משחק חדש: קונספציית המציאות בשחור ולבן התנפצה | לילך סיגן

הטבח המחריד של ה־7 באוקטובר חשף בפנינו זוועות שלא חשבנו שאי־פעם נראה בישראל, ומאז האמת לא מפסיקה לבצבץ מבעד לדם ולדמעות.

אלפי חרדים שעברו מזמן את גיל הגיוס רוצים פתאום להתגייס לצה"ל ולתרום. הם לא יכולים לעמוד מנגד כשישראל חווה את המתקפה הקשה ביותר מאז מלחמת השחרור. 3,000 חרדים נרשמו לגיוס מיידי בשבוע האחרון.

קרן וקסנר המושמצת התגלתה כאוהבת ישראל כשהפסיקה לתמוך באוניברסיטת הרווארד, שלא נקטה עמדה ברורה נגד הטרור הברברי של חמאס. אירועים בסגנון פוגרום ושואה, שיהודי התפוצות כל כך פחדו שיתרחשו שוב, התחוללו דווקא במדינת ישראל, שאמורה להיות המקום הבטוח ביותר ליהודי העולם.

במשך יותר מעשור ביטלנו בחיוך יהיר כל תוכנית סדורה להסברת צדקת הדרך של ישראל לעולם. עכשיו, פחות משבועיים אחרי הטבח המזוויע, שמאות מקורבנותיו טרם זוהו, דובר צה"ל שוב צריך להתגונן בפני מדיה מערבית מטורללת שהתרגלה לצטט את שקרי חמאס, כאילו היו אמת.

כדי להתגבר על המשבר בעקבות ההתפוצצות בבית החולים בעזה, אוהד חמו מחדשות 12 שידר לעוקביו בערבית את ההוכחות המצולמות לטיל הכושל של הג'יהאד האסלאמי. מי זוכר שהיו כאלה שעד לא מזמן קראו לערוץ הזה אל־ג'זירה 12.

במלחמה הזו גילינו לא רק את זוועות חמאס, אלא גם את חברינו האמיתיים. אלה שמגיעים לכאן ברכבת אווירית בלתי מסויגת, למרות דעת הקהל המקוטבת במדינותיהם. גילינו עד כמה הרטוריקה הלועגת נגדם הייתה מופרעת, תלושה ומופקרת. מסתבר שידידינו הטובים הם לא פוטין ואורבן. איפה העמדות הבינאריות שניהלנו עליהן מלחמת חורמה, ואיפה המציאות.

החטופים תחילה

לצד רוח ההתנדבות יש המון זעם על הממשלה, אבל אין לנו פריבילגיה לבזבז על כך אנרגיה. המשימה הכי חשובה בישראל כרגע היא לא ללבות שנאה למשפחת נתניהו (כבר יש מספיק), אלא לעטוף את משפחות החטופים. כולנו צריכים להרעיף עליהן אהבה, נדיבות, עזרה והזדהות. מדובר בין היתר בהורים שילדיהם נחטפו, והם נאכלים מכאב ומדאגה. אף אחד לא היה רוצה להיות במקומם, ולכן כרגע מותר להם הכל, והם צריכים לקבל הכלה מכולנו.

מתוך כך, למחנות הפוליטיים של האתמול יש תפקידים חדשים. התפקיד של המרכז הוא להסביר את ישראל לשונאיה המופרעים בניכר שמצדיקים את חמאס, ולשמור את ההאשמות לאחר כך. אסור להיגרר להחלשת הממשלה כשאנחנו באמצע לחימה, ברגע שביר כל כך. מי שלא מצליח לנתב את האנרגיה שלו לעשייה עבור המדינה בימים הקשים האלה, הוא לא גיבור וגם לא חכם. עם הממשלה נבוא חשבון כשתהיה רגיעה. עכשיו אין לנו פריבילגיה לכך.

התפקיד של הימין, לעומת זאת, הוא לרסן את המופרעים שמדברים בשמו. גם את אלה שחולמים להבעיר עוד יותר את השטח, גם את אלה שמפיצים תיאוריות קונספירציה על ערביי ישראל או על אהוד ברק, שבכל מקרה איבד רלוונטיות ציבורית מזמן, וגם את אלה שתוקפים.

צריך להסביר להם טוב־טוב בערוץ 14 ובגלי ישראל שאין שום דבר ימני או פטריוטי בתקיפת הורי חטופים שמפגינים למען החזרת ילדיהם, ושמי שרוצה לגור בחברה שאלה הם ערכיה, עדיף שיחצה את הקווים ויצטרף לחמאס. כשכולם על הקצה, חובה לרסן את הקצוות הקיצוניים ולמגר תופעות כאלה. הן מסכנות את כולנו.

חכו עם ההתפטרות

בינתיים חשוב לראות גם את מה שמסתתר מהעין אך קיים מתחת לרעש וראוי לתשומת לב. כמאה ערבים ישראלים נחקרו בעוון הסתה כשהביעו הזדהות עם זוועות חמאס, ובצדק. אין שום מקום להפצת "דעות" כאלה, לא ברחוב ולא בכנסת, ובטח שלא עכשיו. אבל סקר מטעם האוניברסיטה העברית הראה ש־80% מערביי ישראל מתנגדים למעשי הטבח הנוראיים של חמאס ב־7 באוקטובר. זה מעודד, גם אם קשה שלא לשאול מה לגבי ה־20% הנותרים.

כולנו צריכים לראות גם את ה־80% האלה. הם מבוהלים, חלקם מפחדים לצאת מהבית, חלקם מגיעים למקום העבודה וסופגים התנהגות חשדנית ועוינות. התפקיד של כולנו הוא לעודד ולחזק אותם. יש סיכוי שהם שייכים למיעוט הבזוי, אבל יש סיכוי גדול פי ארבעה שהם לא.

כדאי גם להשקיע קצת מחשבה עתידית לגבי עזה. במשך שנים לא היה אכפת לנו מתושביה, אמרנו שזאת בעיה שלהם ושיסתדרו. ובכן, הם הסתדרו. עכשיו אין ברירה אלא לחשוב מה עושים עם הצרה ששמה עזה, מתוך הנחה שהפלסטינים לא הולכים לשום מקום.

תניחו אותה על השולחן רק כשהדרג המדיני ייקח אחריות על כל מה שקרה פה בשנה האחרונה, ועל הדרך שבה הוא בחר להנהיג את ישראל מוכת סבבי הבחירות, הקיטוב והתעמולה.

האסון הזה אכן דורש לקיחת אחריות, אבל אם תאפשרו לדרג המדיני לצאת ללא פגע ולמנות במקומכם את אנשי שלומו, זה יהיה חסר אחריות מצדכם. ואחרי שזה נאמר – עדיף לשים את זה בצד ולהתמקד במערכה.