"כבר יותר מחודש שהמלחמה בעזה מפצלת את העולם", זעק עבדאללה מלך ירדן במאמרו שפורסם בשבוע שעבר ב"וושינגטון פוסט". בעודו מבקר בחריפות את ישראל ומתריע מפני הסלמת הסכסוך, מלך ירדן נוקט לשון חדה וברורה המציגה את עמדתו הנוקבת. לדידו, "רק אם יינתנו לפלסטינים זכויותיהם ומדינתם העצמאית, או אז יושג להם, לישראלים ולאנושות כולה, ניצחון אמיתי".
"כל האופציות עומדות על הפרק": האם השלום בין ישראל לירדן בסכנה?
שר החוץ הירדני: "העברת פליטים לירדן – הכרזת מלחמה"
התבטאויות נחרצות אלה ועוד מפיו של המלך הנודע בעמדתו הפרו־מערבית לצד גישתו הפרו־פלסטינית, אינן מותירות עוד כל מקום לספק. החזרת השגריר הירדני מתל אביב וסילוק השגריר הישראלי מעמאן, האשמת ישראל בביצוע "פשעי מלחמה" וגינויה הבוטה על הרג חסר הבחנה של אזרחים פלסטינים ובהם ילדים עזתים חפים מפשע, הם "מסמר אחרון בארון".
היינו, צעדים דרסטיים המשקפים את זעמם הרב של נציגי בית המלוכה וראשי ההנהגה הירדנית, המבטאים במפורש את התנגדותם למלחמה. לדידם, לא זו בלבד שעל ישראל להפסיק את הלחימה ולסיים את המשבר ההומניטרי שיצרה ברצועת עזה, שר החוץ הירדני, איימן ספאדי, הוסיף כי "כל עוד נמשך המאבק המזוין, אין בכוונתן של מדינות ערב ובהן ירדן ומצרים ליטול חלק בתהליך השלום במזרח התיכון".
יתרה מכך, בנאום שנשא בוועידת הביטחון האזורית השנתית שהתקיימה השבוע בבחריין (IISS Manama Dialogue) ספאדי לא בחל באמצעים. לצד התנגדותו להתערבותן של מדינות נוספות בעימות הצבאי, הוא לא היסס לבקר את המדיניות הישראלית ולהביע ספק בנוגע ליכולתה "למחוק את חמאס". מבחינתו, לא זו בלבד שהיא אחראית לרצח 11 אלף אזרחים ולאחזקתם של כ־2.3 מיליון בני ערובה בעזה, אלא "חמאס לא יצר את הסכסוך אלא הסכסוך הוא מה שיצר את חמאס".
וכך, בעודו מסרב לגנות את מתקפת הטרור הרצחנית ב־7 באוקטובר ולהשוות את תנועת הטרור לדאע"ש, הסביר השר הירדני כי "אי אפשר להרוג רעיון עם פצצות" וכי "שתי המדינות" הוא הפתרון היחיד והאולטימטיבי לסכסוך הממושך המתחולל בין הישראלים לפלסטינים. בראיון שנערך עמו באל־ג'זירה, הכריז השר כי ארצו מפסיקה את הדיאלוג הבילטרלי עם ישראל ולא תחתום עמה על הסכם שנרקם במשך חודשים ארוכים לחילופי אנרגיה סולארית תמורת מים מותפלים.
סיכונים ליציבות הממלכה
בראייה אסטרטגית כוללת, כבר עתה ברור כי מדובר בקרע עמוק המבוסס על אובדן אמון מוחלט, העלול להוביל לנתק ממשי בין הצדדים. חמור מכך, זוהי נקודת שפל מסוכנת המעוררת דאגה רבה בירושלים, לצד חששות כבדים בעיקר ביישובי עמק הירדן, נוכח האיום הרב הטמון בהסלמה ביטחונית. הסלמה העלולה להתלקח בכל עת לעימות אזורי שייצא מכלל שליטה.
