לפני שבועות ספורים טענו יורשיו של הבמאי אפרים קישון כי חברת יס העתיקה קטעים מהסרט "השוטר אזולאי" לפרסומת בכיכובה של נועה קירל, ללא הסדרת זכויות היוצרים מראש. אם תקפצו מעט לאחור, ודאי תזכרו את הפרסומת של אספרסו קלאב, שניסתה לעשות פרודיה על סדרת הפרסומות של נספרסו בכיכובו של ג'ורג' קלוני. גם שם היוצרים מצאו את עצמם במרכזה של תביעה.

בשנים האחרונות, בפרט עם עלייתן של הרשתות החברתיות, אנחנו רואים שענייני זכויות הקניין הרוחני תופסים עוד ועוד כותרות. לפני כמה שבועות מצאה את עצמה הדוגמנית ואושיית האינסטגרם נטלי דדון ניצבת בבית המשפט רק בגלל סטורי תמים שבו ניסתה לקדם זמר מפורסם (ברי סחרוף) ושיתפה מאפליקציית שירים בתשלום שיר שלטענת חברת ההפקה לא הועברה עבורה תמורה.

העניין הוסדר בלא תשלום מכיוון שלדדון לא הייתה כל כוונה מסחרית. העובדה שמקרים כאלה מגיעים במהרה לבית המשפט גרמה לנו לצאת ולבדוק למה זה קורה דווקא עכשיו.

"בשנים האחרונות עלתה המודעות לנושא הקניין הרוחני, מכיוון שמבינים שיש פה נכס שעשוי להניב רווח כלכלי", אומרת עו"ד רקפת פלד, שותפה בגילת, ברקת ושות' מקבוצת ריינהולד כהן, מומחית לקניין רוחני. "קל מאוד להבין את זה באמצעות דוגמה שקשורה לרכב: אם יש לי כלי רכב בבעלותי, את לא תרשי לעצמך להיכנס אליו ללא רשות. לקח קצת זמן להבין שגם מילים ולחן, לצורך העניין, הם משהו שאפשר לקבל עבורו כסף".

עו''ד רקפת פלד (צילום: יח''צ ריינהולד כהן)
עו''ד רקפת פלד (צילום: יח''צ ריינהולד כהן)

פלד עוסקת בתחום הקניין הרוחני וזכויות יוצרים ואומנים כבר יותר מ־25 שנה, והיא נתקלה במהלך הקריירה שלה במקרים שונים ומשונים. אך היא מצביעה על כך שבשנים האחרונות עיקר ההפרות הן בתחום הפרסומות.

למה דווקא פרסומות?
"עיקר השכר של יוצר הוא מתמלוגים ומפרסומות. ישנם שיר ויצירה שכוללים גם מילים, לחן, עיבוד, מבצע והקלטה. כולם מקבלים בסופו של דבר את התמלוגים על ההשמעות, השידורים וכיוצא בזה. כשחוה אלברשטיין נתנה את השיר 'לונדון' ליס, היא קיבלה על כך מאות אלפי שקלים, כך גם יהורם גאון ו'קזבלן'".

"לכי אחורה בזמן, ותגלי שאריק איינשטיין עשה את אחת העסקאות המכניסות ביותר כשבפרסומת לבנק הפועלים השתמשו בשיר 'אני ואתה נשנה את העולם'. מדובר בסכומים גדולים שמגיעים למאות אלפי שקלים, וזו סיבה נוספת שבגללה הריב סביב הפרסומות הפך לחשוב. זו דרכם של אומנים להרוויח כסף על שיר".

לפני כמה שנים, כשהתפצלו הזכייניות, זעם אריאל זילבר על חברת קשת שהשתמשה בשירו "חולם" בפרומו לערוץ השידור החדש. במקרה הזה דווקא דחה בית המשפט את טענתו של זילבר, מכיוון שהסרטון לא עלה כפרסומת, ולכן קשת לא עברה עבירה על זכויות היוצרים.

"הנושא הזה הוא חשוב ומשמעותי בכל נושא זכויות היוצרים. דרך המלך להשתמש בשירים ובפרסומות היא קודם כל לקבל אישור. אישור שווה כסף. לא פעם משקיעים סכומים ניכרים כדי לקבל רישיון ולהשתמש בשיר כלשהו", אומרת פלד. "לא תמיד האומנים מסכימים, מכיוון שלפעמים הם סבורים ששימוש כזה עשוי לפגוע ביצירה".

