מהפנט לראות את המפגש בין ממשלת הטיקטוק החלולה שלנו לבין המציאות, שגדולה עליה בכמה מספרים. כמו הכריש והתייר בסיני, המציאות מקיפה אותה במעגלים ונוגסת בכל פעם מכיוון אחר, מקלפת ממנה בזו אחר זו את ססמאות ה"משילות" הנבובות: חיזבאללה בצפון, הדרוזים בגולן, ארגוני הפשיעה בארץ, הטרור הפלסטיני ואפילו עברייני הגבעות, שלהם ייצוג נכבד בקואליציה – כולם מזהים את החולשה.
השילוב בין ממשלה שהתמסרה כל כולה למימוש חזון ההפיכה המשטרית של כמה פנאטים, לבין הצבתם של חדלי אישים חסרי כל כישורים בתפקידים ביצועיים, מעקר את יכולות העשייה של השלטון הנוכחי ומקרין חולשה, גם למול השכנים בסביבה וגם כלפי גורמי לחץ מבית. אפילו העומד בראשה נראה כבר כמו העתק דהוי של המנהיג שהיה פעם.
למזלנו, לפחות בתחום הביטחון יש ידיים יציבות ומנוסות שאוחזות בהגה. שר הביטחון יואב גלנט, שכבר הוענש על שניסה להתריע כי ההפיכה המשטרית מכרסמת בביטחון, מנסה לנווט בתוך הסערה המתרגשת עלינו בזירה הפלסטינית. גלנט הוא אומנם ימאי מנוסה, אבל לצדו בספינת הקואליציה יש חבורת צווחנים, שהכי קרוב שהגיעו לשירות צבאי היה כשניקבו צמיגים של ג'יפים צה"ליים על הגבעות, וגם הם מנסים להסיט את ההגה.
אף שעכשיו הם נושאים בתפקידים ממלכתיים, אין להם אפילו יומרה לעטות אצטלה ממלכתית ולאמץ נורמות של חוק וסדר. להפך – הם רואים בעצמם את הנציגים של פורעי הגבעות בגבעת רם. מובילי הטרור היהודי מבינים שיש להם רוח גבית ושיהיה מי שידאג להם גם אם ייעצרו. הפוגרומים שהם מחוללים בימים האחרונים מאיימים לסחוף את השטחים לאנרכיה מוחלטת.
נקודת האור היחידה בגרסה החדשה של האינתיפאדה שאנחנו חווים כבר 15 חודשים היא שבשונה מהאינתיפאדות הקודמות – רובה המוחלט של האוכלוסייה הפלסטינית לא מצטרף למעגל האלימות. כ־200 אלף פלסטינים מוצאים את פרנסתם בישראל ובהתנחלויות. הם נהנים מרמת חיים טובה יותר מסביבתם, והם רוצים לשמור עליה. כשהם שומעים את צה"ל נכנס בלילה לכפר שלהם, הם מקפידים שילדיהם לא ייצאו החוצה ויסכנו אותם באובדן רישיון העבודה.
כבר שנים שישראל משתמשת בהצלחה במנוף הכלכלי הזה ונוקטת מדיניות הבדלה בין מחוללי הטרור לבין האוכלוסייה השקטה. המדיניות הזאת הוכיחה את עצמה כיעילה במניעת התפשטות האלימות והטרור למגזרים רחבים. הפוגרומים שמבצעים עכשיו המחבלים היהודים מאיימים לערער את זה. אנשים שמעולם לא שקלו לעסוק בטרור חושבים אחרת אחרי שמישהו ניסה להצית את ביתם עליהם.
חוסר הבנת המציאות
צה"ל מתקשה להתמודד עם התופעה של טרור עממי יהודי. חיילים שהתגייסו כדי להגן עלינו מפני אויב חיצוני, עומדים נבוכים כשהם נאלצים להתמודד מול טרוריסטים יהודים. המשטרה, שתמיד סבלה מחולשה באזור יהודה ושומרון, חלשה היום שבעתיים אחרי חצי שנה של עבודת פירוק יסודי שמוביל הליצן שהופקד עליה. לכן נרתמו בזריזות שר הביטחון והשב"כ לעבודה משותפת על הוצאת צווי מעצר מנהלי למובילי הטרור היהודי, בטרם תתפשט הפורענות.
