נתוני הרייטינג של תוכנית הראיונות של אופירה וברקו ירדו לאחרונה משמעותית, עקב חרם צרכנים הנמנים במתרס הימני של המפה הפוליטית. עקבות השינוי בנתוני הרייטינג, חל אף שינוי אצל מנחי התוכנית. האם הם באמת מנסים להיות יותר מתורבתים ופחות מתלהמים? אנשים אוהבים לשנוא אותם, גם אותי הם מצליחים לא פעם לעצבן, אולם בעקבות השינוי שהם עוברים - אפשר גם להגיד מילה טובה.
לתוכניתם של השניים, מגיעים אנשים שהם משפיענים ומעצבי דעת קהל בתחומים שונים. היית חושב שאנשים כמוהם, אולי לא ירצו להתראיין אצל שני אנשי טלוויזיה שברשת זוכים להשמצות, הכפשות ולגלוג אינסופי, וכמות הביקורת נגדם עולה לאין ערוך על הפרגון והמחמאות. אמנם משבצת השידור שקיבלו בפריים טיים ובערב שישי, היא סיבה מספקת בשביל אנשי ציבור להגיע לאולפן על מנת להשמיע את קולם.
אין לזלזל גם באופייה העממי של התוכנית, שיוצר אווירה שבה מרואיין מרגיש נינוח יותר לפתוח את סגור ליבו. לא ראיתי אצל מראיינים אחרים עם ניסיון רב שנים, שהמרואיינים שעוטים על עצמם ארשת קפדנית ורצינית וזורמים בקלילות עם שטף השאלות. הם רשמיים יותר, מודדים בזהירות כל מילה שיוצאת להם מהפה ופחות ספונטניים.
לא כן אצל אופירה וברקו, שאצלם האורחים נפתחים ונחשפים יותר. יאיר לפיד הפתיע אמש כאשר הודיע שהוא יהיה מוכן לחבור שוב לבני גנץ בבחירות הבאות (אמנם רק אם הוא יהיה המועמד לראשות הממשלה מטעם האופוזיציה), כאשר רק לפני חודש אצל אופירה וברקו הוא שלל את האפשרות הזאת מכל וכל.
גלעד שרון, שאף הוא התארח אמש באולפן, הודיע חד וחלק שהוא יציע את מועמדתו לראשות הליכוד. כשנשאל האם הוא לא מפחד שיחרימו אותו בליכוד כפי שעשו לגדעון סער, הוא ענה בביטחון שלא, כי מה שחשוב לו זו טובת המדינה שלא נמצאת במצב מזהיר. טען שנמאס לו שכל הזמן מדברים במפלגתו במושגים של "אנחנו והם" והגיע הזמן לאחדות העם.
לא שמעתי אותו מדבר בנועזות כזאת בתוכנית ראיונות אחרת, ועוד כאיש ליכוד. אז כנראה שבכל זאת צמד המנחים השנוי במחלוקת, עושה משהו טוב בגישה הבלתי אמצעית והישירה שלו ומצליח למשוך בלשונם של אורחיו ולדלות מהם ווידויים וסקופים עסיסיים.
אמש היה מעניין במיוחד, הפעם, לא בגלל רכילות עסיסית מאחורי מערכת היחסים הכביכול מתוחה ביניהם, אלא בגלל התכנים שסיפקו האורחים, וגם בגלל ההיענות של ברקו ואופירה לקבל הערות בונות, וביקורת מאחד העיתונאים היותר מוערכים, דן שילון. בואו נודה על האמת, אף אחד לא אוהב ביקורת, ואני לא יכולה לדמיין שעיתונאים רבי השפעה יודו באופן פומבי שהם היו מעוניינים ללמוד דבר או שניים מאנשים חכמים מהם.
ברקוביץ', שבדרך כלל מתלהב מעצמו יתר על המידה כאילו הוא המציא את החוכמה, ישב אתמול למול דן שילון, כמו תלמיד ביישן בפני מורו, ושאל בשיא הכנות ואפילו בצניעות את המגיש המיתולוגי של "המעגל": "במה אנחנו יכולים להשתפר?". אופירה הזכירה לשילון שבעבר הוא ביקר אותם קשות, ושאלה האם לטעמו היא וברקו עשו בכל זאת כברת דרך שגרמה לו להגיע לאולפן ולכבד אותם בנוכחותו. זה היה די אמיץ מצידה לחשוף שהם לא רוו נחת מעיתונאי רציני בסדר גודל של דן שילון, וביקשו את חוות דעתו עליהם.
לשאלתו של ברקו ענה שילון שהם צריכים ללמוד מהי "תרבות ההקשבה". אופירה שאלה: "אתה חושב שאין לנו תרבות הקשבה?", כלומר, עצם השאלה הצביעה על כך שהיא מודעת שקיימת בעיה. שילון החמיא וציין שלמרות שהם עדיין רועמים, הם בהחלט התפתחו והתקדמו. השניים, הודו לאורח על דבריו ואמרו שכבוד גדול היה לראיין אותו, בלי שמץ של טינה או הסתייגות מגישתו השלילית כלפיהם בעבר. זה היה רגע אמיתי, כן ונכון. ברקו אפילו הודה שמעולם הוא לא התרגש כל כך מאייטם בתוכניתו המשותפת עם אופירה, כמו מביקור זקן השבט של אנשי הטלוויזיה, שבימים אלה חוגג 80.
יש מקום להחמיא לצמד המנחים מעוררי המחלוקת, שלא חששו מביקורת והאמת בפרצוף של עצמם. שינוי בגישה ובסגנון היה ניכר גם בהמשך התוכנית עם אורחים אחרים - הייתה יותר הקשבה וכבוד למרואיינים, מלבד כמה הפרעות מצד אופירה, שכשהיא רוצה לטעון טענה, גם אם תפרוץ שריפה באולפן, היא לא תעצור עד שתסיים את דבריה. אבל בכללי, הצלילים הרועמים ירדו בכמה אוקטבות.
ללמדנו שאין כמו חרם צרכנים שיעשה את העבודה.