזו הייתה הופעה חגיגית ומאוד מרשימה. עשינו בסך הכל שתי חזרות של כל המשתתפים - וישר למופע המרכזי".

בחזרה לפסטיבל השני. עוד להיטים שבלטו בו אך לא זכו במקומות הראשונים הם "שים שלום" ו"על שלושה דברים" שביצע יגאל בשן, "ולירושלים עירך" שביצעה שלישיית המעפיל ו"ידיד נפש", שהלחינו אהוד ושרה צוויג ונחשב לאחד השירים המזוהים ביותר עם הזמרת עדנה לב. "זה היה הפסטיבל הראשון שהשתתפתי בו אחרי הצבא", אומרת לב, "כל כך התרגשתי, רעדו לי הידיים. מרוב התרגשות כשירדתי מהבמה התעלפתי לזרועותיו של ישראל גוטסדינר מצמד רעים, שתפס אותי. כולם הימרו ש'ידיד נפש' ייקח מקום ראשון, אבל הוא לא לקח מקום ראשון וגם לא שלישי. ועדיין הוא הפך לשיר לאומי שאנשים כבר לא יודעים שהוא שלי מרוב שהוא נהיה אייקוני. השיר הזה פתח לי דלת גדולה בקריירת הסולו".

רק שלרגע לב לא הייתה בטוחה ש"ידיד נפש" הוא שלה. "קבעתי עם יגאל בשן ועדנה לב שיבואו אלי הביתה לשמוע את השיר", מספר לב רן. "ראשון הגיע יגאל. אחרי ששמע את השיר הוא העדיף לוותר עליו. אני רוצה משהו קצבי, הוא אמר לי, לא מנגינה מרגשת. בעודו מדבר נכנסה עדנה. היא הקדימה לפגישה והתעצבנה כי חשבה שיגאל לוקח לה את 'ידיד נפש', השיר שאותו היא רצתה. בסוף היא קיבלה את מה שרצתה ויגאל לקח את 'שים שלום', ושני השירים הפכו ללהיטים עולמיים".

חליפת משי בצבע בורדו

בפסטיבל הזמר החסידי השלישי שהתקיים בשנת 1971 זכה ששי קשת עם "שישו ושמחו", שהלחין שייקה פייקוב, שיר שעד היום נחשב לקלאסיקה המזוהה עם חג שמחת תורה. "באותה שנה זכיתי גם בפסטיבל החסידי וגם בפסטיבל הזמר המזרחי, עם 'בואו ונשיר אחים' שגם הלחין פייקוב", מחייך קשת. "הקשר שלי לעניין החסידי הוא מילדות. אלו שירים ששמענו בביתי מתקליטי חזנות שהורי הביאו מחו"ל. אחרי הפסטיבל לקחו אותי מהערוץ הראשון לכפר חב"ד, שם נשאו אותי על כתפיים ועשו תהלוכה עצומה בכל רחבי הכפר עם השיר הזה. 'שישו ושמחו' הפך להמנון שעד היום שרים בחב"ד. מן הרגע הראשון הייתה לי תחושה שהשיר הזה יהפוך ללהיט. הוא היה מעין המשך לשיר 'ותבוא עליכם הברכה' שפייקוב יצר לי. האיש ידע ליצור שלאגרים".

בפסטיבל הרביעי שהתקיים בשנת 1972 זכה גדעון גרייף, כיום פרופסור והיסטוריון העוסק בחקר השואה, עם "והביאנו לציון". "הופעתי גם בפסטיבל של 1971 וגם ב־1972", הוא מספר. "אבי המנוח, שמואל גרייף ז"ל, שליווה אותי לאורך 22 שנות הקריירה הזמרתית והבימתית שלי, ייעץ לי לבחור את השירים, ולמזלי הם הצליחו מאוד. את 'והביאנו לציון' הלחין ראובן סירוטקין והוא, כמו 'שאלו שלום ירושלים' שביצעתי בפסטיבל השלישי, נכנס לפנתיאון הזמר העברי־חסידי ומוצב בכותל המזרח של השירים שהשתתפו בפסטיבלים החסידיים".

