קשה עד בלתי נתפס לצפות במחזמר מרי לו בגרסתו החדשה, בהפקת התיאטרון הארצי מיסודו של סמי לוי, ובבימויו של צדי צרפתי, ולהתעלם מהעובדה שהאיש, היוצר והאמן המוכשר שעומד מאחורי להיטיו כבר לא בחיים. אך למרות זאת נוכחותו מורגשת, הקהל מצביע ברגליים והאולם? מלא עד אפס מקום, בדורות שגדלו על פיק וצעירים.
מרי לו, המבוסס על שיריו של פיק המנוח, מציג עלילה המתרחשת בישראל של שנות השבעים ומתפרשת על פני עשור שלם. ובמרכזה? איך לא סיפור אהבה נוסטלגי, טרום עידן הריאליטי, בין שלושה צעירים כאשר הדמויות הראשיות: גבריאל, אותו משחק טל גרושקה ומרים לובוביץ', המכונה "מרי לו", אותה משחקת ליהי טולדנו, מכתיבות את הטון ומראות עד כמה רחוק אפשר ללכת אחרי הלב, גם אם בדרך יש ייסורים וכאב.
בכל פעם שהשחקנים שרים את אחד השירים הקהל פשוט מצטרף אליהם לשירה ונוצר דואט אותנטי, מרגש ולא מתוכנן. ממבט על נראה שהשירים של פיק נוצרו סביב סיפור המחזמר מרי לו, לכל שיר נוצרה עלילה תפורה, יש רצף מרתק בין הסצנות, כל שיר מייצג תקופה בעבר וגם בתוך העבר הזה יש עתיד פנימי מסקרן.
אחד הדברים שמוסיפים למחזמר מרי לו בגרסתו החדשה הוא הכוריאוגרפיה המדויקת שסוחפת את הקהל לצד השירים, נראה שגם התלבושות עוצבו בסטייל שנות ה-80 עם קריצה לשנות ה-2000 ולטקסט המקורי נוספו הרבה אלמנטים של הומור המשמרים קלילות לצד ריגוש מהתוכן האיכותי.
אם נסכם את החוויה מדובר באחד ממחזות הזמר המרגשים, המספק הוכחה חיה שהקהל הישראלי צמא ומעריך נוסטלגיה גם עם שירים "רבי מלל", מבלי לפגוע במקומם של שירי ה"טודו בום" שכבשו את המיינסטרים.