לו הייתה קיימת כיום פינת הרדיו "המדור לחיפוש קרובים", שדרכה ניסו אנשים בישראל הצעירה של שנות ה-50 לאתר את יקיריהם האובדים, הייתי מצהיר בה בריש גלי, כי נמצא אחיהם האובד  של ...יוני רכטר, שם טוב לוי, שלמה גרוניך, שלמה יידוב, אולי גם מתי כספי, דור היוצרים המופלא של המחצית השנייה של שנות ה-70 - וייתכן שאין הוא יודע שהוא כזה.

זהו סיפורו החריג של אורי סנדר, פסנתרן וירטואוז, שבניגוד מוחלט לכל האחרים, המתהדרים בפועלם, צריך לעמול קשה כדי לשכנע אותו שהוא לא פחות מוכשר כמלחין רגיש ומדויק וכזמר מעודן, ממשיך דרכם של הנזכרים לעיל. לגלאי המובהק שלו - הזמר, היוצר והמפיק מיקי שביב, שנטל על עצמו את ההפקה המוזיקלית, לא היה קל לגרום לו להאמין שהוא מסוגל לבצע את שיריו בלי תיווך של זמרים מקצועיים.

תחילה רשות הדיבור לשביב, האומר: "אורי פנה לזמרת שהכיר שתבצע את השירים שהלחין. כשהתעקשתי שהוא יהיה הזמר, אורי הסתכל עלי במין מבט בוחן האם נפלתי על הראש או אני רק נשמע ככה. לא ויתרתי לו, כי מי שמסוגל להלחין עם תשומת-לב כזאת לכל הברה של כל מילה, אין מצב שלא יידע לשיר את השיר שהלחין לאור הריגוש שהוא גורם. אחרי הכל הודה לי על ששיניתי את חייו בכך שנתתי לו את הביטחון לשיר בעצמו. מסתבר שבתוכו הייתה לו כמיהה לשיר, אבל מישהו היה צריך להוציא את זה ממנו החוצה".

לאחר שסנדר ניאות להיות המבצע, הוא קיבל את דעתו של שביב, שהשירה שלו תלווה בנגינתו בפסנתר בלבד. "זה מבליט את השירה שלו, בלי רעשי מודרנה סביבו", סבור שביב. "זה נטו ומוכיח שהנטו הוא העיקר".

מיקי שביב (צילום: פרטי)מיקי שביב (צילום: פרטי)

כשרשות הדיבור עוברת לבעל הדבר עצמו, סנדר מפתיע. "אני עדיין חושב שאני לא זמר", הוא מתעקש משום מה. "עם זאת, אני מבין את מיקי, האומר שאין תחליף לפרשנות של המלחין ואני כאן אכן המלחין. להבנה הזאת הגעתי כשהתגבש לי סגנון משלי".

מה היה לך בראש, כשהלחנת את השיר שהעלית כעת לרשת, "ענני ערב" ובו שרת לאמור: "הנה באים העננים/ עם דרישות שלום/ מחופים רחוקים,/ זה זמן רב לא היו להם חדשות בשבילי. / הנה הם מסמיקים שם,/ ליבם בוער,/ כל זה נועד למישהו אחר./ עוד לא חדלו/ תקוות/ מן העולם"?
"אכן , היו לי מול העיניים ענני גשם, כפי שמשתקפים גם מהעטיפה ובניגוד לתחזית שהייתה לגבי אפשרות של שנת בצורת".

אולי משהו...סקנדינבי?
"לא יכול להיות. אוי ואבוי אם אחשוב בהלחנה על סקנדינביה, מה גם שאצלי זאת חייבת להיות המוזיקה של המקום. אני יודע שזמרים כאן מחברים שירים באנגלית, אבל לדעתי זה לא הדבר האמיתי. מבחינתי, שיר אמור לשקף את המקום ואת השפה המדוברת בו, שפת האם של המלחין. ולא, זה יוצא מגוחך".

השאלה לגבי סקנדינביה לא צצה כאן יש מאין. זכה סנדר שתמלילי שירי אלבומו הם משל המשוררת הגלילית המוערכת סבינה מסג. בין השירים שכתבה לסנדר, "ענני ערב" הוא תרגום שלה לשירו של המשורר הנורבגי אולב האוגה.

לדבריה, הקשר שלה עם סנדר הינו מהתקופה שבה הוא חי ביישוב שלה כליל. "כבר אז הוא התעניין בשירים שכתבתי אם כי לא יצא מזה כלום והוא עזב ונסע לכל מיני מקומות", מספרת מסג. "אורי חידש את הקשר כשחזר לאזור, הפעם לאילון. בקיבוץ הוא העלה מופע מקסים עם זמרת ואיתי, שבו הקראתי משיריי. כשהזמרת לא יכלה להגיע, אורי שר בעצמו וראינו כי טוב. למרות שהשירה שלו אותנטית, הוא לא חשב שהוא זמר".

סבינה מסג בחצר ביתה בכליל (צילום: דינה גונה)סבינה מסג בחצר ביתה בכליל (צילום: דינה גונה)

מה אורי מביא לשירים שכתבת?
"אורי מביא אליהם את האופי שלו עם משהו נפשי עמוק, כפי שעולה מהשיר 'ענני ערב'. מה שמשותף לשלושתנו, כולל האוגה, זה הקשר לטבע". 

סנדר, מעל 40, גדל בקרית-ביאליק. "מילדות די הייתי בעולם משלי". הרומן שלו עם הפסנתר מתנהל מאז היותו בן עשר. את סיפורו הוא מוסר טלגרפית: "כליל. קנדה. תל-אביב. ירושלים. חזרה בתשובה. חזרה בשאלה. אריאל זילבר. קיבוץ אילון".

מה אריאל זילבר? מה קיבוץ אילון?
"הייתי תקופה בהרכב של אריאל. אנחנו חברים, בייחוד מאז שדי היינו שכנים - הוא במתת ואני בכליל. למדתי ממנו המון. אף פעם לא הרגיש לי נכון לעבוד עם זמרים אחרים. בקיבוץ אני עובד כפסנתרן ב'קשת אילון', מפעל המוזיקה של המשק".

לא תיעלם לנו אחרי הופעת האלבום?
"לא, זה לא יקרה".

מיקי שביב מסכם: "לאחר שנים שבהן הייתי בצמתים מכוננים של מוזיקה ישראלית מקורית, חיכיתי זמן רב כדי לבשר על הפצעת יוצר חדש כמו אורי שלכמותו חיכינו זה מכבר".