זה התחיל בהתארגנות ספונטנית של ארגז תנובה הפוך ושתי כוסות יין שהבאנו מהבית. 'כשאין הנחיות הגיוניות', על פי פסק הדין לענייני שתייה בחוץ בזמן קורונה, 'היה גם אתה לא הגיוני'. יש משהו אחר בלשתות יין מכוסות עם תחתית רחבה וצליל שבעולם האמנות היו קוראים לו: "יין על זגוגית". אם כי בעתות חירום אני מודה שאין לי שום בעיה לשתות יין מכוס חד פעמית ולהרגיש כמו בפסטיבל בירה.

הישרדות, צפון תל אביב 
בבר היין השכונתי שלנו, שהפך בלית ברירה וברוח התקופה גם לבית קפה, לא הצליחו לפצח את ההנחיות עד הסוף, ובימי שישי אנחנו מנסים להחיות את הפרלמנט הקבוע כמו חנוונים על ארגזי פלסטיק הפוכים. עם כוסות מקומיות שמשתלבות בכוסות מהבית. לפעמים אנחנו מפלחים מהם כוס ואומרים שהיא שלנו, לפעמים מפלחים גם שולחן. כי ככה זה בישראל. אם לא תפלח לא תשרוד.

יין לבן על ארגז ירוק  (צילום: טליה לוין)יין לבן על ארגז ירוק (צילום: טליה לוין)
שומר הראש 
ביום שישי האחרון הגדיל לעשות שומר הראש המאולתר של השכונתי, הלוא הוא ההומלס החתיך שעבר לשכב ממש בפינת הרחוב, בזווית שמאפשרת צפייה על שוטרים ופקחים שמגיעים למקום. 'שוטר, שוטר' צעק רוי המכונה על ידי התקשורת "הומלס חדש", בגלל שלא מדובר נרקומן אקראי מאלנבי, אלא בבחור בן 38 שעבד עד לא מזמן בעבודה מסודרת ומאז הקורונה לא מוצא את עצמו, ולא מוצא דירה בסכום הזעום של דמי האבטלה. אז הוא ברחוב, ובינתיים דואגים לו בשכונה. כי מי ידאג לו, המדינה? 
 
כשהוא צעק הסתדרנו במקום בגוש אחד גדול, בשלשות וזוגות. זוג וארגזו הוא. אני והחברות לקחנו את הפלסטיק הירוק והתיישבנו ליד העץ, עם חצי מסיכה שהונחה מהר ועקום על הפנים. אני מודה שהרגשתי קצת כמו בחור בן 16 שמתמזמז עם החברה בסלון של ההורים ונתפס עם המכנסיים למטה.

עיריית משטרה 
השוטר הלך. זרק משהו על "אסור ואסור ואסור" למרות שכולנו באוויר הפתוח. אמרנו לו בלב "יאללה יאללה ויאללה" כי לאף אחד לה היה מספיק אומץ, וחזרנו לשתות. אחר כך ראיתי בעמוד הפייסבוק של עיריית תל אביב הסתלבטות על הנושא. בהתחלה צחקתי, אחר כך הבנתי שזה ממש עצוב. יותר מידי עצוב. 
ארגז תנובה. מתוך דף הפייסבוק של עיריית ת''א  (צילום: טליה לוין)ארגז תנובה. מתוך דף הפייסבוק של עיריית ת''א (צילום: טליה לוין)

שני כרם שבו, אחד קדש ברנע 
שני בקבוקים של סוביניון בלאן 2019 של כרם שבו חוסלו עד השעה 15:00, מזגנו כמובן כוס גם לרוי אבל הוא אמר שיין זה לבנות והוא מעדיף לדבוק בגינס עד המוות. אחר כך, כשהתחיל להיות קריר והיינו מיואשים מספיק כדי להתנחם בעוד קצת שתייה, התחשק לנו אדום. השכונתי שגם התחיל למכור בקבוקים, הציע במחיר מיוחד את המלבק של יקב קדש ברנע, בציר 2019, שנכנס אוטומטית לרשימת הטופ טן שלי שמתחילה להתגבש אט אט. שלוש בנות צעדו לקונגרס בזל וירדו על שווארמה ועוד שני בקבוקי מלבק. עם כזה סטייל איך אנחנו עדיין רווקות בעיר הזאת? לא ברור.