הצפירה, "אחי", פטישי יום העצמאות, "צבע אדום" הקול של מוכר הסברס, ושופר: מיטב האמנים והמוזיקאים הישראלים בוחרים את הצלילים "הכי ישראליים" בעיניהם. הזמר והיוצר קובי אוז יצא במסגרת הסדרה הדוקומנטרית "צליל מכוון" למסע בעקבות הצלילים שעיצבו את המוסיקה הישראלית ומשקפים את השינויים שעברו על החברה בישראל. הסדרה גם בוחנת באופן תקדימי את כל המרכיבים ההופכים שיר ישראלי לנכס צאן ברזל: מלים, מנגינה, נגינה, עיבודים, הפקה מוסיקלית ושירה.
"צליל מכוון" תשודר ב-"כאן 11" ובדיגיטל לרגל 70 שנות עצמאות לישראל. משתתפים בה, בין היתר, ריטה, ריקי גל, ירדנה ארזי, קורין אלאל, צביקה פיק, דני סנדרסון, אלון אולארצ'יק, יוני רכטר, שלמה גרוניך, חברי הדג נחש, יאיר ניצני, רבקה מיכאלי, אתי אנקרי, ישי ריבו, עמיר בניון, ישי לוי, ג'ורדי (ירדן פלג), סאבלימיניאל, טונה, שלמה בר, דקלון, לואי להב, יעקב למאי ועילי בוטנר.
הנה כמה מהתשובות היותר מעניינות שהיום לאמנים הישראלים לשאלה "מהו צליל ישראלי בעינייך":
ריטה: "ההגיה של ה-ר' בעברית. לפי זה אפשר לדעת לאיזה מוצא שייך כל בן אדם".
רבקה מיכאלי: "הרינגטונים בהלוויה הם הצליל הכי ישראלי שיש".
קובי אשרת: "הקול של מוכר הסברס ברחוב שבו גרתי בחיפה. אני לא אשכח את היום בו אכלתי סברס והייתה עליו דבורה. הכנסתי לפה ונעקצתי".
ישי לוי: "'הו, היי, בוא הנה רגע. בוא אחי. בוא רגע', אחלה צליל".
טונה: "'אההה', מין חצי תלונה כזו. 'הייתי היום במס הכנסה. לקחו לי המון כסף ואההה, מה שהיה שם'. כזה מין".
ירדנה ארזי: "פטישים של יום העצמאות. אני זוכרת ברחוב העצמאות בחיפה אנשים היו רוקדים, ורגע אחרי שהפכתי לחיילת במקום מעגלים ראיתי ושמעתי פטיש. לא אהבתי את זה".
צביקה פיק: "הפנייה הישירה הזו שלא עושים בחו"ל. בחו"ל מדברים איתך בגוף שלישי. פה זה 'אהלן צביקה פיק'. או ברמזורים 'תפתח רגע', פותח, 'אהלן צביקה'. בבית אני שותק. בחוץ אני מדבר עם כל העולם".
ישי ריבו: "הצפירה הישראלית. יש אותה במצב חירום ויש אותה כצפירה של השבת. וזה אותו סאונד. אני מאחל לעצמנו שנישאר רק עם הצפירה של השבת".
אתי אנקרי: "שופר זה רגע מאוד חזק בשבילי בבית כנסת בראש השנה ובכיפור אחרי הנעילה שזה אחרי כל המלים בסוף אין שם אותיות, אלא הבעה מהמקום הכי פנימי וזה מה שכולנו מבקשים, שזעקתנו תישמע"
דקלון: "הצליל של הפיצוחים"
עמיר בניון: "ילד צועק 'אמא' אחרי החזרה שלו מבית הספר, והיא עונה לו".
ריקי גל: "דיבור לא טוב. צרוד כזה. הישראלים תמיד מדברים ככה. כאילו לא אכפת להם".
סאבלימנל: "התקהלות של הרבה אנשים ביחד, צועקים משהו ביחד עם ידיים כלפי מעלה. בקטע טוב".
קורין אלאל: "שקדי מרק, זה עושה רעש קבוע. זה הלחם של המרק. בלי זה אני לא חיה".
עילי בוטנר: "יש שיר שנקרא 'הרדופים' של שלמה ארצי. אז הפכפוך של המים שמוזכר בסוף השיר".
ארקדי דוכין: "צפירה באוטו. זה צליל מאוד דומיננטי. טפיחה על השכם שאתה מרגיש על הגב ואתה מאמין לזה. הרוסים יותר מתנשקים ומתחבקים. אצל ישראלים מרגישים את הצ'פחה. אחר כך הם מתחילים לצפור".
חיים אוליאל: "כל צליל של דלת של משאית מקפיצה אותי כי לרגע נדמה שזה בומבה של קסאם".
הדג נחש: "צבע אדום, צפצופים של מייל, רעש של טיגון עמוק בפלאפל ושאר החברים, צמדי מלים כמו 'כן בקשה', הרעש של סכיני השווארמה, מחיאות כפיים בסיום טיסה, צפצופי החדשות כל שעה עגולה".