"חרקים" הוא בעצם סרט מתח. לאורך כל הצפייה ישבתי על קצה הכיסא, מוכן לזנק ממנו בגועל ולברוח לחדר השני, שנייה לפני שאחד ממשתתפי הסרט ייקח ביס מג'וק. אני מניח שבעוד דור או שניים המנהגים יהיו שונים. שביום קיצי נעים, כשהחלונות פתוחים לרווחה, יתעופף אל הבית ג'וק מהדגם הרגיל, חום, בריא, בעל ארשת של נוכל, ואחד מצאצאי יתכופף, ילכוד אותו ויגרגר אותו לקרבו בשני ביסים באותה הבעה שגרתית שבה אני עובר, נגיד, ליד עץ שסק, קוטף לי אחד ובולע אותו בשני ביסים.

אני כבר לא אוכַל ג'וקים. גם לא צרעות על האש שטוענים שהן מעדן. גם לא רסק גלמים של זבובים. הולכי על שש, שמונה והלאה, נמוכי קומה, יהא טעמם כטעם נקטר ואמברוזיה ממש, אבודים בשבילי ואני בשבילם לנצח.

חרקים, מתברר, הם העתיד. בשנת 2050 תמנה אוכלוסיית כדור הארץ 9 מיליארד אנשים. לכדור הארץ, מתברר, לא חסר אוכל. כבר עכשיו הוא יכול לספק מזון ל–12 מיליארד אנשים, אבל באופן שאינו בר קיימא. כלומר, באופן שיכול לספק את צורכי העכשיו, אבל עתיד לפגוע ביכולות ייצור המזון בעתיד. איך זה יקרה? כמו שזה קורה כבר עכשיו. חלבונים באים מבקר. הבקר, בנפיחות הגזים שלו, הוא אחד מגורמי התחממות כדור הארץ. אם יגדל הביקוש לבשר בקר בהתאמה לגידול האוכלוסייה, תואץ ההתחממות הגלובלית, על כל נזקיה. המסקנה: יש למצוא ספק חלבונים אלטרנטיבי.

ויש כזה. ממש תחת רגלינו. חום, בריא, בעל ארשת של נוכל. רק הושט היד וקטוף אותו. ולא רק הג'וק כמובן הוא יצרן חלבונים מוצלח. את הצרעות כבר הזכרנו. וישנו הארבה על כל גלגוליו, הרימות (תמצאו בכל פגר של חתול על הכביש. אומרים שהן דליקטס), הזבובים והתולעים - כמה רעה כבר יכולה להיות אומצת בשר ג'וק, בתוספת חגבים מוקפצים, עם נגיעת רוטב רימות? גם טעים, גם מזין, גם מועיל לכדור הארץ. אז מי צריך פרה?

הסרט "חרקים" מספר על מדען ושף צעירים, בן וג'וש, שבעיניהם ספקי החלבונים הזעירים על פני הפלנטה שלנו הם הרבה יותר מקוריוז. מעבדת המחקר שלהם צמודה למסעדת "נומה" המפורסמת בקופנהגן. ממנה הם יוצאים למסע עולמי: אוסטרליה, אוגנדה, יפן, מקסיקו, איטליה וארצות נוספות. הם פוגשים בני שבטים, סוחרים ומדענים שכלכלת ביתם ועסקיהם מתבססים על חרקים.

הם מתוודעים לשיטות גידול וחוזרים אל המעבדה לעבד את המידע, לדווח למממני המחקר שלהם, ושוב יוצאים לדרך, לחפש אחר הטרמיט העסיסי הבא, שטעמו משגע ושעשוי לעמוד במרכז התזונה העתידית של העולם. גם לכנסים הם נוסעים. שם מתברר שהעניין של תאגידי ענק בחרקים הולך וגדל. ההוכחה: מספר הנציגים הגדל שהם מתחילים לשלוח לכנסים אלה.

שאלת הגועל נפש לא מטרידה את בן וג'וש, שעל פי הסרט אין זחל או תולעת שהם מהססים אפילו לשנייה להכניס לפה. הם מזכירים שרק לפני 20 ו–30 שנה אנשים היו נמלטים לו הוצע להם לאכול דג נא, והיום דוכני סושי משגשגים בכל פינת רחוב. הם מוטרדים הרבה יותר מהגישה התאגידית, שבמוקדם או במאוחר, סביר להניח במוקדם, תשתלט על הייצור ההמוני ותייצר לנו ג'וקים לא בריאים, מה שיפגע באלף גוני טעמיו המופלאים של הג'וק. באמת גועל נפש. רק דמיינו לעצמכם ג'וק תפל בטעם תעשייתי, בלי כל המיץ. בעעחחס.


"חרקים", שלישי, 3.10, הוט 8