נירה וגליה רבינוביץ' בפסטיבל בשנת 1971. צילום: חנניה הרמן נירה וגליה רבינוביץ' בפסטיבל בשנת 1971. צילום: חנניה הרמן


לא רק בזכות השירים תפס גרייף את תשומת הלב, גם בבגדים שאותם לבש עסקו כלי התקשורת והקהל. "אבי לקח אותי לחנויות האופנה המובילות בתל אביב כדי לרכוש את בגדי ההופעה המהודרים ביותר", הוא מספר. "חליפת המשי בצבע אדום־בורדו שלבשתי בעת ביצוע 'והביאנו לציון' צוינה לשבח בסקירת התקשורת".

אבל גרייף לא היה היחיד שמשך תשומת לב אופנתית באותו פסטיבל. גם צביקה פיק, שעלה לבמה בחליפה מחויטת, לבצע את "שמע ישראל", גרף מחמאות רבות. "באותה תקופה לא היה מעצב תלבושות כמו שיש כיום", אומר פלד, "לכן הלכתי עם צביקה לחנות כדי לקנות לו חליפה שתהלום את המעמד. כשהוא עלה לבמה, זה הטריף את הקהל. צביקה היה אז אומן מועדוני הדיסקו, הוא היה כוכב ענק, וכשהוא ביצע את 'שמע ישראל', זה היה שוס היסטרי".

לא כולם חשבו שהשיר הוא שוס. בני הישיבות החרדיות נחרדו כששמעו את השיר שהלחין וביצע פיק. "הקהילות הדתיות החרדיות תקפו אותי, כי בעיתון נרשם שבגללי השיר 'שמע ישראל' מושמע בדיסקוטקים", מספר לב רן. "זה התחיל נורא אבל בתוך פחות מחודש גם בקהילות הכי אדוקות שרו אותו ורקדו לצליליו".

"שהחיינו" בקרנגי הול

מ־1969 ועד 1987 השתתפו בפסטיבלי הזמר החסידיים מיטב האומנים, בהם שלישיית שוקולד מנטה מסטיק, רותי נבון, יזהר כהן, עוזי חיטמן, מירי אלוני, אושיק לוי, שולה חן, אופירה גלוסקא, ריקי גל, עוזי פוקס, אילנה אביטל, נורית גלרון, עוזי מאירי, מייק בורשטיין, גבי שושן, שימי תבורי, דודו פישר, עדנה גורן, גלי עטרי ועוד.

לא רק משתתפים, גם רשימת הלהיטים ארוכה עד מאוד: "הודו ל־ה'", שביצעו צמד הדודאים ישראל גוריון ובני אמדורסקי, "חמדת ימים", שביצעה שלישיית שובבי ציון (חנן יובל, קובי רכט וקובי אשרת), "שהחיינו" בביצוע של צביקה פיק, "זכרנו לחיים", ששרה רותי נבון, וגם "אני מאמין" של עוזי מאירי, "ולירושלים עירך", שביצעה גלי עטרי יחד עם צמד רעים. לרשימה אפשר לצרף גם את "אל תסתר פניך" בביצוע שולי נתן ואת "ברכנו" ששר שימי תבורי.

"בדרך כלל השירים החסידיים נכללו בתקליטיית הרדיו בקטגוריה של שירי דת", מבהיר לב רן. "פתאום, בזכות הפסטיבל החסידי השירים הללו הועברו לקטגוריה של שירים כלליים וכיכבו גם במצעדי הפזמונים הרגילים".