"מצד שני, כמו במקרה של זילבר, ישנו מונח משפטי שקובע 'שימוש הוגן'. הכוונה היא שבנסיבות מסוימות מאוד אפשר להשתמש ביצירה ללא כסף, על פי חוק. תלוי באופי היצירה, עד כמה יש השפעה על ערכה, מה משך השימוש בה, ובשורה התחתונה - ואולי החשובה ביותר - אם השימוש שנעשה בה הוא מסחרי".

הכוונה היא שכשמדובר בשימוש מסחרי אין תו תקן למה שמכונה "שימוש הוגן"?
"פה יש סוגיה מעניינת מאוד. עד לפני כמה שנים היה מקובל שכל שימוש שעושים ביצירה הוא מסחרי. לפני שנים הייתה למפעל הפיס פרסומת שבה ספי ריבלין היה מחופש לצ'רלי צ'פלין. יורשיו של צ'פלין התעצבנו מכך שמשתמשים בסמל כדי לקדם את מפעל הפיס. בבית המשפט נטען כי השימוש בדמותו של צ'פלין לא היה למטרת סאטירה בלבד ויש כאן כוונה לשימוש מסחרי בדמותו. חלפו להן השנים, ולהבדיל ממה שקרה עם מפעל הפיס, הפרודיה על ג'ורג' קלוני עברה את בית המשפט. אנחנו טיפלנו בתביעה מהצד של נספרסו".

האם כמו בפלגיאט ספרותי, הכמות היא זו שקובעת אם מדובר בהפרת זכויות יוצרים?
"אין ספק שבמקרים מסוימים מבחן הכמות הוא חלק ניכר בהפרת זכויות היוצרים, אך לא תמיד. הבחינה היא גם כמותית וגם איכותית. לפעמים, כמו בספרות, סופרים שורות כדי לבדוק אם זה נחשב כהעתקה, אבל קחי לדוגמה את השיר 'אהבתיה'. המילה בפזמון הידוע של שלמה ארצי היא החלק המהותי ביותר של השיר, ואני בטוחה שאת, ואולי אחרים, לא מכירים הרבה ממילות השיר מעבר לכך. נניח שיעשו שימוש מסחרי רק ב'אהבתיה', זה לחלוטין ייכנס לקטגוריית ה"איכותי" ולא הכמותי. הנושא הזה מעניין מאוד, הוא לא חד־ערכי, אלא צריך בכל סיפור של הפרת זכויות יוצרים לבחון הן את הנסיבות, הן את הערך של היצירה המועתקת והן עד כמה השימוש החדש עשוי להיות מסחרי".

ומה הדין בנוגע לתמונות?
"שם המצב אחר. כשאת לוקחת תמונה שלא שייכת לך, זה ברור מאליו. בשיר, הסוגיות מורכבות הרבה יותר".

ספי ריבלין  (צילום: משה שי, פלאש 90)
ספי ריבלין (צילום: משה שי, פלאש 90)

האקדח שהפסיד במשפט

חברת הונדה בארה"ב השתמשה באחת הפרסומות שלה בכפיל שגילם את דמותו של ג'יימס בונד כדי לפרסם דבר חדש שקשור לרכב. בית המשפט טען שזה קביל ואין הפרה של זכויות יוצרים.

כמה שנים לאחר מכן החליטה חברת פרמאונט שלקראת צאת הסרט "האקדח מת מצחוק" הם יצלמו את השחקן לסלי נילסן בתנוחה שכולה הומאז' לצילום האיקוני של אנני ליבוביץ, שעיטר את שער המגזין "ואניטי פייר" ובו דמי מור ההרה אוחזת בבטנה. בית המשפט ראה בכך הפרה של זכויות יוצרים.

"בית המשפט לוקח כל סיטואציה באופן נקודתי. בנסיבות מסוימות הוא רואה את זה כפרודיה ובנסיבות אחרות הוא מבין שיש פה הקשר מסחרי מובהק. לעתים זה תלוי תקופה, שימוש טרנספורמטיבי עם ערך מוסף עשוי לעתים להתפרש כהפרה של זכויות יוצרים".  

האם זה לא מובן מאליו שאם משתמשים בשיר, ודאי בפרסומת שמשודרת לעיני כל, חייבים להסדיר את עניין הזכויות?
"ברור לכולם שכדי להשתמש בשיר של מישהו אחר צריכים לקבל את הרישוי המתאים ולהסדיר זאת עם האומן באופן רשמי. אבל קורה, ולא פעם, שכדי להימנע מתשלום הכסף - וברוב המקרים מדובר בכסף רב - מנסים ללכת על התפר. הכוונה היא לא להשתמש בשיר במלואו, אלא שימוש חלקי בו כדי לא להפר את הזכויות בכוונה תחילה. אולם כאן לוקחים לפעמים סיכון גדול. דרך המלך, כאמור, היא לקבל אישור ולשלם כסף. מי שבוחר לעשות זאת בצורה אחרת ולחמוק, עשוי למצוא את עצמו בסופו של דבר בבית המשפט".

