ג'נט ילן, מזכירת האוצר האמריקאית, הצהירה השבוע כי הסלמת המלחמה באוקראינה, בדגש על החרפת הסנקציות על מוסקבה והתעצמות הסחר הבינלאומי בהובלת מדינות ה־BRICS – חמש הכלכלות המתעוררות: ברזיל, רוסיה, הודו, סין ודרום אפריקה – מאתגרת את ההגמוניה האמריקאית ואת מעמדו הדומיננטי של הדולר.
מדינות אלה מייצגות כ־42% מאוכלוסיית העולם ותורמות 31.5% מהתמ"ג העולמי ו־17% מהסחר הבינלאומי. השפעתו הכלכלית של ארגון ה־BRICS צפויה לגדול באופן דרסטי ולהגיע ליותר מ־50% מהתמ"ג העולמי ב־2030, ל־60% ממצבורי הגז בעולם ול־45% ממצבורי הנפט העולמי. התפתחויות אלה צפויות להתרחש, בין היתר, נוכח הצטרפותן של מדינות נוספות לארגון ובראשן ערב הסעודית, איראן, מצרים וטורקיה.
זאת לצד חברותן של מדינות שונות ובהן מקסיקו, ארגנטינה, איחוד האמירויות ואינדונזיה בבנק הייעודי שהקים הארגון. כבר עתה ברור שמרכזיותו של ה־BRICS והשפעתו הגוברת על הכלכלה העולמית, במיוחד בתקופה זו של חוסר ודאות נוכח שלל האיומים והזעזועים המתחוללים ברחבי העולם, היא סוגיה טעונה ומורכבת. כזאת הנושאת השלכות גיאופוליטיות עצומות הצפויות להשפיע על הסטטוס קוו ומאזן הכוחות העולמי.
המונח BRICS נטבע לראשונה ב־2001 על ידי ג'ים אוניל, כלכלן אמריקאי מחברת גולדמן זאקס, לצורך תיאורן של ברזיל, רוסיה, הודו וסין – ארבע המדינות שנחשבו בזמנו ככלכלות המתפתחות שהצמיחה בהן היא המהירה ביותר בעולם.
נוכח הצטרפותה של דרום אפריקה לארגון בשנת 2011, וכל שכן על רקע הרחבת פעילותה הכלכלית והשפעתה הכוללת של קבוצת מדינות ה־BRICS עד אז, טענו אוניל וחבריו הכלכלנים כי נוכח פוטנציאל הצמיחה העצום שלו, ה־BRICS צפוי לבלוט יותר מפורום ה־7G (הכולל את ארה"ב, קנדה, יפן, צרפת, גרמניה, איטליה ובריטניה). לדידם, הוא צפוי להשפיע רבות על המרחב הכלכלי הגלובלי ולהיהפך עד שנת 2050 לכוח הדומיננטי שישלוט בכלכלה העולמית.
מיסוד הקבוצה והפיכתה לארגון פורמלי כוללים בין היתר מוסדות ומכניזמים פיננסיים קולקטיביים, ובראשם בנק NDB (the New Development Bank). בנק זה, המספק אשראי והעברת תשלומים במטבעות שונים פרט לדולר האמריקאי (דוגמת יואן סיני ורופי הודי), משמש כבר עתה במקרים רבים חלופה למוסדות הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית הפועלים בחסות ארה"ב וההגמוניה האמריקאית.
אומנם חלה האטה משמעותית בצמיחתו של ה־BRICS וכן של הבנק בעקבות משבר הנפט ב־2014, אולם מאז פרוץ המלחמה באוקראינה והחרפת הסנקציות הכלכליות על רוסיה והחלת מגבלת הסחר על סין לאחרונה בסוגיית השבבים, חל מפנה דרמטי, ומדינות שונות מכל רחבי העולם מבקשות להצטרף לבנק ה־NDB.
רבות מאלה המתנגדות למדיניות החוץ האמריקאית, הן בין היתר מדינות ממרכז ומדרום אמריקה (דוגמת ניקרגואה ופנמה לצד ארגנטינה וונצואלה) לצד אלה השותפות בפרויקט הסיני של ה"חגורה והדרך" (BRI) - מדינות ממרכז אסיה (דוגמת קזחסטן ואפגניסטן) וכן מאפריקה (ניגריה וסנגל).
בתוך כך, הצטרפותן בהווה ובעתיד של מעצמות אנרגיה ובראשן ערב הסעודית, איחוד האמירויות, איראן, אלג'יריה וניגריה, מקנות לבנק ובכלל זה ל־BRICS לא מעט עוצמה ומוניטין. בנוסף, קיומם של פורומים ומפגשי פסגה בינלאומיים בין נשיאים ונציגי ממשל בכירים (דוגמת המפגש בבייג'ינג שהוביל שי ג'ינפינג נשיא סין בחודש יוני 2022) מביא להרחבת הקשרים וקידום שיתופי הפעולה המסחריים בין מייסדות הארגון והשותפות בו במגוון תחומים, ובהם כלכלה, מדע, תשתיות וטכנולוגיה.
מדובר במגוון עצום של קשרי מסחר ושרשרות ייצור ואספקה של חומרי גלם ומוצרי צריכה היוצרים מערך מסחרי־כלכלי בקנה מידה גלובלי, לרבות רגולציות ודפוסי פעילות אופרטיבית שסין ורוסיה מהוות את הציר המרכזי שלהם.