לא בכדי זועקות כותרות העיתונים כי הסכם השלום עם ירדן שנחתם ב־1994 נמצא בסכנה. התעצמות המלחמה ברצועת עזה והסלמתה מציבות בפני המלך עבדאללה יותר סיכונים ליציבות הממלכה, המשטר וההנהגה הירדנית מאשר לכל ממשלה ערבית, מדינה וחברה מוסלמית אחרת באזור. התבוננות מקרוב מראה כי אוכלוסיית ירדן, המונה כיום כ־11.3 מיליון תושבים, כוללת כ־60% פלסטינים, שרבים מתוכם – סגמנטים שונים העוינים לישראל שחלקם אף מזדהים עם חמאס – מתרעמים קשות על עמדתו ביחס לממשל ביידן, שסירב לתמוך בהפסקת אש מיידית בעזה.
בתוך כך וחרף סילוקם של גורמי חמאס מירדן עוד ב־1999, לצד הוצאת ארגון הטרור אל מחוץ לחוק, ממשלת עמאן, התומכת ברשות הפלסטינית כמו גם בציבור הפלסטיני, מנסה לשקף את הסנטימנט הייחודי לו, ובאותה עת גם לבטא בקולה שלה את הטון המתריס של דעת הקהל הירדנית. וכך, לצד תמרון בין ביקורתם החריפה של רבים ממנהיגי מדינות ערב לבין קידום האינטרסים הביטחוניים שלה, הכוללים בין היתר שמירה על הסכם השלום עם ישראל ועל יחסים קרובים עם ארה"ב, ירדן פועלת למניעת מתחים מדיניים ופוליטיים לצד זעזועים חברתיים וכלכליים פנימיים בממלכה. כל זאת בין השאר נוכח גלי מחאה חריפים שהתחוללו שם בשנים האחרונות.
התבוננות מקרוב אף מראה כי במסגרת מאמציה הדיפלומטיים להרגעת המתיחות האזורית, המלך עבדאללה השתתף לפני כשבועיים בפסגת שלום בינלאומית בקהיר ובה הוא נועד עם מנהיגי העולם ובהם ראשי ממשלות איטליה וספרד, לצד נשיאי איחוד האמירויות ודרום אפריקה. משם הוא יצא לסבב פגישות בבירות אירופה ובהן בריסל, שם נפגש עם ינס סטולטנברג, מזכ"ל נאט"ו. כל זאת, לצד ביקורו של שר החוץ הירדני במטה האו"ם בניו יורק וסבב ראיונות שקיים בשלל ערוצי התקשורת.
מרחב חדש ומורכב
אין ספק כי החששות הכבדים מאי־יציבות ביטחונית והסלמת המלחמה, מוצדקים. ירדן, עם 11.3 מיליון תושביה, היא בין הכלכלות החלשות במזרח־התיכון (תמ"ג של 47,451 מיליון דולר ב־2022). היא סובלת מעוני, מאבטלה ממושכת (שהגיעה ל־25%) ומכוח עבודה מוגבל (כ־40% מתוכו מועסק באופן לא מוסדר). בנוסף לחוב לאומי אסטרונומי, המגיע ל־115.2% מהתמ"ג לשנת 2023, הידרדרות המצב הביטחוני (המצטרף להחמרה במצבה הכלכלי) עלולה לזעזע את הממלכה והמשטר הירדני ואף להוביל לקריסתם.
על רקע זה, ונוכח תלותה הרבה של ירדן בכספי הסיוע האמריקאי, הנאמדים ב־1.5 מיליארד דולר בשנה - עונייה, קוטנה ומיקומה האסטרטגי בין ישראל, עיראק, ערב הסעודית וסוריה – שכנותיה החזקות והאגרסיביות – מתלווים לפגיעותה הרבה, למצוקתה האנרגטית ולרגישותה הדמוגרפית. בהיעדר אוצרות טבע ומשאבי אנרגיה, הממלכה הירדנית תלויה ביבוא של כ־90% מצורכי האנרגיה והדגנים שלה ממקורות חיצוניים. כל זאת בין היתר נוכח פגעי אקלים ובהם בצורות קשות שפקדו אותה, וכן על רקע הכפלת האוכלוסייה נוכח קליטתם של מיליוני פליטים פלסטינים, סורים ואחרים במהלך שני העשורים האחרונים.