אבל יש שיר אחד שמככב מעל כולם - זהו "אדון עולם", שהלחין עוזי חיטמן, שגם שר יחד עם עודד בן חור. למרות מעמדו האייקוני של השיר, שהשתתף בפסטיבל ב־1976, נאלצו השניים להסתפק רק במקום השני. "כשעוזי התיישב על הפסנתר בחדר החזרות וניגן את 'אדון עולם', פשוט נדהמתי", מספר בן חור, שבפסטיבל השביעי (1975) זכה במקום הראשון עם השיר "שתהיי למשמרת שלום". "אמרתי לו: 'עוזי'לה, תשמע חביבי, אף פעם לא ביקשתי ממך משהו אבל הפעם אני מבקש. אני מבקש לשיר את השיר הזה יחד איתך'. הוא הסתכל עלי ואמר: 'יופי, נהדר. זה כל כך ברור לי ובסדר'. ההופעה עם השיר הייתה חוויה רוחנית.

רותי נבון. צלם : שעיה סגל רותי נבון. צלם : שעיה סגל


הקהל אימץ את השיר למן הרגע הראשון. כשהופענו בטורונטו במסגרת הפסטיבל, הקהל שר את כל השירים. וכשעוזי ואני עלינו על הבמה ושרנו את 'אדון עולם', כל הקהל, אלפיים איש, יהדות קנדה במיטבה, שרו ובכו. היה בזה כוח אדיר. עוזי סיפר שבזמן ששר ראה בדמיונו את סבא שלו, מלח הארץ וסמל היהדות עבורו, כשהוא רכוב על אופניים. אני ראיתי את סבא שלי, מצאצאי הבעל שם טוב, שהיה בשבילי היהודי האולטימטיבי והסמל של חיה ותן לחיות. כבוד עבורי שמזהים אותי בתור האיש ששר עם עוזי את השיר הזה".

לאור ארבעה פסטיבלים ולאור ההצלחה הרבה, החליט פלד לנסות לשווק את הפורמט בחו"ל. "האמנתי שזה מקור מוזיקלי נכון גם ליהדות ארצות הברית", הוא אומר. "ב־1972 נסעתי לארצות הברית ונפגשתי עם אלי דישי, לימים אמרגנו של אריס סאן בניו יורק, כדי שיסייע לי בשיווק הפסטיבל בארצות הברית. שלחתי לו את הפוסטרים שעליהם היה כתוב HASSIDIC SONG FESTIVAL והוא ביקש שאוריד את המילה HASSIDIC. זו לא מילה סקסית ולא מוכרת כרטיסים בארצות הברית, הוא אמר. לא אישרתי לו להוריד את המילה, אבל הוא בכל זאת השמיט אותה. אמרתי לו שאם הוא לא מחזיר את המילה HASSIDIC לפוסטרים, אין לנו עסקה, והוא החזיר.

בשנה הראשונה הצגנו את הפסטיבל בקרנגי הול, הבמה הכי מכובדת בארצות הברית שהעניקה לו את המעמד הראוי. שמות כמו פרנק סינטרה, שארל אזנבור ואלה פיצג'רלד הופיעו שם, וגם אנחנו. זו הייתה תעוזה לא קטנה לקחת פסטיבל חסידי ולהעלות אותו שם. וזה הצליח. הקהל מילא את האולמות: נשים, גברים, דתיים וחילונים, כולם הגיעו יחד. תחנת הרדיו היהודית המקומית השמיעה את שירי הפסטיבל בלי סוף, וכך כשהגיע זמן המופע כולם הכירו את מילות השירים".

"לקחנו לארצות הברית את מיטב הלהיטים של הפסטיבל, ושילבנו עוד אומנים כמו שלמה קרליבך וגיורא פיידמן", מוסיף בייטל, "המוזיקה היהודית והשילוב של אלמנטים שאינם דווקא דתיים תפסו את הקהל".

מי שנחשבה לדוברת הלא רשמית של הפסטיבל מעבר לים הייתה הזמרת רותי נבון. "התבקשתי לעשות מסע הסברה לפסטיבל בתחנות רדיו ובתוכניות טלוויזיה בחו"ל, בכל עיר שאליה הגענו, ולהסביר לקהל מהי מוזיקה חסידית", היא מספרת. "בזמנו כל מה שיצא מארץ הקודש, במיוחד שירי קודש, התקבל אצל הקהל החילוני והדתי לייט בהתלהבות רבה. בשבילם זו הייתה חגיגה. מסע ההסברה הזה היה הטריגר שלי לעבור להתגורר בארצות הברית, שם נשארתי במשך 35 שנה".

