האזינו לטור של ד"ר לירז מרגלית:
יוצא לי לעשות לא מעט הדרכות לבעלי תפקידים שמנהלים מו"מ מול חוטפים, מתאבדים או שודדים, אבל אני חושבת שרחל אדרי מאופקים יכולה להעביר את השיעור הזה לא פחות טוב ממני. קור הרוח שבו היא סיפרה על האירוע גרם לי לעצור ולשאול את עצמי אם היא במצב של דיסוציאציה - מנגנון הגנה שמאפשר ליצור ניתוק רגשי מהאירוע - מה שאפשר לה אפילו להתלוצץ על החוצפה של חוטפיה שביקשו קולה רגילה לאחר שהציעה להם זירו, כאילו היא מספרת על סרט של ג'יימס בונד, ולא על אירוע טראומטי שבמסגרתו בילו היא ובעלה במשך 20 שעות עם חמישה מחבלים חמושים שכיוונו לעברה קלצ'ניקוב כשבידיהם רימון.
אבל אני ממשיכה להקשיב לאישה המופלאה הזו, והיא לגמרי מחוברת למציאות. אם יש תכונה אחת דומיננטית שמאפיינת את רחל ושופכת אור על התפקוד המדהים שלה במהלך האירוע - זה מיקוד בכאן ועכשיו. היכולת הכל כך נדירה לחיות כל רגע ורגע בלי להדאיג את עצמה ממה שיהיה בעתיד. זה מה שאפשר לה להישאר רגועה ולחשוב באופן יצירתי. המחשבה היחידה שחלפה לה בראש היא כיצד היא מעבירה את הזמן עם החוטפים. לו הייתה מתחילה לחשוב, היא הייתה מוצפת בחרדה ולא מצליחה לתפקד. חשוב להבין שזה לא שהיא לא חששה, היא חששה מאוד במהלך כל האירוע וכלל לא הייתה בטוחה שתצא ממנו בחיים, אבל היא לא נתנה לעצמה להיכנס ללופ הזה של מחשבות חרדתיות והייתה לחלוטין ממוקדת במה שקורה.
ניתן לראות זאת אצל אנשים שמתרגלים מדיטציה במשך תקופה ארוכה. זוהי למעשה החתימה העצבית של החוסן. המשמעות של חוסן היא לחיות כל רגע ורגע - בלי לדאוג לפני שצריך לדאוג. אצל מודטים, שמתרגלים מדיטציה, רואים שגם כאשר הם מצפים לגירוי כואב, הם לא מגיבים בלחץ או בחרדה. מוחם מגיב רק כאשר מופיע הכאב - אבל מיד כאשר הכאב נעלם, הם מפסיקים לחשוב עליו. דפוס זה שונה מדפוס ההתנהגות של רוב האנשים, שמתמלאים בחרדה תוך ציפייה לכאב ולא מפסיקים לגלגל את האירוע במוחם לאחר שנחשפו אליו.
מכיוון שרחל לא הגיבה בחרדה, היא הצליחה להשרות על חוטפיה רוגע וליצור אמון כלפיה מצדם. חרדה ולחץ הינם תחושות מידבקות, וכאשר אנחנו חרדים – אנחנו משדרים חרדה לסביבתנו ומדביקים אותם בחרדה שלנו. היו בעבר לא מעט מקרים שבהם כתוצאה מלחץ שבו היו נתונים בני הערובה, המו"מ נכשל, כיוון שהחוטפים נכנסו ללחץ בעצמם.
"כולנו אחים"
רחל הצליחה ליצור אמון בצורה נפלאה עם חוטפיה. אומנם יש מגוון דרכים ליצירת אמון, אך במקרה הזה רחל הבינה שהסיכוי הטוב ביותר שלה הוא לשחק את התפקיד האמהי. היא ידעה שלחוטפיה, חיות אדם ככל שיהיו, יהיה קשה יותר לפגוע בה ובעלה אם הם יראו בה דמות אמהית. ראשית, היא דאגה ללמוד את השמות הפרטיים שלהם. זה ידוע שלקרוא למישהו בשם הפרטי שלו מייצר כלפיך תחושות חיבה.
שנית, היא דאגה לספק את הצרכים הבסיסיים שלהם באמצעות הגשת קפה ועוגיות. בסביבות השעה ארבע היא ביקשה מהשוטרים שהיו בקומה הראשונה חמישה מגשי אוכל, וכך גם בתושייה ענקית רמזה לשוטרים שישנם חמישה מחבלים בביתה.
כעת, רחל עלתה לשלב הבא במו"מ – ניסיון להתחבר אל החוטפים באמצעות מכנה משותף בסיסי – "כולנו אחים", היא אמרה. אבל זה לא עבד. אז היא עברה לדבר על הילדים של החוטף. הפעם זה עבד – המחבל חשש מזה שיהרסו להם את הבית. מכאן עברה למוזיקה. למוזיקה יש יכולת לנגן על מיתרי הרגש באופן שכמעט שום דבר מוחשי לא מצליח, ואכן הם זמזמו ביחד שירים של ליאור נרקיס.
כמובן שלא ניתן להתעלם מקלף השפה ששיחק לטובתה. היא דיברה אליהם בשפה שלהם, מה שנתן לה יתרון משמעותי ביצירת אמון. זו הסיבה שאני תמיד אומרת לאנשים שמזמינים הרצאות: אני יכולה לדבר באנגלית, אבל אם אתם רוצים שאנשים ייפתחו – צריך לדבר אליהם בשפת האם שלהם. זה הרבה מעבר לחוסר הביטחון לדבר באנגלית. מחקרים מצאו שכאשר אנחנו מתבטאים או מקשיבים לדברים בשפת האם שלנו – החיבור הרגשי הרבה יותר גבוה.
מעבר לכל זה - רחל התייחסה אליהם באנושיות, לא הראתה מרמור או שנאה, לא ניסתה להתנגד, נתנה להם ביטחון שהם אלו ששולטים במצב. וזה עבד - החוטפים אפשרו לה לקבל את התרופות שלה ולרדת שלוש פעמים לשירותים במהלך כל האירוע.
למחבלים לא היה מושג מה הצעד הבא שלהם, ורחל ניצלה זאת. הם נשלחו לבצע משימה ונקלעו לסיטואציה שבה הם מוקפים מכל הכיוונים וכל צעד שיעשו יסתיים במוות. רק שהם לא באו למות. לו זה היה המצב - היו יורים ברחל ובעלה. גם לא הייתה להם שום סמכות לעשות מו"מ על רחל ובעלה בתמורה לשבויים שלהם. רחל ניצלה את הוואקום הזה, השתמשה בכל הטכניקות בספר כדי ליצור איתם אמון וקשר רגשי. וזה עבד.
רחל, עם ישראל מצדיע לך.
הכותבת היא חוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי, אוניברסיטת רייכמן, הרצליה
התמונה בכתבה פורסם לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. מערכת האתר מכבדת זכויות יוצרים ומשקיעה מאמצים באיתור בעלי זכויות יוצרים לצורך שימוש בחומרים המופיעים באתר. אם לדעתכם נפגעה זכותכם כבעלי זכויות יוצרים בחומר המופיע באתר זה, הנכם מתבקשים לפנות באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]