בלי תוכנית ליום שאחרי – הישגי צה"ל בעזה יירדו לטמיון | אלון בן דוד

ההישגים המרשימים שנוחל צה"ל יאבדו אם הדרג המדיני לא ינצל את הפוגת החטופים כדי להציג מנגנון בינלאומי בהובלת הרשות הפלסטינית, שישקם וינהל את רצועת עזה ביום שאחרי

אלון בן דוד צילום: רונן פדידה, ערוץ 10
פעילות הצנחנים בעזה, דובר צה"ל | צילום: דובר צה"ל

אחרי הכישלון האיום של 7 באוקטובר צה"ל התעשת, ניער מעליו את הלם ההפתעה והמחדל - וכנגד כל המלעיזים, המפקפקים ונביאי הזעם למיניהם, הראה כי הוא יודע להשתלט על אחד המתחמים המבוצרים ביותר בעולם ולהכניע את מערכי ההגנה של חמאס. על אף המגבלות שמציב השטח הבנוי הצפוף של צפון הרצועה, שמכתיב תנועה במספר קטן של צירים מוכרים, צה"ל הצליח להפתיע ולתקוף מכיוון שהאויב לא צפה אותו.

כוחות אוגדה 162 שנעו בציר החוף, תקפו את מחנה הפליטים שאטי ממזרח ופגשו קו הגנה שמטעני הנפץ שלו היו מופנים מערבה. חמאס הניחו כנראה שנבוא אל שאטי מכיוון הים. כך היה גם בג'בליה ובזייתון, שמערכי ההגנה שלהם פנו מזרחה והותקפו מהעורף המערבי. מרכז העיר עזה, שהותקף מדרום, ממערב ומצפון, הוכנע במהירות.

פעילות כוחות צה''ל בעזה
פעילות כוחות צה''ל בעזה | צילום: דובר צה''ל

עזה תחילה

אבל בעוד מכונת המלחמה של צה"ל ממחישה שהיא משומנת ויעילה, הקומה המדינית שמעליה נותרה מנומנמת ומתנהלת בעצלתיים. המועצה לביטחון לאומי, גוף המטה שאמור ליצור את המהלך המדיני שישלים ויבסס את ההישג הצבאי, נראית עדיין כמו גוף שנועד לספק שירותי כביסה וניקוי יבש למשפחת נתניהו. רגע לפני שאנחנו מחדשים את הלחימה, ככל הנראה משלימים את כיבוש צפון הרצועה ויוצאים למהלך קרקעי בדרומה – היכולת של המל"ל לעצב את מצב הסיום של הלחימה הופכת להיות קריטית. אם ישראל לא תדע לשרטט מנגנון שינהל את עזה ביום שאחרי, ולגייס את הכוחות הבינלאומיים הנדרשים למנגנון כזה – לא נוכל להשיג את המטרה הצבאית.

את המנגנון הזה צריך להציג כבר עכשיו. בתום ההפוגה, צה"ל יידע להשלים את כיבוש צפון הרצועה ולהכניע את גדודי חמאס שנותרו בה. אבל לפני שנצא לתמרון המכריע בדרום הרצועה, ישראל חייבת לתכנן את מצב הסיום, אחרת לא תהיה לנו לגיטימציה להגיע אליו.

זה תקופה שמעריכים כי הנהגת חמאס נמצאת בח'אן יונס, וכנראה גם מרבית החטופים. צה"ל בחר להתחיל בתמרון לצפון מתוך הבנה ששם עיקר הכוח הצבאי ומוסדות השלטון של חמאס. ההישג הפיזי והתודעתי בכיבוש העיר עזה נועד להביא את הנהגת חמאס להכרה כי הם עומדים לאבד את הכל, ואכן כיבוש עזה הוביל אותם להתחיל בשחרור החטופים.

כבר היום יש יותר ממיליון פליטים עזתיים שירדו לדרום הרצועה. אם נוסיף לזה את ח'אן יונס ואת העיירות שסביבה, נגיע ל־1.8 מיליון פליטים שיידחסו אל 250 מוסדות ציבור שסומנו בדרום הרצועה, ואל ערי האוהלים שקמו בחוף. מי יהיה אחראי להם?

לחזור לפילדלפי

ויש עוד שאלה דרמטית שישראל טרם הכריעה בה: מה עתידם של מעבר רפיח וציר פילדלפי – הגבול שבין הרצועה למצרים. עד 2005 היה הציר בשליטה ישראלית, ומעבר הגבול בשליטה משותפת של ישראל והרשות הפלסטינית. בהתנתקות ויתרה ישראל על האחיזה בקו הגבול ובמעבר.

ישראל עדיין לא החליטה אם להשתלט מחדש על הגבול ועל המעבר, בעיקר בגלל הרגישות מול מצרים. אבל צריך להיות ברור ששום גורם, ערבי או בינלאומי, לא יוכל להבטיח לנו למנוע מעבר נשק ממצרים לרצועה. אם ישראל לא תחזור לשלוט במעבר לתוך עזה – אנחנו מתחילים בספירה לאחור לקראת ההתחמשות המחודשת של חמאס.

תגיות:
חמאס
/
בנימין נתניהו
/
אבו מאזן
/
רצועת עזה
/
ג'ו ביידן
/
חטופים
/
גדי איזנקוט
/
יצחק בריק
/
מלחמת חרבות ברזל
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף