שני מאורעות נשגבים אירעו לעם ישראל בראשית התהוותו לעם. הראשון – יציאת מצרים. הקב"ה שחרר את אבותינו מכבלי השעבוד ולראשונה בהיסטוריה הופיעו בני ישראל בזירה העולמית בתור "עם לבדד ישכון". השני – קבלת התורה. שבעה שבועות לאחר השחרור הלאומי קיבל עמנו את המסגרת הרוחנית־תורנית שתאפיין את האומה לעולמים.
אומות העולם עקבו בפליאה אחר האירועים. באותו זמן היו העמים הגדולים והחזקים משעבדים עמים קטנים וחלשים. תקדים כזה, שחרור עם מכבלי הממלכה הגדולה, היווה איתות מבשר רעות לכל העמים הדורסניים. כידוע, פרעה סירב לשחרר את עם ישראל אפילו זמנית, למשך שלושה ימים, וסבר כי עם למוד עבדות בת מאות שנים לא יעז לסכן את חייו במדבר למען חרות מדומה בהיותו בארץ ציה רחוק מיישוב מתקדם כמו מצרים. ואם יותקף, לא יעמוד במבחן.
ברדיפתו אחר בני ישראל בואכה ים סוף, חשב שזו שאלה זמנית של שעות עד כניעתם. ולפתע נדהמו לראות את גבורת נחשון שקפץ לתוך המים והים נקרע לשניים. אכן, היה בסיס לפחדם של אומות העולם: "שמעו עמים ירגזון חיל אחז ביושבי פלשת".
ובשומעם את הכרזת היהודים במעמד הר סיני – "נעשה ונשמע" – בו בזמן שעמים אחרים לא היו מסוגלים לקבל את התורה, אחזם פלצות. עשיו, שאורחות חייו הם רציחה ושפיכות דמים, אינו יכול להכיל תורה המצווה "לא תרצח". ישמעאל, שגזל וגניבה היו אומנותו, לא יכל לקבל תורה המצווה "לא תגנוב". עמון ומואב, שהיו שקועים בים הפריצות המוסרית, לא היו מסוגלים לחיות תחת ציווי התורה הדורשת "קדושים תהיו כי קדוש אני ה' מקדישכם".
רק עם ישראל, שמצד אחד יש בו את גבורתו של נחשון ומאידך חייו חיי קדושה, בכוחו להיות נר לעמים. וכמובן שקשה היה לעמים גדולים ואלימים להיות מודרכים על ידי עמים קטנים מהם.
חז"ל מספרים שהלכו אומות העולם להתייעץ עם ידידם בלעם הרשע, ובגילוי לב אמר להם: אין עצה נגד רצונו של עם החפץ ומוכן לקבל את התורה. התורה תעניק להם עוז וגם שלמות "ה' עוז לעמו ייתן, ה' יברך עמו בשלום".
מכאן נבעה קנאתם ושנאתם של האומות נגד עם ישראל. חז"ל אומרים: "למה נקרא שמו סיני? אלא הר שירדה שנאה לעובדי כוכבים ומזלות".
שנאה זו הקיפה את העמים כולם למן הפרימיטיביים ביותר ועד לנאורים (כביכול). מחשבת פרעה חלחלה בכולם. "הבה נתחכמה לו פן ירבה". וכדי למנוע את הפן ירבה, הביאו עלינו פוגרומים ואינקוויזיציות ועד להשמדת שליש יהדות אירופה בימינו.
גם העמים שהכירו בזכותנו להקים מדינה לאחר השואה עשו זאת בפיהם, אך בסתר ליבם האמינו כמו בימי פרעה שכל העניין אינו בר קיימא.
ושוב הפליא עם התורה את האומות. "נעשה ונשמע". קודם נקים מדינה ואחר כך נשמע בעצותיכם. כך גם קבלת התורה בוא תבוא.