ניו יורק כבר לא יהודית כל כך כמו שהייתה בעבר. זו המסקנה הבלתי נמנעת העולה מההיקף השולי-שולי של ביטויי ההזדהות עם ישראל שנראו עד כה מצד הקהילה הגדולה ומהאופי המתנצל של גילויי השותפות שיהודי המטרופולין טרחו להפגין לסבל ולכאב שאזרחי ישראל חווים בשלושה הימים האחרונים.
החג השני הנהוג בגולה, עבר. בשעת כתיבת שורות אלו, אין שום סימן, שום אות, שום רמז להתעוררות, ליוזמה, למעשה, לפעולה, שיגרמו ליהודי ניו יורק לצאת ברבבותיהם לרחוב, להוכיח לאחיהם בישראל את אהבתם ודאגתם ולעולם את הקשר הבלתי ניתן לערעור בין הקהילה היהודית הגדולה למדינת ישראל.
לפי נתונים מעודכנים, באזור המטרופולין, מתגוררים למעלה ממיליון וחצי יהודים. בשנות ה-60 של המאה הקודמת, בשיאו של המאבק לאפשר ליהודי ברית המועצות לעלות לישראל, התקיימו בניו יורק הפגנות נגד ברית המועצות, שבאחדות מהן השתתפו מאות אלפים יהודים. הפגנות, להערכת חוקרים, השפיעו באופן משמעותי ביותר לקידום פתיחת שערי ברית המועצות לעליית יהודים לישראל.
אתמול, כשנודעו ממדי האבידות בנפש של התקפת הטרור של החמאס התקיימה מול בניין הקונסוליה הישראלית במנהטן הפגנה בהשתתפות כמה עשרות יהודים וישראליים המתגוררים בעיר. ביג דיל. לאיפה ולהיכן נעלמו ונאלמו מאות אלפי היהודים החיים בעיר? פתאום נעשו דתיים ושמרו את יום החג השני הנהוג בגולה. בבתי הכנסת בשכונות החרדיות בברוקלין ובקווינס התקיימו הקפות של שמחת תורה ויהודים רקדו עם ספרי תורה. בכמה מבתי הכנסת חדרו ידיעות מקוטעות על המתחולל בישראל. בבית כנסת שאני התפללתי בו, הרב הכריז על הפסקה והורה על אמירת פרקי תהילים.
כאמור, אין שום סימן, ובשעת כתיבת שורות אלו - לא נראה כזה באופק ליוזמה כלשהיא למעשה במטרה לעורר את מאות אלפי יהודי ניו יורק לצאת לרחוב ולהפגין את הזדהותם עם ישראל בשעתה הקשה, הבלתי נתפסת במספר קרבנותיה.
הקהילה בניו יורק נחשפה כיתומה לחלוטין ממנהגיה וממנהיגיה. זה לא חדש. כבר שנים שאין, נעדר וחסר באזור המטרופולין דמות של מנהיג יהודי, מקובל ומוסכם על דעת הרוב בקהילה. בעבר הלא כל כך רחוק, היה אלכסנדר שינדלר, מנהיגה המיתולוגי של התנועה הרפורמית, שהיה אהוד ומקובל גם בקרב המגזר החרדי בעיר. למגזר הזה היה בעבר הלא רחוק את הרב משה שרר, מנהיג אגודת ישראל, דמות מכובדת ונערצת לא רק בקרב החרדים והחסידים. במו עיני ראיתי פעם בישיבה של ראשי ארגונים את שינדלר ושרר מתחבקים ומתנשקים. זה לא קיים היום. בראש התנועה הרפורמית בצפון אמריקה עומד הרב ריק אברמס, איש נעים הליכות. אבל חסר כל השפעה גם בקרב הרפורמים. לא שומעים אותם. למגזר החרדי-חסידי בניו יורק אין היום אף לא רב אחד, אף לא אדמור אחד, אף לא דמות תורנית אחת, שידועים ומקובלים מחוץ לחוג המצומצם שמסביבם.
הארגונים היהודים הוותיקים כבר מזמן אינם מורגשים ואינם נוכחים באופן פעיל ומעורב בחיי הציבור היהודי הגדול בעיר. אחדים מהארגונים פרסמו והפיצו הודעות לעיתונות שגינו והוקיעו את החמאס וביטאו הזדהות עם אזרחי ישראל. לאף ארגון יהודי אחד יש היום קשר אפילו עקיף לציבור הרחב, ליהודי ברחוב. פשוט אין מי שיכול ומסוגל היום לפנות ליהודי הכרך ולקרוא להם לצאת להפגין באלפיהם להזדהות עם ישראל.