"סוניה", מחזמר על בני הזוג סוניה ושמעון פרס, עשוי להיות ההפתעה הגדולה של רפרטואר תיאטראות ישראל לעונת 2022/2023, כך עולה ממסיבת עיתונאים של תיאטרון חיפה, שבה נחשף הרפרטואר שלו לעונה הקרובה, כולל שני מחזות-זמר נוספים, קלאסיקות של תיאטרון ונגיעה באקטואליה דוגמת פרשת אלאור אזריה, קברט אימפרוביזציה ופסטיבל קריאה של הצגות-מקור.
יריית הפתיחה לעונה הקרובה ניתנת כבר החודש ב"הטוב, הרע והנערה", קברט אימפרוביזציה ובו חוברת קרן צור לרון ריכטר ולנעם רובינשטיין במופע תיאטרוני-מוזיקלי שכולו אלתור לפי הכוונת הקהל.
בספטמבר אמור לעלות בשיתוף תיאטרון הבימה המחזמר "השנה היפה בחיי" מאת אהד חיטמן, יוצר מחזמר הלהיט "בילי שוורץ", בכיכוב מיקי קם, אחת משתי כוכבותיו ורוני דלומי. את המחזמר, שבמרכזו זוג צעיר, המתמודד עם ההורות, יביים משה קפטן, המנהל האמנותי של הבימה.
מיד אחריו יועלה מחזמר נוסף, "סווינג", מאת ובבימוי צביה הוברמן, שעיקר עשייתה התיאטרונית כוון עד כה לקהל הילדים והנוער. העלילה, רומן בין פליטה מהשואה לבין אחד מהטמפלרים תומכי הנאצים, מתרחשת במועדון ריקודים תל-אביבי בתקופת המנדט.
אחרי 15 שנה יחזור שלמה בראבא לדמותו העסיסית של השרברב אלימלך בורוזובסקי בקומדיה "הכתובה", מאת אפרים קישון (שבתיאטרון אהל כיכב בה מאיר מרגלית), עם אותו במאי, משה נאור, המנהל האמנותי של תיאטרון חיפה, בעיבוד חדש, כולל שירים מראשית המדינה.
לאחר שביים את הצגת "כולם היו בניי", יחזור נאור אל מחברו, ארתור מילר, מענקי התיאטרון במאה ה-20, בהצגת הדרמה המשפחתית "המחיר", בכיכוב יעקב כהן ואסי לוי.
קצת לפני כן יציג תיאטרון חיפה בבכורה בישראל בבימויה של השחקנית שרון שטרק ובעיבודו של אבישי מילשטיין את הקומדיה "מטולטלים" מאת המחזאי הגרמני העכשווי מריוס פון מיינבורג.
ובאשר לאזריה? - סיפורו המקומם של הצגת "שירת אלאור" שעודד ליפשיץ כתב בסגנון של טרגדיה יוונית ותועלה במסגרת "פסטיבל מקור", כפי שנקרא פסטיבל הקריאה של תיאטרון חיפה. ההצגה עוקבת אחר העדויות שליוו את הפרשה בבית המשפט. בין הדמויות בהצגה - אזריה, שטען ש"יריתי במחבל כי הגיע לו למות"; המפקד, שחקר את אזריה מיד לאחר האירוע והחליט לגלגל אותו מעליו; המג"ד, שמעלה את הספקות האתיים לגבי מניעי הירי; אמו של אזריה, המתפרצת לדיון בשם האמהות, השולחות את בנן לצבא ועוד.
כעת, אל המחזמר סוניה ואל יוצריו, המוזיקאים גיא פרטי ושחר שמאי, שממקום שבתו בלונדון, שם הוא מנהל קברט יהודי, רתם את חברו להרפתקה מעוררת העניין.
למה סוניה?
"כי עם כל המסתורין שנלווה אליה הייתה בעיניי דמות מרתקת, המייצגת דור שכבר לא קיים עם ערכים שהולכים ונעלמים".
פרטי: "כמוזיקאי, הרעיון ששחר העלה למחזמר הזה עורר בי סקרנות עם כל החידה סביב האשה הזאת, שכל כך רצתה להתרחק מאור הזרקורים. לטקסטים מעוררי ההשראה של שחר נתתי חיים באמצעות המוזיקה".
איזו מוזיקה?
"מוזיקה שהושפעתי ממנה, כולל שירי ארץ-ישראל ששמעתי בית והנגינה בפסנתר של יצירות שופן ורחמנינוב".
שמאי מבהיר: "מכיוון שלא יודעים הרבה על סוניה, אין כאן סיפור ביוגרפי, הנאמן לחלוטין למציאות, אבל הסיפור של הזוג פרס משולב בסיפור של מדינת ישראל, עם ההשקה בין החיים הציבוריים לבין החיים הפרטיים. העלילה, שמתחילה בהתאהבות שלהם בבן-שמן ומסתיימת בסירוב של סוניה ללכת עם פרס למשכן הנשיא בירושלים, כמי שנהגה לומר - 'התחתנתי עם חקלאי ולא עם פוליטיקאי".
איך יוצרים מחזמר, כשאתה בלונדון וגיא בארץ, לאחר שחזר ממנה זה מכבר?
"באמצעים של היום אין שום בעיה, למרות המרחק ונסיבות הקורונה שליוו אותנו בעת הכתיבה".
משפחת פרס בתמונה?
"ניסינו לערב אותה לאורך התהליך, אבל נענינו בסוג של שתיקה רועמת, מה שעודד אותנו להביא את דמותה של סוניה כפי שדמיינו אותה".
שחר שמאי, ירושלמי יליד ראשון-לציון, וגיא פרטי הם צמד יוצרים, בוגרי האקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים, שם הכירו ובעלי תואר שני במחזות-זמר מלימודיהם בלונדון, שם שימש פרטי כמנהל מוזיקלי בתיאטרון "הקברט היהודי", שהקים שמאי בן ה-35, המציין ש"החברות בינינו עזרה לנו בעת היצירה להתגבר על קשיי המרחק". פרטי, 34, הוא אשקלוני במקור, שלצד הפסנתר ניגן בכינור והעביר את שירותו הצבאי בלהקת פיקוד העורף. "עם הזמן הכתיבה הפכה למשהו משמעותי יותר בחיים המקצועיים שלי", אומר פרטי, שבין השאר ניגן בפסנתר בתיאטרון הרפרטוארי.
מה הביא אותך מהעשייה המגוונת שלך לשים את הדגש על תחום מחזות הזמר?
"אני נוגע בתחום הזה מילדותי, אבל אז עוד לא ידעתי שזאת האהבה הגדולה שלי במוזיקה".