תגידו מה שתגידו על רעיית ראש הממשלה שרה נתניהו, תמיכתה בהצבת מצלמות בגני הילדים, מהלך שנמצא במחלוקת בין נציגי ההורים, הסתדרות המורים ושר החינוך - מבורכת. לי כאמא, להורים רבים אחרים, לסבים ולסבתות ובמיוחד בעבור הילדים שלנו, החיים שלנו.

גני הילדים בישראל, וכל מה שקורה שם אחרי שמחייכים אלינו ההורים בכניסה, לוטים בערפל. מערכת הגנים הפרטית בישראל עד גיל 3 היא אחד הרעות החולות במדינה שיש להסדירה, ועדיף שזה יקרה לפני שאהפוך לסבתא בעצמי, תודה.

כל אדם יכול לפתוח מעון פרטי ולעשות שם כרצונו. על גילי 3־6 המדינה לוקחת אחריות, ולכן המחלוקת העכשווית ניטשת על הגנים המפוקחים. אם המחלוקת תיפתר בהצבת המצלמות, ניתן יהיה להמשיך להסדיר את הברדק של הגנים הפרטיים לפעוטות, ולמגר את ההתעללויות הבאות שבפתח.

עכשיו ללב העניין. מי שלא מעוניין במצלמות, יש לו כנראה מה להסתיר. כיום, במקומות עבודה רבים אנחנו מצולמים באיזו מצלמת אבטחה אחת לפחות, וכמעט בכל פינת רחוב יש מצלמה. באופן כללי, עם הסמארטפונים, כל שיעור פילאטיס שאגיע אליו לרווחתי האישית והפרטית מגיע לסטורי של מישהי אחרת. מעיק, אבל זוהי המציאות הטכנולוגית של ימינו.

כאמא לשתיים נפלתי בעצמי עם גן שסיימו בו אנשי צוות עם כתבי אישום (הודות למצלמות), ועם גן נוסף שהגננת החזירה לי בסוף היום ילדה שבורה וכאובה וסיפרה שהיא נפלה על צעצוע – אך המצלמות סיפרו את האמת. היא זו שפירקה לילדה באגרסיביות את המרפק. כמה שקרים וניסיונות טיוח שמעתי עד שהמצלמות נפתחו, איזו המצאה לא המציאה על הילדה. עד היום אני בטראומה כאמא, ולא סלחתי לעצמי שסמכתי על הגננת המפלצת הזו.

המצלמות לא פותרות התעללויות, אבל הן מתעדות אותן. כפי שאמרה שרה נתניהו: "עדות חיה וגורם הרתעתי, שבאמצעותם ניתן לחסוך חקירות טראומטיות מילד שלא תמיד יכול לבטא את המעשה, או שלא תמיד מאמינים לו. צריך הוכחות, ומצלמות זה הכלי הראשון וההכרחי".

זה הכלי הראשון, נכון. אחר כך מגיעות מערכות אחרות שאיתן צריך להתמודד. במקרה של הגננת המתעללת כרמל מעודה, המצלמות היו הכלי הראשון, שבאמצעותו הכלי השני היה הלחץ הציבורי. הכלי המשפיע ביותר היה הלחץ התקשורתי, שפמפם שוב ושוב ובצדק את כל מעשי ההתעללות המחרידים, עד לעונש ראוי של תשע וחצי שנות מאסר למפלצת הזו.

אז הדרך עוד ארוכה כדי לנקות את הרעה החולה של גננות מתעללות – שצריכות להיזרק לכלא ולא להוציא שם רע גם לגננות ראויות ואוהבות – אבל מצלמות, כאמור, הן צעד ראשון ומשמעותי.

ובחזרה למציאות. ח"כ לשעבר אמר לי פעם בשיחה אישית על גני ילדים שזהו המקום המסוכן ביותר לפוליטיקאים לחוקק חוקים שקשורים אליו, ושהם מעדיפים לברוח ממנו. "נראה לך שהמדינה תיקח על הילדים הקטנים אחריות?", שאל רטורית. המשפט הכן הזה הוא תמצית הוויכוח בין הגורמים, שבסופו של דבר לא מפחיתים את כמות ההתעללויות בגנים. קוראים לזה כסת"ח.

מחאה מקומית

בשקט־בשקט נכנסת המחאה לפוליטיקה, והצעד הראשון הוא כניסה לנקודות השפעה בשלטון המקומי. בסוף חודש אוקטובר יתקיימו הבחירות לרשויות המקומיות, שמתקיימות כמקובל בכל חמש שנים. מכיוון שאין בחירות ארציות באופק, ומובילי המחאה שואפים להגיע לכנסת ישראל, הדרך לשם עוברת כעת בשלטון המקומי.

ח"כ יאיר לפיד, ראש האופוזיציה, הבין זאת ראשון כשפעל לחיזוק הרשויות המקומיות ברשימות יש עתיד. המהלך של אורנה ברביבאי לרוץ לראשות עיריית תל אביב-יפו הוא צעד נכון של המפלגה – להרוויח מקומות במועצת העיר החזקה במדינה.

במחאה, שיש בה הרבה מנהיגים מטעם עצמם ושניכר שהם כבר מתקוטטים ביניהם, הולכים בדרכו של לפיד. בימים אלה אנשי המחאה נערכים להצבת רשימות מטעמם ברשויות המקומיות, בדגש על הרשויות הגדולות והמשפיעות. אין עדיין אסטרטגיה ברורה, ומימון הוא לא הבעיה, הסבירו לי כמה מהם, שאחר כך נעלבים כשאני מסבירה שהמחאה הזו היא הכל חוץ מספונטנית ולא ממומנת.

ובזמן שבשמאל משקיעים בכיבוש עמדות מפתח בשלטון המקומי שיכולות בהחלט להוביל בעתיד לשלטון הארצי, עומד לו הימין – ואני תוהה איך הוא מתכוון להשיב לכך, אם בכלל. זו בדיוק הבעיה של הימין מול השמאל – הברדק, חוסר הארגון, חוסר המחשבה כמה צעדים קדימה אלא רק על הכאן והעכשיו. תגובה למשברים במקום יצירת המשכיות בגרסה משודרגת. חומר למחשבה.

חכמה ומשוגעת

השבוע הוזרק לי פמיניזם צפוי לווריד כשצפיתי בסרט "ברבי". עם כל הכבוד לברבי הקלאסית, לקן ולעקיצות המשובחות לגברים, מבחינתי הגיבורה האמיתית בו היא זו המכונה "ברבי המוזרה". דמות משנה "משוגעת" שמאתגרת את מקהלת הברביות שנראות, חושבות ומדברות אותו הדבר. את ברבי המשוגעת החיים הטיחו פעם אחר פעם על הרצפה ואנשים קטנים התאמצו לכער. היא מצדה התרוממה והמשיכה, מינפה משברים ליתרונות ונהפכה לאישיות בעלת השפעה בברבילנד.

היא מבריקה, פרקטית, חדה ורואה את הסוף כבר מההתחלה. היא רצה נגד הרוח, לא מתקרבנת ומנפצת כל סטיגמה. מי שהדביקו לה את מיתוג המשוגעת רצו אליה להצלה בצמתים מרכזיים, ולבסוף התאהבו באישיותה הכובשת. ברבי המשוגעת היא עוד הוכחה מצוינת לכך שאישה לא צריכה לפמפם כל היום פמיניזם כדי להיות עוצמתית - אלא פשוט להיות כזו.

סופ"ש ורוד לכולכם!