התפתחויות מהותיות ומהירות אלו מעוררות חששות רבים במערב ולו בשל היקף התמיכה הכלכלית, הסיוע הדיפלומטי, ההכרה והלגיטימציה הבינלאומית שלהן זוכות המדינות המצטרפות לארגון, וכל שכן נוכח הפוטנציאל העצום הטמון בקשרי המסחר ובסינרגיה בין מייסדות וחברות ה־BRICSובנק ה־NDB, חרף הפערים האסטרטגיים והאידיאולוגיים ביניהן. כל אלה יוצרים "מכפיל כוח" ומודל כלכלי גלובלי חדש, העתיד להוות חלופה לסדר הכלכלי הליברלי הקיים בהובלת ארה"ב.
רשת ביטחון הדדית
לא בכדי התעצמותו של ארגון ה־BRICSמושכת תשומת לב בינלאומית רבה. ה־BRICS נפרס על פני יותר מ־26% משטח כדור הארץ ומחזיק במצבורים אדירים של משאבים כלכליים, מחצבים יקרים ובהם מינרלים ומתכות נדירות כגון ליתיום, כרום וניקל, לצד משאבי טבע ומקורות אנרגיה רבים ובראשם נפט, פחם וגז טבעי. הארגון חולש כיום על פני יותר מ־3.2 מיליארד בני אדם ועם הצטרפותן של מדינות נוספות לארגון, ה־BRICS צפוי לחלוש על כ־4.25 מיליארד תושבים, שהם יותר מ־50% מאוכלוסיית העולם.
עם זאת, חשוב להבחין בפערים העצומים בין מייסדות וחברות הארגון, בדגש על מעמדה הגלובלי של סין (המונה כ־1.4 מיליארד תושבים), המהווה ראש חץ המשפיע במידה רבה על ההתפתחות הכלכלית העולמית, כמו גם על יחסי העוצמה בין חברות הארגון. לדוגמה, בשנת 2020 התמ"ג של סין היה גבוה פי 2.5 מהתמ"ג של כל ארבע מדינות הארגון יחד, היינו 18 טריליון דולר, לעומת הודו (3.2 טריליון דולר), רוסיה (1.8 טריליון דולר), ברזיל (1.6 טריליון דולר) ודרום אפריקה (400 מיליארד דולר).
כמו כן, בהתייחס לתמ"ג הקולקטיבי של ה־BRICS, שהגיע ל־29.35 טריליון דולר ב־2022, על פניו נראה כי הוא גבוה כפליים מזה של האיחוד האירופי (EU), המגיע ל־14.5 טריליון דולר, וכן מזה של ארה"ב, המגיע ל־23 טריליון.
הסלמת המלחמה באוקראינה והחרפת המשבר הכלכלי העולמי מהוות טריגר המאיץ את גידולו והתעצמותו של ארגון ה־BRICS. אף שכאמור קיימים פערים אסטרטגיים ואידיאולוגיים בין חמש מייסדות הארגון ובינן לבין המדינות המצטרפות לשורותיו, שיתופי הפעולה ביניהן משפרים את הביצועים והיכולות הכלכליות של כולן.
לצד הביקורת המושמעת כלפי התלות הנוצרת במייסדות הארגון בדגש על סין, הרי שהקמת בריתות ושותפויות אסטרטגיות לצד הידוק שיתופי הפעולה בין שלל המדינות מספקים "רשת ביטחון" מפני האטה בצמיחתן הכלכלית ומצוקות כלכליות אחרות (כגון משבר חובות או אבטלה).
העמקת היחסים והפעילות המסחרית לצד הגברת מעורבותן של המדינות השונות בבריתות והסכמים בינלאומיים נוספים יוצרות רשת סבוכה של קשרים גלובליים המעצימה את ארגון ה־BRICS ומרחיבה את יחסי החוץ שלו באופן המאפשר לו טיפול בסוגיות נוספות (כגון ניהול סכסוכים ומאבק בסמים).
כל אלה יוצרים מצד אחד מצב של win־win וסינרגיה אשר מקרינים על ה־BRICSומעצימים את כוחו, מעמדו והשפעתו בזירה העולמית. מצד שני מצב זה נתפס כאיום וכקריאת תיגר על ההגמוניה האמריקאית ודומיננטיות המוסדות הבינלאומיים, ובהם הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית.
אומנם ה־BRICS עדיין "חסר שיניים" לעומת מוסדות פיננסיים אלה, אולם חשוב להבחין בכוח הרב הטמון בפוטנציאל הצמיחה וההשפעה האדיר שלו, הן על הכלכלה העולמית והן על מאזן הכוחות הבין־גושי. לכן על הממשל בישראל "לקרוא נכון את המפה" ולהבחין כי מדובר בהזדמנות מצוינת להידוק קשרים ולחידוש הסכמים ושיתופי פעולה עם מייסדות ארגון ה־BRICS והחברות בו, ולו כדי לקחת חלק במציאות הבינלאומית החדשה שנוצרת.
הכותבת היא מומחית לגיאופוליטיקה, לטרור עולמי ולמשברים בינלאומיים
[email protected]