בשנת 2007 עודכן חוק זכויות הקניין בישראל, ובוטלה הוכחת הנזק. פלד מסבירה שהחוק שעודכן אז היה בנוי על חוק ישן יותר, משנת 1911. "החוק החדש נוצר מכיוון שהצטברו הרבה מאוד הפרות, ועמן גם צורך לחנך את הציבור ולעזור ליוצרים. מבחינת סכום, התשלום הוא עד 100 אלף שקלים. מובן שבית המשפט יקבע בסופו של דבר מה הסכום הנכון, ללא צורך שהתובע יוכיח שנגרם לו נזק בשל ההפרה".

כמו במקרה של נטלי דדון, שנראה קצת כמו תביעה קנטרנית, פלד אומרת שאנשים נוטים להשתמש בחוק החדש הזה כקרדום לחפור בו. "יש יותר תביעות על 100 אלף שקלים נגד אנשים שעשו שימוש מינימלי ביצירה. ובית המשפט ללא ספק רוצה לעצור את הסחף, של צלמים למשל, שלא תמיד הסכומים שהם דורשים תואמים את הפרת השימוש שנעשה בתמונה".  

כמו ברשתות חברתיות?
"ברשת יש המון הפרות, קל הרבה יותר להעתיק ברשת, בוודאי כשזה נוגע לתמונות. לכן, מבחינת החוק, ההעתקות ברשת הן הפרת זכויות יוצרים בדיוק כמו כל דבר אחר. גם כאן, ברגע שעושים שימוש מסחרי, ישנה הפרה. ברגע שיש שימוש שאינו מסחרי, אפשר לדבר על כל מיני פשרות של הורדה, הסרה וכיוצא בזה. בסופו של דבר, אל תשכחי שיש פה מישהו שיצר יצירה ששייכת לו. ואני חוזרת לדוגמת הרכב שתמיד עוזרת לאנשים לשים את הסיפור הזה בפרופורציות הנכונות. כבר הסכמנו שלא תיכנסי לרכב שלי ללא רשות, והדבר נכון גם לתמונה שצילמתי ותעשי בה שימוש".

נעמי שמר  (צילום: שמואל רחמני)
נעמי שמר (צילום: שמואל רחמני)

כדאי לציין שברשתות חברתיות קיימים מנגנונים פנימיים המאפשרים לחסום פרסומים, ובעיקר שירים, אם ישנה הפרה של זכויות יוצרים. כיום ישנם גם מנגנוני מחשוב רבים שיכולים לעקוב אחרי הפרה של זכויות, ומי שמשתמש בכך הם בעיקר צלמים.

רבים טועים וחושבים שמתן קרדיט פותר מתשלום.
"מתן קרדיט אינו פותר מתשלום, רק אם יש אישור שימוש. אני, כבעלת הבית, קובעת מה מותר ומה אסור ביצירה שלי. וכשמוגשת תביעה, השאלה היא מה התובע מבקש. הוא יכול לבקש צו מניעה, פיצוי כספי או כתב אזהרה לפני פעולה".

זה אולי הרגע לחזור לאחת התקריות המפורסמות ביותר בישראל בעניין הפרת זכויות יוצרים לכאורה: נעמי שמר שהתוודתה על ערש דווי כי ייתכן ששיר עם באסקי ששמעה בילדותה שימש השראה והשפיע עליה מבלי ידיעתה כשיצרה את "ירושלים של זהב". זה קרה גם לג'ורג' הריסון, ללד זפלין ולנפתלי הרץ אימבר עם "התקווה". וכמובן גם לשיר זוכה האירוויזיון "טוי", שזכה גם בבית המשפט.

האם שאיבת השראה מיצירות אחרות היא טיעון שקביל בבית משפט?
"אחת הטענות המקובלות היא לטעון שאין העתקה אלא השראה, ובאיזשהו מקום זה גם נכון. גם כאן מתייחסים לעניין הכמותי/איכותי/מהותי, ובבתי המשפט, במקרים מסוימים, גם מביאים מומחים באומנות, במוזיקה ובתיאטרון ובוחנים לעומק את הטענות הללו אם הנתבע טוען שהוא קיבל השראה מיצירה מסוימת. ואני מעריכה מאוד את בתי המשפט בהקשר הזה, אני חושבת שהם מקבלים לרוב החלטות מעניינות מאוד וספציפיות לכל טענה בנושא הזה".