מירי רגב היא ההוכחה שאפשר להפוך חנופה לסטארטאפ. היא עושה את זה בצורה טבעית, ואין לה צורך בכדור בחילה. לא ברור אם גם ראש הממשלה ורעייתו עושים שימוש בכדור כזה כשהם שומעים את הליקוקים, ייתכן שהם מורגלים בכך והדברים לא זרים להם.
בטקס חנוכת הקו האדום של הרכבת הקלה שנערך בשבוע שעבר נתקפו רבים מהמשתתפים בבחילה, כשרגב בחרה להחניף לראש הממשלה ורעייתו ולהתבטל בפניהם. היא פנתה לבנימין ולשרה נתניהו והסבירה ש"לכל רכבת יש קטר" והוסיפה: "מכובדי ראש הממשלה נתניהו, אתה הקטר של מדינת ישראל, אתה זה שמחבר אותה לעולם, ומוביל אותה בביטחון עם עוצמה רבה בכל התחומים, ועל כך אני רוצה להודות לך".
השרה לא הסתפקה במחמאות שהעריפה על ראש הממשלה, וכמי שיודעת את כוחה של חנופה מקצועית, המשיכה: "כמו שאנחנו יודעים, לכל מנוע עוצמתי דרושה אנרגיה, ואת - שרה יקרה - את מקור האנרגיה".
היו מי שדימו את המעמד המרגש, עם שלל הליקוקים של רגב, לחנוכת קו רכבות ברומניה בתקופת שלטונו של הנשיא הרומני ניקולאה צ׳אושסקו. ובכל זאת, חשוב לא לטעות, ואסור לזלזל במירי רגב. היא לא טיפשה. היא מקצוענית בתחום החנופה, וגם מחושבת. זאת הדרך שבעזרתה היא מוצאת נתיבים ללבם של ראש הממשלה ורעייתו. רגב יודעת מה היא שווה, ואת הקרבה לבני הזוג נתניהו היא רוכשת באמצעות סטארט־אפ שלא רק עובד אלא גם מצליח.
רגב פיצחה את השיטה. עובדה שקמו לה חקיינים כמו השרה גלית דיסטל אטבריאן, שנושפת בעורפה. בסוף חודש יוני ביקשה דיסטל אטבריאן להודות לראש הממשלה וכתבה בדף הפייסבוק שלה: "על זה שלא נשבר כשכל אדם אחר היה מתרסק במקומו, על זה ששמר על שפיות כשכל אדם אחר במקומו היה כבר משתגע, על האצילות האינסופית שבה הוא נהג מול הרודפים, ועל הממלכתיות, המתינות, החוזקה שאין לה הסבר, ואין לה אח ורע". את הפוסט הנוגע ללב, שאין ליקוק גדול ממנו, סיימה דיסטל אטבריאן בארבע מילים: "תודה לך, אבי האומה". לא ירחק היום ובשיעורי פרוקטולוגיה בבתי הספר לרפואה ילמדו איך מחלצים לשון שתקועה עמוק בישבן ומתקשה להיחלץ ממנו.
יש עתיד כפול
אני משוכנע שאם אורנה ברביבאי, האלופה הראשונה בצה"ל, תיבחר לראשות עירית תל אביב-יפו, היא לא רק תעשה היסטוריה בכך שתהיה האישה הראשונה שתכהן כראש העיר העברית הראשונה, אלא גם תתגלה כראש עיר מצוינת. אני לא מכיר אישית את ברביבאי, אבל סיפור חייה, והעובדה שהיא מנהיגה ואשת שטח, הם נקודות זכות עבורה.
ברביבאי נמצאת חמש שנים בפוליטיקה, זמן מספיק כדי להכיר את פניה המכוערות של המערכת הפוליטית, ופרק זמן שנחוץ כדי לבחון את התנהלותה - ולגלות שלא דבק בה רבב. ברביבאי חפה מגינונים, היא נוסעת באוטובוסים לא כי היא רוצה להצטייר כאחת העם, אלא משום שנאלצה להחזיר את הרכב ששימש אותה כח"כית - ואין חניה בתל אביב. אני לא מכיר הרבה ח"כים שיש להם בארנק כרטיס רב־קו. בנוסף, אני מתרשם שברביבאי משוחחת עם תושבים בגובה העיניים, ומצוקתם האישית באמת מעניינת אותה.