השלושרים. צלם : אלונה איינשטיין השלושרים. צלם : אלונה איינשטיין


"הבונוס של הפסטיבל החסידי היה שנסעתי פעמיים למסעות חובקי עולם בתנאים של חמישה כוכבים", אומר ששי קשת. "כשנסענו לדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד, היינו צריכים להילחם כדי שיאפשרו לאופירה גלוסקא להופיע, כי היא הייתה קצת שחומה יותר מאיתנו. אני לא יודע אם היא חשה זאת, אבל ידענו להסתיר אותה כמו שצריך".

גלוסקא עצמה הייתה עסוקה במשבר אחר לקראת אותה נסיעה: "שבוע לפני שנסענו לחו"ל, בזמן החזרות עם צדי צרפתי נגמר לי הקול. בשנייה אחת לא יצא לי הגה. אמרתי למיקי פלד שאין לי קול וביקשתי ממנו שייקח מחליפה. מיקי לא ויתר ושלח אותי לד"ר יורם רפופורט, שטיפל בבעיות במיתרי הקול. הוא אמר לי לא לדבר במשך שלושה ימים. להיות בדום שתיקה. בתום שלושת הימים חזר לי הקול ונסעתי עם הנבחרת".

עודד בן חור זוכר קוריוז משעשע מאותה נסיעה ממש: "מחוץ ליוהנסבורג היה פארק האריות הגדול ביותר באפריקה. הגענו לשם עם כל הצוות באוטובוס. פתאום ראינו במרחק שלושה מטרים מאיתנו אריה אדיר ישן. איציק סבן, מנהל הלהקה ביקש מששי קשת לפתוח את החלון כדי להצטלם עם האריה. ששי בהתחלה התנגד אבל בסוף הסכים ואיציק, שהכין איתו האל יודע למה מקל ארוך, עקץ את האריה בעכוזו. פתאום האריה קפץ על האוטובוס בשאגה. אני חושב ששלושה ימים אחרי זה לא חזר לששי הצבע לפנים".

"במהלך הנסיעה לחו"ל היינו ביחד כל יום, כל היום. בנסיעות באוטובוסים, במטוסים, בחזרות. זה כרוך בהמון לחצים אבל בסופו של דבר מדובר בחוויה מהנה ביותר", מציינת הזמרת חיה ארד, שהשתתפה בפסטיבל החמישי, השישי והשביעי. "בחו"ל ההעמדה הייתה שונה מאשר בארץ. שם שרנו כחבורה ובארץ כל זמר שר לבד או עם מקהלה. כשהיינו עושים שטויות על הבמה בחו"ל, היו קונסים אותנו. פעם אחת אושיק לוי שר את השיר 'עוד יישמע בהרי יהודה' ולחשתי לו מאחורה: 'אתה בטוח?', אחרי שצחקנו צוות ההפקה קנס אותנו".

עבור לב רן הרגע המרגש היה בתחילת שנות ה־70 בניו יורק, כשיאסר ערפאת הגיע בפעם הראשונה לבניין האו"ם. "המלון שבו השתכנו היה קרוב מאוד לבניין האו"ם", הוא אומר. "כשערפאת ירד מהרכב, לפני שהוא נכנס לבניין שמענו את הקהל שהתאסף שם שר לו את 'שמע ישראל', השיר שצביקה פיק הלחין ושר בפסטיבל. זה היה רגע חזק ומרגש. היו שאמרו שראו את ערפאת מזמזם את השיר בלי להבין את המילים כמובן".

