זהו סיפורו החריג של אורי סנדר, פסנתרן וירטואוז, שבניגוד מוחלט לכל האחרים, המתהדרים בפועלם, צריך לעמול קשה כדי לשכנע אותו שהוא לא פחות מוכשר כמלחין רגיש ומדויק וכזמר מעודן, ממשיך דרכם של הנזכרים לעיל. לגלאי המובהק שלו - הזמר, היוצר והמפיק מיקי שביב, שנטל על עצמו את ההפקה המוזיקלית, לא היה קל לגרום לו להאמין שהוא מסוגל לבצע את שיריו בלי תיווך של זמרים מקצועיים.
תחילה רשות הדיבור לשביב, האומר: "אורי פנה לזמרת שהכיר שתבצע את השירים שהלחין. כשהתעקשתי שהוא יהיה הזמר, אורי הסתכל עלי במין מבט בוחן האם נפלתי על הראש או אני רק נשמע ככה. לא ויתרתי לו, כי מי שמסוגל להלחין עם תשומת-לב כזאת לכל הברה של כל מילה, אין מצב שלא יידע לשיר את השיר שהלחין לאור הריגוש שהוא גורם. אחרי הכל הודה לי על ששיניתי את חייו בכך שנתתי לו את הביטחון לשיר בעצמו. מסתבר שבתוכו הייתה לו כמיהה לשיר, אבל מישהו היה צריך להוציא את זה ממנו החוצה".
כשרשות הדיבור עוברת לבעל הדבר עצמו, סנדר מפתיע. "אני עדיין חושב שאני לא זמר", הוא מתעקש משום מה. "עם זאת, אני מבין את מיקי, האומר שאין תחליף לפרשנות של המלחין ואני כאן אכן המלחין. להבנה הזאת הגעתי כשהתגבש לי סגנון משלי".
השאלה לגבי סקנדינביה לא צצה כאן יש מאין. זכה סנדר שתמלילי שירי אלבומו הם משל המשוררת הגלילית המוערכת סבינה מסג. בין השירים שכתבה לסנדר, "ענני ערב" הוא תרגום שלה לשירו של המשורר הנורבגי אולב האוגה.
לדבריה, הקשר שלה עם סנדר הינו מהתקופה שבה הוא חי ביישוב שלה כליל. "כבר אז הוא התעניין בשירים שכתבתי אם כי לא יצא מזה כלום והוא עזב ונסע לכל מיני מקומות", מספרת מסג. "אורי חידש את הקשר כשחזר לאזור, הפעם לאילון. בקיבוץ הוא העלה מופע מקסים עם זמרת ואיתי, שבו הקראתי משיריי. כשהזמרת לא יכלה להגיע, אורי שר בעצמו וראינו כי טוב. למרות שהשירה שלו אותנטית, הוא לא חשב שהוא זמר".
סנדר, מעל 40, גדל בקרית-ביאליק. "מילדות די הייתי בעולם משלי". הרומן שלו עם הפסנתר מתנהל מאז היותו בן עשר. את סיפורו הוא מוסר טלגרפית: "כליל. קנדה. תל-אביב. ירושלים. חזרה בתשובה. חזרה בשאלה. אריאל זילבר. קיבוץ אילון".
מיקי שביב מסכם: "לאחר שנים שבהן הייתי בצמתים מכוננים של מוזיקה ישראלית מקורית, חיכיתי זמן רב כדי לבשר על הפצעת יוצר חדש כמו אורי שלכמותו חיכינו זה מכבר".
התרעות פיקוד העורף