אין במחמאות שאני מעריף עליה כדי להוריד מההערכה שיש לי כלפי רון חולדאי, שמכהן 25 שנים בתפקיד ראש העירייה. יתרונו הגדול של חולדאי, מעבר להיותו איש ביצוע שתוכו כברו, הוא שיש לו אמת אחת - מה שלא מאפיין פוליטיקאים רבים - והוא אומר אותה בכל גילוי הלב. המשותף לחולדאי ולברביבאי הוא מנהיגות, שלא ניתן למצוא אצל פוליטיקאים רבים. להבדיל ממועמדים שחולמים להיבחר לתפקיד בגלל המעמד והכבוד, חולדאי וברביבאי מתמודדים מתוך כוונה לעבוד קשה.
קראתי שחולדאי הציע לאסף זמיר, שהיה עד לאחרונה הקונסול הכללי בניו יורק, לרוץ יחד בבחירות ולשמש ממלא מקומו. התמורה לזמיר תהיה שחולדאי יתפטר בשנה האחרונה לכהונתו, ויעביר לזמיר את התפקיד, כדי שיוכל להגיע לבחירות הבאות כראש עירייה. במטהו של חולדאי מכחישים שיש הסכם כזה.
אם זמיר יחליט להתמודד בבחירות הקרובות, הוא ימצא עצמו מתמודד מול חברת מפלגתו ברביבאי, שישבה איתו ליד שולחן הממשלה, כשיו"ר מפלגתם יאיר לפיד כיהן כראש ממשלה. האם במקרה זה יפעיל לפיד את השפעתו ויבקש מזמיר לא להתמודד? ההערכה היא שהסיכויים שזמיר ייענה לבקשה כזאת קלושים, כשם שהסיכויים שלפיד יחליט להתערב בכך נמוכים.
פעם בחיים
שני חברים טובים שלי - מוטי פרידמן שהיה יו"ר חברת החשמל, ומשה טרי שהיה יו"ר הרשות לניירות ערך - נוהגים לארגן לחבריהם ביקורים בקברי צדיקים. לפני שנתיים ביקרנו בצפון, ולפני שבוע נסענו לקבר רחל ולמערת המכפלה בחברון. מה שמאפיין את שני המקומות הקדושים הוא לא רק מספר עצום של מתפללים, אלא גם עשרות אם לא מאות קבצנים, שנאספים במקום ומתחננים לתרומות. חלקם הפכו את גיוס התרומות למקצוע, ואחרים זקוקים לתרומות למחייתם.
פרידמן וטרי שכנעו אותי להצטרף לסיור באולם יצחק במערת המכפלה, בנימוק שהוא פתוח לתפילת יהודים רק ימים ספורים בשנה. מערת המכפלה מחולקת כיום בין יהודים למוסלמים - המערה פתוחה ליהודים, מלבד "אולם יצחק" שפתוח למוסלמים. ההסדר הזה משתנה במהלך עשרה ימים בשנה, שבהם האתר פתוח כולו ליהודים וסגור למוסלמים.
ב"אולם יצחק" רצח בשנת 1994 ברוך גולדשטיין 29 מתפללים מוסלמים ופצע 125 במעשה טרור שזכה לכינוי ה"טבח במערת המכפלה".
ד"ר נועם ארנון, מראשי היישוב היהודי בחברון, שעשה את עבודת הדוקטורט שלו על מערת המכפלה, הסביר לי ש"אולם יצחק" שבו ביקרתי, הוא הגדול והמפואר שבאולמות התפילה, ובו נמצא הפתח למערה שם קבורים ארבעה זוגות: אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה ויעקב ולאה.
דרך ״פתח הנרות״, בקצה של "אולם יצחק", שהוא ברוחב 28 סנטימטר, נמצא חדר תת־קרקעי שבו שלוש מצבות. באמצעות הפתח הזה השתלשל ד״ר נועם ארנון לפני שנים עם חברים נוספים, וחשף במקום מערה נוספת.