בתחילה סירבה דמארי לשיר את השיר כי טענה שמילותיו אינן נוגעות בה. אולם אחרי שביצעה אותו לראשונה על הבמה, מחיאות הכפיים הסוערות של הקהל שינו את דעתה. דמארי הקליטה את השיר לראשונה בשנת 1948 ומאז לא הייתה הופעה, בארץ או בחו"ל, שבה לא ביצעה אותו.
“כששושנה סירבה לשיר את השיר הזה, משה ואלין דחף אותה לבמה ואילץ אותה לשיר", מספר המוזיקאי והזמר נתן סלור, נכדו של נתן אלתרמן. “השיר כל כך הצליח עד שהיא ביצעה אותו באותו ערב שלוש פעמים, והוא הפך לאחד מסמליה של שושנה. לשיר יש שלושה בתים עם השורה האלמותית ‘לכל דור יש כלנית וזמר’. כשהילדים ביישוב העברי בתקופת השלטון הבריטי היו רואים חיילים בריטים מתקרבים עם הכומתות האדומות, הם היו שרים את השיר ‘כלניות’ כדי לסמן שהחיילים הבריטים מתקרבים. בעקבות זאת הבריטים אסרו לשדר את השיר הזה. זה שיר נצחי".
השיר “בכרמי תימן", שדמארי נבחרה לבצעו בבכורה, מתאר את סיפורה של נערה תימנייה מהכרם שמאוהבת בבחור מסוים, אך אביה הזמין שדכן שישדך אותה, בניגוד לרצונה, לגבר אחר. השיר זכה לביצועים רבים, בין השאר של רוחמה רז, שלומית אהרון ומרגלית צנעני.
“ביקשתי מחנוך חסון, שהפיק את פסטיבל הזמר, שיהורם גאון ושושנה דמארי יבצעו את ‘אני ושירי’", משחזר המלחין אפי נצר. “אלא שכולם כמובן רצו אותם. ויתרתי הפעם על יהורם גאון, אבל אמרתי: ‘אם אין את שושנה, אוותר על השתתפותי בפסטיבל’, ואז קיבלתי אותה. זו הייתה חוויה מדהימה. נהיינו חברים טובים מאז.
התיישבתי על ספסל ולא רחוק ממני היה ילד קטן ששיחק בחול. פתאום שמעתי שאמא שלו צעקה לו לבוא. הוצאתי נייר והתחלתי לכתוב את המילים של ‘כשהיינו ילדים’. בדיוק כשסיימתי את השיר באה נחמה הנדל ונתתי לה טקסטים של שני שירים אחרים שתכננתי לתת לה. את השיר ‘כשהיינו ילדים’ ניסיתי להציע לזמרים ולמלחינים, וכולם לא הסתדרו עם הלחנתו, אבל כעבור חמש שנים צלצל אליי המלחין משה וילנסקי ואמר לי שהוא הלחין את השיר.