זוהר ארגוב. זמר מופלא עם קול מיוחד במינו, ובאותה נשימה דמות שנויה במחלוקת שחייה הקצרים מדי תמו בטרגדיה גדולה. את הניגודים הללו, בין המותר לאסור, המוצלח לנכשל, האהוב כל כך לאנטי גיבור, תוכלו לראות במחזמר 'הפרח בגני' אודותיו. ספוילר: אתם ממש חייבים לעשות זאת, ויפה שעה אחת קודם. 

"במחזמר אנחנו נוגעים בנקודות בחייו של זוהר שלא ראו בסרט אודותיו, בהצלחה, בשפל ובהידרדרות לסמים, מתי ובעקבות מה היא החלה", סיפר לי השחקן שלומי יפרח, המוכר גם מדמותו של מאור עזרא בסדרה 'השוטרים', המככב במחזמר המשובח, "כל סצנה מלווה בשיר שמתאים לסיטואציה. אני חושב שזה מחזמר מאוד יפה ומרגש, וזו זכות גדולה לקחת בו חלק". 

באשר לתפקידיו המגוונים, תיאר: "אני משחק מספר דמויות. גם שיפוצניק, גם בעלה של ברכה, גרושתו של זוהר, וגם באמצע המחזה יש לי דמות תיאטרלית של דילר, שאני אוהב לשחק אותה. הסצנה מתנהלת כאילו אני סוג של מלאך שמגיע לזוהר. במובן הפואטי אני הכאב שלו, ממני והלאה החלה הידרדרותו לסם. המערכה השנייה עוסקת בנקודות השפל שלא כולם מכירים. במסגרת המחזמר, אני רוקד ושר, לא חשבתי שאעשה זאת אבל זה כיף. יש גם שירים שמחים, והקהל משתתף ושר. הרגע הזה בו הקהל באולם של אלף איש שר איתך את השיר זה מרגש ומדהים". 

סיפורו של ארגוב מצליח לחבר את יפרח אליו מזווית נוספת, אישית הרבה יותר. "אני לא מתבייש לומר שכשהייתי ילד אבי היה משתמש בסמים, וגם נכנס לכלא", שיתף. "הדמות הזו, שאני פתאום מדרדר מישהו לסם, אני שמח שזה נשאר על הבמה ולא בשום מקום אחר. אני לא מכיר הרבה הצגות בהן מביאים את הסם לבמה. כמובן שהכל משחק, אבל רואים את זוהר (בר צברי) משתמש בסמים מול כולם. אני חושב שזה מסר גדול להראות, מה הוא היה יכול להיות ולאן הגיע בעקבות הסמים. אני מדבר על זה המון בחיים, על כך שהדברים הללו לא מובילים לשום מקום. ממש רואים את התהליך מנקודת ההתחלה ועד לנקודת הסיום. מבינים שטוב לא יצא לו מזה". 

"המשכנו בחזרות תוך כדי המלחמה" 

"כשפרצה המלחמה, כשהגיע יום ראשון אחרי אותה שבת, אף אחד לא ידע לאן ומה קורה", התייחס שלומי לרגע בו חיינו השתנו לבלי היכר, קצת אחרי תחילת החזרות למחזמר. "למזלי, גדי צדקה, הבמאי שלנו, החזיר אותנו לשגרה מהר מאוד, והמשכנו בחזרות תוך כדי המלחמה. זה היה מאוד קשה. אני גר בקריית מלאכי, כל נסיעה שלי עוברת דרך אשדוד ואשקלון, ואתה שומע מיליון אזעקות בדרך וצריך לרדת מהאוטו. גם בתל אביב החזרות עצרו באזעקות, וירדנו למקלטים. אני מודה לגדי שהשאיר אותנו בסוג של שגרה. שמרנו על שפיות, יצאנו מהבית, נשמנו אוויר. התיאטרון עשה המון גם בשביל החיילים. גם היום, בסוף כל הצגה אנחנו חותמים עם כמה מילים על המצב, ואומרים שאנחנו מקדישים כל ערב לכל חייל, חטוף ונרצח, ולא שוכחים אותם. בזכותם אנחנו מצליחים לשמוח". "הלוואי ונחזור לימים טובים יותר, שנופיע מול החטופים שלנו שיחזרו הביתה. זה חלום גדול", ייחל בסיום. ולא נותר לי אלא לומר אמן.