התבוננות מקרוב אף מראה כי אף על פי שלמרבית הפלסטינים שמתגוררים בירדן החל מ־1948, יש אזרחות ירדנית (אף כי חלקם הגיעו מרצועת עזה), ירדן רואה בהם עדיין פליטים בעלי זכות שיבה לפלסטין. לאור זאת ולנוכח ההיסטוריה והתרבות המשותפת, קשרי המשפחה והמעורבות של המלך עבדאללה בפוליטיקה הפנים־פלסטינית, כמו גם בסוגיית הסכסוך הישראלי־פלסטיני, בדגש על נפיצות יחסי ישראל־ערב וסוגיית המקומות הקדושים - על פניו מסתמן כי לממשלת עמאן נודע תפקיד חשוב במרחב הגיאופוליטי־ביטחוני האזורי. מרחב חדש ומורכב המתהווה בימים אלה במזרח התיכון, בעיקר על רקע החרפת המלחמה בעזה.
בראייתה הריאליסטית־פרגמטית של ירדן, אין ספק כי הסלמת המלחמה כך שתתפשט לעבר יהודה ושומרון וכן למזרח ירושלים עלולה לגלוש לתחומיה וכן למדינות נוספות. הרחבת העימות עלולה להצית את האזור כולו, לאתגר הסכמים ובריתות אזוריות דוגמת הסכמי אברהם וכן להשפיע לרעה על תהליכי פיוס ונורמליזציה קיימים ועתידיים בין ישראל, ירדן, מצרים, נסיכויות המפרץ ויתר מדינות המזרח התיכון. בנוסף, התפרצות של עימות אזורי עלולה להאיץ את מרוץ החימוש העולמי, ולהחריף את היקף הברחות הסמים, הנשק והאמל"ח המתבצעות באזור.
זאת ועוד, עימות אזורי עשוי למשוך אליו גורמים קיצוניים, קבוצות רדיקליות וארגוני טרור שונים, העלולים להיגרר למאבק ולהרחיבו לזירות עימות נוספות תוך ביצוע פגועי טרור. עם אלה נמנים חמאס, חיזבאללה ומיליציות שיעיות הפועלים כ"שלוחים" (proxies) של איראן ברחבי עיראק, סוריה ולבנון וכן, חברי תנועת האחים המוסלמים ותאי טרור ג'יהאדיסטים הפועלים בירדן. בהתחשב בכך שאחד מיעדיו האסטרטגיים של חמאס הוא לחולל כאוס וחוסר יציבות אזורית, על הממלכה הירדנית, הנחשבת כגורם מייצב במזרח התיכון וכמי שאמונה על ביטחון הגבול הארוך ביותר של ישראל, להתעשת ולהפנים כי עליה לעשות הכל כדי למנוע זאת ממנו.
יתרה מכך, כמי שנחשבת ל"יהלום שבכתר הפלסטיני", היינו כמגינת הציבור הפלסטיני שמקדמת את האינטרסים שלו ברחבי העולם, מהווה גשר בין ישראל למדינות ערב ומצליחה לתמרן בין מדינות שונות ואינטרסים רבים ומנוגדים, על ירדן להרגיע את חששותיה מפני גירוש פליטים ומהגרים לתחומה. אומנם תכלית המלחמה למוטט את חמאס ולשלול את כל תשתיות הטרור המצויות ברצועת עזה, אולם לצד זאת ומנגד, היא מהווה הזדמנות בעבור ירדן לבסס את כוחה ומעמדה בעולם המוסלמי, לחזק את תדמיתה כמתווכת בין הצדדים וכל זאת, תוך בידולה המלא מתנועת הטרור הרצחנית.
הכותבת היא מומחית לגיאופוליטיקה, למשברים בינלאומיים ולטרור עולמי