הצום שמקדים את חגיגות הפורים הוא מהתופעות היותר מיוחדות במסורת היהודית. ככלל, אנחנו מכירים שני סוגי צומות. האחד הוא זה של התורה כאשר המפורסם ביותר הוא יום הכפורים. מהותו, התכנסות והתייחדות של העם היהודי עם אלוקיו בבתי הכנסת כדי לכפר על חטאיו. 

סוג אחר של צומות הוא זה שנגזר בעקבות חורבן בתי המקדש שהוביל גם לגלות העם מארצו. צומות אלו ,ובמיוחד תשעה באב, נועדו לעורר אותנו להתבוננות למה זה קרה לנו ומה צריך לעשות כדי שזה לא יקרה שוב. כפי שכתב הרמב"ם "יש שם ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה ויהיה זה זיכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות, שבזיכרון דברים אלו נשוב להיטיב".

צום "תענית אסתר" נראה כלא שייך לאף אחת מהקבוצות הללו. הוא לא נועד לכפר על עוונות וגם לא להזכיר אסונות שכן אנו חוגגים אותו יום קודם פורים בו לא התרחש כל אסון. להיפך, זה היום בו גברו היהודים על אויביהם בערי הממלכה הפרסית. אמנם היה צום שבקשה אסתר ממרדכי לארגן אבל הוא התרחש בימי הפסח. אם כן, מה פשרה של "תענית אסתר"?

מקורה ההיסטורי של תענית זו גם הוא לוט בערפל. האם הוא תוקן ביחד עם חגיגות הפורים או שמדובר בתקנה מאוחרת מאד. אני מבקש לצעוד בעקבות אחד הפרשנים הקדומים הטוען כי תענית אסתר היא לא פחות מ"זיכרון היא לנס שנעשה בו". מה הנס שהתחולל דווקא ביום הזה? 

כשהמן הרשע אמר את המשפט הנורא "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים", הוא צדק. אכן העם הזה מפורד שסוע וקרוע, כך אז וכך גם בימינו, לצערנו הרב.

כשאומרת אסתר למרדכי "לך כנוס את כל היהודים" ומבקשת שיתפללו להצלחת משימתה בארמון המלך, זה נראה בערך כמו לקרוא לממשלת אחדות בין נתניהו ולפיד בימינו. פשוט הזוי. כשהעם היהודי נקהל ביחד בכל מקומות הממלכה להגן על נפשו למרות כל פרודי הדעות והלבבות שביניהם זה נראה כאגדה לא מציאותית. והנה למרות הפירוד הגדול מצליח מרדכי לכנוס את העם לתפילה ותחנונים. זה נס. כשאנחנו מגלים את הכוחות הפנימיים בתוכנו המתגברים על כל מה שנראה כמאיים להטביענו זה לא פחות מנס.

תענית אסתר היא זכר ליכולת שלנו להתגבר על מה שנראה כמפורד ללא תקנה. תענית אסתר אינה תענית עצובה כמו תשעה באב, היא אינה מכפרת כמו יום כפור. היא תענית של תזכורת לשאלה האם אנחנו יכולים להגיע להסכמה כשאנחנו מתגברים על השנאה העצמית בה אנחנו מתאפיינים. במידה רבה תענית אסתר מעולם לא הייתה נחוצה לנו כמו היום.

הכותב הוא יו"ר רבני צהר