ראש המחלקה למאבק באנטישמיות בהסתדרות הציונית העולמית על הנתונים המדאיגים

לפני מספר שבועות פרסמה המחלקה למאבק באנטישמיות וחוסן קהילתי את דוח מצב האנטישמיות לשנת 2022, הכולל סקירה כללית ותמונת מצב של אירועי האלימות ופשעי השנאה כנגד יהודים ברחבי העולם. מנתוני הדוח, שפורסמו לקראת יום השואה הבינלאומי, עולה כי האנטישמיות עדיין קיימת בכל העולם, וישנו הנתון המדאיג שלפיו כמעט 80% מאירועי האנטישמיות הכוללים ונדליזם, שיח רעיל ברשתות ופגיעות פיזיות אינם מדווחים. לצד הנתונים הלא אופטימיים במיוחד, מצטרפת נקודת אור קטנטנה: ישנה מגמת בלימה בסיכום הכללי.

רחלי ברץ־ריקס, ראש המחלקה למאבק באנטישמיות בהסתדרות הציונית העולמית, טוענת שיש עוד דרך ארוכה עד שנראה את האור: “הנתונים לא אופטימיים וצריך להבין מהו המונח 'בלימה'. בכל שנה בעשור האחרון הייתה עלייה של ממש באירועי האנטישמיות, ומצאנו שהשנה באופן יחסי אין עלייה אלא יותר שמירת מצב קיים. זו אולי בשורה, למרות שנותרנו עם המספרים הגבוהים שהיו קודם לכן".

ברץ־ריקס מציינת שאנטישמיות היא לא רק אלימות נגד יהודים ברחובות, אלא גם קריאות לחרם על ישראל, קריאות לשלילת זכותה וקיומה של ישראל ושימוש בסממנים של השואה: “זו זילות השואה, אסור לתת לשום גורם בשום מקום להשתמש בסממנים הללו, בעיניי יש קווים אדומים שאסור לחצות אותם. אנחנו צריכים לתת את המקום הראוי לזיכרון השואה. סבא שלי היה ניצול שואה ושרד שבעה מחנות של גיהינום. בתור דור שלישי אני יכולה לומר לך שאצל סבא שלי למשל לא זרקו אוכל, גם את קליפות תפוחי האדמה היו מבשלים, וזה נראה מוזר לילדים שלי, אבל זה אחד הדברים המשמעותיים שעיצבו אותי, ומלווים אותי גם בעבודה שלי היום. אני מרגישה שהוא איתי בכל ההרצאות ובכל מקום שבו אני מדברת על המאבק באנטישמיות".

בשנת 2022 הביאה לכאן המחלקה למאבק באנטישמיות משלחות של מובילי דעת קהל בתחומים שונים, כגון קבוצת כמרים שביקרה בישראל ותלמידים מרומניה שהגיעו לכאן לשבוע כדי ללמוד על הארץ על גווניה: “ערכנו תחרות ברומניה, שבה מי שכתב את החיבורים הטובים ביותר בנושא מאבק באנטישמיות והשואה, זכה להגיע לטיול בן שבוע בישראל. אז אנחנו לוקחים אותם גם לנצרת ולכנסיית הקבר, וגם לכותל ולהר הרצל. הם מקבלים מגוון רחב של מיטב ארצנו והופכים להיות שגרירים מצוינים כשהם חוזרים. כך אנחנו משנים דעה, תודעה ומודעות".

פעולות נוספות נעשו גם בתחום הספורט, בשיתוף פעולה עם מכללת וינגייט: “הבאנו משלחת של סטודנטים גרמנים לראות את אירוע פתיחת המכביה והמתקנים הפראלימפיים הקיימים בישראל. אנחנו מביאים אותם לראות את העוצמה של ישראל, ואת הפנים האחרות שלה. אנחנו מביאים מנהלי בתי ספר לא יהודיים, כי מאחורי כל מנהל כזה יש 50 מורים ומאחורי כל מורה יש 100 תלמידים, וככה את בונה מעגלי השפעה, זה תחום של שינוי תודעה. הנה, תראו, אנחנו לא מדינת אפרטהייד. זה לא משנה אם אתה חובש כיפה או לא, אם אתה ערבי או להט"ב, כולם שווים במדינת ישראל, ואלה הפנים היפות שלה. בעיניי זו אחת הדרכים הנכונות והמוצלחות יותר להתמודד עם אנטישמיות".

ברץ־ריקס ממלאת את תפקידה במחלקה למאבק באנטישמיות וחוסן קהילתי בשנתיים האחרונות. לפני כן היא שירתה במשך שנים רבות בצבא ושימשה כמנהלת פרויקטים בכירה בתחום התשתיות בשוק הפרטי. היא אחת מארבע ראשות מחלקה בארגון והצעירה שבהן: “אני ראש המחלקה היחידה שהייתה גם חניכה בתנועת הנוער של הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית העולמית. בעבר הייתה תנועת נוער שנקראה ‘המועצה הציונית לנוער', ובמסגרתה יצאתי בשנים 1995־1996 להדריך באוקראינה וברוסיה. מבחינתי, כל התפקיד הזה כיום הוא סגירת מעגל.

באוקטובר 2021, כמה חודשים לפני שפרצה המלחמה באוקראינה, יצאה משלחת של נשיא המדינה יצחק הרצוג לטקס לציון 80 שנה לרצח בבאבי יאר. זה היה מעמד מצמרר להיות שם בתפקיד רשמי, אחרי שהייתי באותו מקום כנציגה של תנועת נוער".

כחלק מהמאבק באנטישמיות, רואים במחלקה תחת הובלתה של ברץ־ריקס חשיבות רבה גם לחוסן קהילתי, פעילות שאותה החלה בעת היותה עמיתה במכון מנדל לפיתוח מנהיגות חינוכית: “כשאת מייצרת חוסן, את עוזרת לקהילה להתמודד עם אתגרים בזמן משבר, אנטישמיות היא אחד המשברים הגדולים שקיימים בקהילות בחו"ל, אבל לא רק. חוזקה של קהילה נמדד ביכולתה להכיל את האחר. אחד הפרויקטים שאנחנו מדברים עליו, למשל, הוא שילוב ילדים יהודים עם צרכים מיוחדים בתוך הקהילות בחו"ל. זאת אומרת, הדרכה והכוונה לקהילה שתדע להכיל סיטואציות שכאלה".

ברץ־ריקס מכירה את הנושא היטב. לפני מספר שנים הוציאה ספר ילדים בשם “אח מיוחד" (הוצאת אוריון), אשר עוסק בנושא האחאות במשפחות מיוחדות: “האחים תמיד נותרים שקופים, אף אחד לא מדבר מה קורה להם בתוך תהליך משפחתי כאשר ההורים עסוקים בטיפול בילד עם הצרכים המיוחדים".

היא בעלת חגורה שחורה דאן 2 בקרטה, ודאגה לשלב אוכלוסיות מיוחדות בחוגים שהעבירה בהתנדבות: “לראות ילד עם שיתוק מוחין מצליח לבעוט בסוף השנה בשתי הרגליים זו תחושת הצלחה שאי אפשר לתאר. לראות ילדים על הרצף האוטיסטי משולבים יחד עם כל יתר הילדים בשיעור, כשהאתגר הוא שהילדים יקבלו אותם כשווים זה עצם העניין".