אולי עוד יישמע

בשנת 1987 התקיים הפסטיבל החסידי האחרון. "הרגשתי שהאופנה השתנתה ושהז'אנר הזה כבר לא נוגע בצעירים", מספר פלד. "הפסקתי עם הפסטיבל לפני שיפסיקו לי אותו והתחלתי לחשוב על משהו אחר".

"מיצינו את הפסטיבל והלכנו איש איש לדרכו", מחזק בייטל את דברי שותפו.

כששאלתי את משתתפי הפסטיבל לדורותיהם מה סוד הקסם שלו, מה הייחודיות, קיבלתי תשובות מגוונות: חנן יובל ציין כי "הוא היה פלורליסטי, יפה וחיבר קהל של נשים וגברים, ודתיים וחילונים. אומנים הופיעו בלי כיפה על הראש. לא הייתה שום הדתה".

בני רוזנבאום: "עד הפסטיבל המוזיקה שנחשבה לדתית הייתה בדרך כלל נחלת הציבור הדתי בלבד. באופן כללי היא לא פרצה לקהל הכללי החילוני. מהרגע הראשון שעלינו לבמה של הפסטיבל נפרץ הסכר הזה והופענו על כל הבמות עם אומנים שאינם דתיים ובפני קהל מעורב. זה אחד הדברים שהביאו לנו קהל יותר רחב, כי אין סיבה שהקהל הלא דתי ייחשף למוזיקה שלנו. אפילו הקיבוצים הזמינו אותנו".

ישראל גוטסדינר: "הייתה אחוות אומנים אמיתית, ללא אגו וללא תחרותיות. אלו היו זמנים אחרים. כיום ההתחרדות הזאת והפרדה בין גברים לנשים לא הייתה מאפשרת לפסטיבל להתקיים. אז הקהל היה מעורב לחלוטין, וזה היה הדבר היפה בפסטיבל החסידי. הוא היה לאומי והתחרה בפסטיבל הזמר מבחינת הלהיטים שיצאו ממנו. אומנים התחננו להשתתף בפסטיבל, אני זוכר למשל שהאמרגנית של יהודית רביץ התחננה שנכניס אותה לפסטיבל וכשלא היה מקום היא התבאסה".

מיקי פלד. ללא קרדיט מיקי פלד. ללא קרדיט


לב רן: "הפסטיבל החסידי קישר בין כל הפלגים היהודיים. כולם באו לשמוע את השירים ולהתרגש ביחד".

עדנה גורן: "הפסטיבל היה מכובד מאוד. הוא לא היה מסחרה ובלי רעש וצלצולים. זו הייתה איכות".

כיום פסטיבל כזה יכול להצליח?
פלד: "יש לי את הרצון להחיות את המפעל הזה, עם זאת אני עוד מתלבט. אז הייתה אווירה אחרת ותקופה אחרת, ולכן הוא גם נשמע אחרת. כיום כשאני שומע את המוזיקה החסידית העכשווית, יכול להיות שהיא נוגעת במישהו, אבל לי זה לא עושה הרבה. אני ראיתי בפסטיבל החסידי משהו אחר. השילוב של הישראליות והחסידות הוא שעורר בי את הרצון להיכנס להרפתקה הזו".

בייטל: "בוודאי שכיום הפסטיבל יכול להצליח. בא לנו רעיון לקחת את המשתתפים שעדיין חיים ולעשות מחווה לפסטיבל המיתולוגי".

רותי נבון: "רק אם טובי המלחינים הצעירים ילחינו מוזיקה עכשווית לפסוקים מהמקורות יהיה לזה ביקוש".

בימים שבהם המונח "הדתה" לא יורד מהכותרות ואומן כמו אהרן רזאל מופיע בכיסוי עיניים כדי לא לראות נשים בקהל, וזמרים וזמרות מסרבים להופיע בפני קהל מעורב - החזרה ההיסטורית לפסטיבל הזמר החסידי מוכיחה שבעבר המוזיקה גברה על כל קושי. האם חידוש הפסטיבלים החסידיים יכול להחזיר עטרה ליושנה?