במעגלי השנה זכינו לימים גדולים ונשגבים. שיאם יום הכיפורים ושמחת סוכות. זכינו לשמוח שבעה ימים ולחוג את חג הסוכות. עתה מתקרבת שעת הפרידה, לאחריה נחוש תחושה חמוצה של ריקנות הבאה לאחר ירידה מימי התעלות כה גדושים.
לפני שאבינו מלכנו "נפרד" זמנית, מעניק הוא לנו מתנת פרידה. הנחיה לימים הבאים. שמחת תורה. נוסיף שקידה והגות במכמניה ואז לא יחול כל ניתוק ותחושת חמיצות קלה. על תורתנו זו נאמר: "תורה צווה לנו משה מורשה קהלת יעקב". אל תיקרי מורשה אלא מאורשה.
סיפר הרב גלינסקי זצ"ל: "פעם אמר לי תלמיד של "החפץ חיים": "רצונך שאשמיע בפניך שיחה של החפץ חיים? זה ייקח שלש דקות". כמובן שהסכמתי. סיפר שמתחילת זמן אלול אחרי התפילה עמד החפץ חיים ואמר ברגש: "עוד מעט יתחילו לבחור אתרוגים לחג הסוכות". בפולין לא גדלו אתרוגים. היו מביאים אותם מהארצות החמות. בדרך היו רבים נפסלים ומחירי האתרוגים האמירו לכדי ממון רב במיוחד. לכן היו קהילות יהודים שקנו במשותף אתרוג אחד לכל הקהילה. (מדין תורה מצות האתרוג היא רק ביום הראשון של החג ועל מצווה זו הנמשכת יום אחד הוציאו ממון רב).
לאחר השיחה הנוקבת ניגש אליו אחד התלמידים הוותיקים והעיר לו שאת השיחה הזאת כבר השמיע אשתקד. "לא בפני אותם בחורים" השיב החפץ חיים.
"יש אמנם בחורים חדשים אבל רובם כבר שמעו..." אמר התלמיד. ענה לו החפץ חיים במתק לשונו: "אשאל אותך. בשמחת תורה נהוג אצלנו לכבד ב "חתן תורה" את אחד מחשובי הקהילה ולחתן בראשית" את פלוני. גם אשתקד כיבדום וגם בשנה שלפניה. והאם לא היה ראוי שנכבד אחרים? הלא כבר הבענו בפניהם את הערכתינו, וישנם מכובדים אחרים". הבחור שתק ולא הגיב.
לימוד התורה מגביהה אותנו עוד ועוד מדי שנה בשנה וזו שמחת התורה. חג שמח!
התרעות פיקוד העורף