אל מול הטרור הפלסטיני, יודע גלנט את מה ששותפיו לקואליציה כבר לא ילמדו לעולם: הטרור הוא יבלית שצריך לכסח בנחישות ובאופן מתמיד, אבל לא ניתן להדביר אותה כליל. את המאבק בטרור צריך לבצע במבצעים מדויקים, מבוססי מודיעין, ולא במבצעי ראווה שישיגו לכל היותר לייקים ברשת. מי שייכנס לג'נין בלי מידע מדויק על מי שהוא רוצה להגיע אליו – ייצא עם נפגעים ובלי תוצאות מעשיות.
השיח על יציאה לחומת מגן 2 משקף חוסר הבנה של המציאות ושל הכלים להתמודד איתה. מבצע חומת מגן שאליו יצאנו ב־2002 נועד לבסס חופש פעולה לצה"ל בערים הפלסטיניות. הוא לא הדביר את הטרור, אלא סלל את התשתית שעל גביה ניתן היה להוציא מבצעים מדויקים יותר כנגד תשתיות הטרור. דיכוי טרור המתאבדים הושג רק אחרי שלוש שנים ועשרות מבצעים שפירקו בשיטתיות את המפקדות ואת המעבדות של ארגוני הטרור.
כיום צה"ל נהנה מחופש פעולה בשטחים ויכול להיכנס לכל מקום בכל שעה כדי לפעול נגד גורמי טרור. הפעילות הזאת נתקלת בחיכוך הולך וגובר עם חמושים בצפון השומרון, אבל לא חיכוך שמונע מצה"ל להשיג את מטרותיו. היחידות שמובילות את הפעילות בצפון השומרון מיומנות ומצליחות לבצע את המעצרים ולצאת לרוב ללא נפגעים לכוחותינו.
אבל המטען הגדול שהופעל השבוע כנגד לוחמי המסתערבים בעיירה בורקין היה אות לצה"ל שהוא צריך לשנות את דפוס הפעולה הטקטית ולפעול יותר בדפוסים של לוחמה מול גרילה. זה דורש לפעול בכלים ממוגנים יותר, להפעיל יותר תקיפות אוויריות ולצייד את הכוחות בעוד יכולות נ"ט קצרות טווח ובאיסוף קרבי יעיל בזמן אמת.
שלא כמו ב־2002, מה שעומד כיום מולנו בשומרון הוא לא מפקדות סדורות של ארגוני הטרור המסורתיים, אלא קבוצות חמושים מבוזרות, ללא ארגון ומבנה היררכי ברור. זה אתגר מורכב יותר ממפקדות חמאס, הג'יהאד האסלאמי וחללי אל־אקצא, שפעלו שם לפני 20 שנה. רצף של מבצעים ממוקדים, כמו זה שייתכן שנראה בקרוב, יכול לצמצם את התופעה, אבל לא לחסל אותה כליל.
נדרשת גם פעולה במרחבים נוספים: עצירת נתיבי ההברחה שדרכם זורמות כמויות אדירות של נשק מירדן ליו"ש, וחיזוק הרשות הפלסטינית. לא בטוח אם ניתן לסלול דרך להחזרת המשילות של הרשות הפלסטינית בצפון השומרון, אבל חייבים לנסות, ורצוי עוד בטרם לכתו של אבו מאזן ופתיחת קרבות הירושה.
אבל צריך לדעת שגם אם נעשה את כל אלה בהצלחה – נשיג לכל היותר רגיעה זמנית. במציאות שבה על אותה קרקע חיים חצי מיליון ישראלים לצד 3 מיליון פלסטינים שנמצאים תחת כיבוש – יבלית הטרור תמשיך לעולם לצמוח.
הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13