בסיכומו של מעמד הר סיני אומר הקב"ה לעם ישראל: "אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם". אף בספר דברים חוזרת התורה על כך "מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה ודבריו שמעת מתוך האש".

להופעת הקב"ה בהר סיני באש אנחנו מודעים מהרבה מקומות בתורה. "והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה' באש, ויעל עשנו כעשן הכבשן ויחרד כל העם מאוד". ואף בספר דברים כך: "ותקרבון ותעמדון תחת ההר, וההר בוער באש עד לב השמים, חושך ענן וערפל".

אבל להופעת המים במעמד הר סיני אנחנו פחות מודעים. דבורה הנביאה בתארה את מעמד הר סיני אומרת כך: "ה' בצאתך משעיר, בצעדך משדה אדום, ארץ רעשה גם שמים נטפו, גם עבים נטפו מים, הרים נזלו מפני ה', זה סיני מפני ה' אלוקי ישראל". יכול להיות שלא רק אש היתה במתן תורה אלא גם מטר מים מן השמים.

אולי כך אפשר להבין את הפסוק בו פתחנו: "מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה, ודבריו שמעת מתוך האש". אם נבאר את הפסוק מסופו לתחילתו הרי שסופו "ודבריו שמעת מתוך האש" מדבר במתן תורה. "על הארץ הראך את אשו הגדולה" מכוון לגילוי האש במעמד הר סיני. את תחילת הפסוק: "מן השמים השמיעך את קולו ליסרך" יש ליחס לקולות ולברקים, אשר לענ"ד לוו בגילוי שכינה דרך המטר, כפי שאנו קוראים בתהילים "קול ה' על המים, אל הכבוד הרעים, ה' על מים רבים". אם כך, המשמעות של המילים "השמיעך את קולו ליסרך" מקבילה לקול ה' על המים ולפסוקים בשירת דבורה: "ארץ רעשה גם שמים נטפו גם עבים נטפו מים." וכן "לקול תיתו המון מים בשמים".

בבריאת העולם קרא הקב"ה לרקיע "שמים", "ויקרא אלוקים לרקיע שמים ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד", שפירוש המילה "שמים" היא : אש ומים יחדיו. כך פרשו זאת חז"ל ומובא בדברי רש"י.

במתן תורה חוזרת הבריאה לנקודת המוצא שלה כמו בבריאת העולם, והאש והמים חוברים יחדיו כבסיס למתן תורה, כפי שמופיע בדברי חז"ל "אם ישראל מקבלים תורה מוטב, ואם לאו, אני מחזיר את העולם לתוהו ובוהו".

בבסיס מתן תורה יהיו שני היסודות בטבע הסותרים זה את זה. מופיעים בו האש והמים המשמשים מצע לנתינת התורה המרוממת מן הטבע, ונותנת לו משמעות.

הרבה דרשות נאמרו על המשמעות הרוחנית של אש ומים בהקשר של מתן תורה, וכנראה כולן נכונות.

בחרתי בכוון אחד כפי שיוצא ממדרש שמות רבה: "משל למה הדבר דומה, למלך שגזר ואמר, בני רומי לא ירדו לסוריה ובני סוריה לא יעלו לרומי. כך, כשברא הקב"ה את העולם גזר ואמר: השמים שמים לה', והארץ נתן לבני אדם. כשביקש לתת תורה ביטל בכורה ראשונה ואמר: התחתונים יעלו לעליונים, והעליונים ירדו לתחתונים, ואני (הקב"ה) מתחיל שנאמר: וירד ה' על הר סיני, ואל משה אמר, עלה אל ה'".

ההתנגשות בין האש ובין המים היא ההתנגשות בין השמים ובין הארץ. המים מסמלים את "העליונים" והאש את "התחתונים". מתן תורה הופך את הסדר הטבעי של המציאות, בו יש רוח ויש חומר. במתן תורה מתברר שמשה עולה למעלה והקב"ה "יורד" כביכול למטה. התורה מתקנת את העולם ונותנת לו משמעות, כוון, תכלית, תקווה גדולה וגבולות החומר והרוח נפרצים.

הכותב הוא ראש ישיבת חורב ורב קהילת חיבת רמות בירושלים