השבוע תרתי בהר הבית עם האדריכל יוצא הדופן בחשיבתו גדעון חרל''פ, מי שחוקר את הר הבית כבר הרבה שנים, והוא מומחה בעל שם בתחומו. לשיטתו, בית מקדש יבנה על ידי נשים ולו בגלל גמישות הדעת שלהן. "על מנת לבנות את בית המקדש", אמר לי חרל''פ, "הכרח לשנות תודעה לשנות פרדיגמות, לשנות תפיסות, קוגניציות ובזה ניחנו הנשים, לא הגברים! חשיבה מהפכנית יפה לנשים.
בית המקדש, עוד מושג עלום בתודעה הישראלית המערבית, חשבתי בליבי. המשכנו במסלול הרגיל, המותר ליהודים בעת הזו. השוטרים דחקו בנו לנוע מהר כאילו ומישהו מחכה לנו בחוץ, גדעון שהתקשה בהליכה ויחד עם זאת התעקש להסביר לי על מיקומים שונים הקיימים בהר ומתחתיו, כמו בורות מים עם מנהרות המובילות לכיפת הסלע. מחל על כבודו לנוכח גסותם של השוטרים והמשיך כאילו ולא עלבו בו.
הרבה סבלנות וטולרנטיות צריך לגייס כשעולים להר הבית, היחס ליהודים במקום הכי קדוש לנו במילה אחת, מחפיר! גם היום בימי מלחמה.
סופסוף הגענו לאזור של התפילה. אל מולנו עומדים אנשי הווקף מוודאים שחוקי עומאר מתקיימים, חוקי עומאר, למי שלא מכיר, הינם חוקים שנחקקו כלפי יהודים בארצות האסלאם על מנת לסרס אותם לפגוע באמונתם ובתפילתם. אחד החוקים הוא: תפילת יהודים אסורה בקול.
עכשיו תאמרו לי אתם, אנחנו חיים במדינת ישראל שהיא ריבונית כבר 75 שנה. איך יתכן שחוקי עומאר חלים על יהודים במולדתם, במקום הכי קדוש להם?!
מוגש כחומר למחשבה.