כי האדם עץ השדה. למי האדם דומה? על פי סדר הבריאה היינו אומרים כי אנו דומים לחי. ואם כן המילה השייכת לנו היא גדילה. אך נקודה מיוחדת בצומח מזכירה דווקא את האדם - הזקיפות כלפי מעלה.
בניגוד לחיה המאוזנת, זקיפות משמעה עולם ערכים, תחתון ועליון, התקדמות והתעלות. לפי השוואה זו יותר מתאימה לנו המילה צמיחה, המאפיינת צורת התפתחות ערכית מלמעלה למטה. גדילה לגוף וצמיחה לנשמה, לצד הנפשי ההולך וצומח.
ננסה להתבונן יחד בארבעת חלקי האילן בשורשים, גזע, ענפים ופירות - ובהקבלתם לאילן הנפש שלנו בתוכנו פנימה.
הדמיון הזה לעץ צריך להנחות אותנו בימים שבהם הכל כל כך רופף וחסר אחיזה. לעץ יש שורשים. לא רק שורשי רוחב, אלא גם שורשי עומק. מהם הוא יונק חיים. מהם שורשי העומק של חיינו כאן בישראל? מניין אנחנו יונקים חיים ומשמעות?
התקופה האחרונה מעמידה יכולות אלו בסימן שאלה חמור. סכנה פנימית מאיימת עלינו. כמו חלק ממזיקי העץ שמכרסמים אותו מבפנים, בלי שאף אחד רואה. חוסר אמון מכרסם בנו, ציניות השתלטה עלינו, שיח קיצוני מאיים עלינו.
צריך לחזור לעץ. לשורשים המשותפים. לגזע המחבר. ליכולת לתת לענפים שונים כיווני אור שונים. ולא לכרות את הענפים שלנו עצמנו בשיח מפלג ומשסע. העץ שלנו, שהוא עם ישראל – חייב להמשיך ולצמוח. לרוחב. לגובה. ובעיקר לעומק. שיח עמוק אנחנו צריכים. ממדי עומק במציאות ולא רק מוצרים שטחיים ומתכלים. טו' בשבט הוא זמן להתפלל על מה שנטענו - 'אל נא תעקור נטוע'.