הסדרה "צל של אמת" של ארי פינס, יותם גנדלמן והמפיקה מיקה תימור שודרה לראשונה בשנת 2016, ועוררה הדים רבים עם היוודע על העדויות שטרם נשמעו על מעורבות לכאורה של אישה בשם אולה קרבצ'נקו ברצח הנערה תאיר ראדה ז"ל.
אמש (חמישי) שודר ב-HOT8 הפרק האחרון בסדרה, "ההכרעה", ובו נחשף ביתר שאת האבסורד בנוגע לחקירתו ולהרשעתו של הנאשם במעשה הנורא – רומן זדורוב, פועל בניין אוקראיני שעבד בשיפוצים בשטח בית הספר ביום הרצח. כזכור, ראדה נרצחה באכזריות בשנת 2006 בדקירות סכין, בשירותי בית הספר "נופי גולן" בקצרין. הפרשה פערה פצע פתוח בחברה הישראלית, בעיקר בשל העובדה שלא היה קונצנזוס סביב ההחלטה להרשיע את זדורוב, ואף על פי כן הוא הורשע בשלוש ערכאות שונות. אתמול, 16 שנה מאוחר יותר, הוא זוכה סופית מחמת הספק, במשפט חוזר שיצא לדרך בשנת 2021.
במהלך הפרק האחרון בסדרת הדוקו מובאות, בין היתר, גם עדויותיהם של ראש המכון לרפואה משפטית, ד"ר חן קוגל, של עורך דינו של רומן זדורוב, ירום הלוי, ושל זדורוב עצמו. העדויות של המומחים נוגעות ל"ראיות" שבגינן נשלח זדורוב לכלא, ומפריכות אותן בזו אחר זו. כך, למשל, הם מראים כיצד חומר פדופילי שלכאורה נמצא במחשבו שייך בכלל למשתמש אחר, וגם ראיית הזהב שלפיה התעמק ברשת בעמודים המפרטים כיצד להרוג אדם בסכין, הייתה בכלל חיפוש תמים של מידע הנוגע לטלפון הסלולרי האישי שלו.
באשר לראיות הפורנזיות בזירה, מסביר קוגל במשחק מילים שלא מותיר הרבה מקום לספק: "אנחנו מצפים שבזירה יהיו עקבות של הרוצח, עקבות של הרוצח על הקורבן ועקבות של הקורבן על הרוצח. במקרה הזה אנחנו לא מוצאים עקבות של רומן זדורוב בזירה, את הזירה על רומן זדורוב לא מוצאים".
נקבע כי שלוש טביעות הנעל בתא שבו התבצע הרצח, אשר מובילות לתא הסמוך, אינן שייכות לזדורוב, הן אולי הראייה המזכה בעלת המשקל הגבוה ביותר בתיק. הטענה הלא המובנת של הפרקליטות הגורסת שמי שהותיר אותן היה "דני דין המחלץ האלמוני", שלעולם לא נדע מי הוא, היא לא פחות ממופרכת. איש מהצופים, מעורכי הדין ומכל מי שאי פעם התעניין בפרשה אינו מצליח להבין, כפי שמציין הלוי, איך הטענה הזאת עברה שתי ערכאות שונות. נוסף לכך, על בגדיו של זדורוב לא נמצאו שרידים של המנוחה ולא דם, כך שלמעשה ההודאה שלו ברצח הקורבן היא הראיה היחידה.
"לבתי משפט מאוד קשה. הם רואים הודאה, וכמו שאומרים, רק אלוהים יציל את מי שהודה", מודה עורך דינו. עם זאת, כאשר יוצרי "צל של אמת" מפנים את הזרקור למשטרה האחראית לחקירה, מנגנון האכזריות נגלה במערומיו. החוקרים אינם בוחלים באמצעים; משקרים, קושרים קשר עם המדובב – דבר האסור על פי חוק – ומוסרים לזדורוב פרטים מוכמנים כדי שחלילה לא יתבלבל בעת שחזור הפשע בזירה, והיד עוד נטויה.
רומן מודה: "זו הייתה טעות, הייתי צריך להיות חזק יותר, ללכת עם האמת שלי עד הסוף, אבל לא ידעתי, אני אהבל. הייתי נאיבי כמו ילד", ומספר על המניפולציות שהופעלו עליו ששכנעו אותו שעדיף שיודה ב-X כדי לקבל עונש מאסר מופחת מאשר שלא יודה כלל, כי ממילא הוא הרוצח וזו עובדה מוגמרת.
הגוף השני שנמצא במרכז הביקורת היא הפרקליטות המצטיירת כנוקטת כוחניות ולוחמנות, ומצדדת בתרבות שהשתרשה בתוכה, המבוססת על השגת הרשעות. "תביעה שאינה פועלת בשירות האמת היא דבר מפחיד", מציין בחרדה פרופ' מרדכי קרמניצר, מומחה למשפט פלילי, והלוי מוסיף: "איזו מדינה זו, שבה לסנגור יש עשרות ראיות של זיכוי והוא מת מפחד? ולמה? כי אני מפחד שישפיעו על השופטים. יש פה כל כך הרבה שחיתות בתיק, שאני אומר לכם, אפשר להשתגע".
בסוף הפרק מתריע עורך הדין מטעם ההגנה בפני מה שאנו, הצופים, כבר יודעים שלא יקרה, כשהוא אומר: "אוי ואבוי למדינה שלנו אם לא יהיה זיכוי לרומן, ולו מחמת הספק". נציגי הפרקליטות לא הסכימו להתראיין לסדרה, והפרשה שהסתיימה בקול ענות חלושה עם זיכויו של זדורוב במשפטו החוזר, מותירה אחריה שאלות נוקבות שככל הנראה יתנוססו מעליה לנצח; ובמילותיו של סגן נשיא בית המשפט המחוזי, אשר קולה: "תם, ולמרבה הצער, לא נשלם".