קשה (גם אם מאוד רוצים) לצייר את נתניהו כאחד שלא אכפת לו מהחטופים ושלא באמת מעוניין בעסקה שתשחרר אותם משבי חמאס. גם אם נתניהו מסרב שיטתית (או נכון יותר, סירב, כי לאחרונה התייאשה התקשורת והפסיקה לשאול) לקחת אחריות על אסון 7 באוקטובר, הוא מעולם לא התכחש לאחריות המוטלת עליו ועל ממשלתו להשבת האזרחים שנפלו בשבי בגלל הכישלון הענק של הדרג הצבאי והמדיני גם יחד. השאלה היחידה והקריטית היא המחיר.
כאשר הצוות הישראלי חזר מפסגת פריז ופירט בפני נתניהו את המתווה ואת גבולות הגזרה, היה ברור כי הפעם, בשונה מהעסקה הראשונה, הפער הוא גדול מנשוא, והמחיר הנמוך ביותר שחמאס מוכן לדרוש עדיין לא מתקרב לרף המחיר הגבוה ביותר שאותו ישראל מוכנה לשלם.
סביר להניח שלא רק נתניהו, אלא רבים נוספים בקרב הגורמים שנחשפו לפרטי המו"מ וההצעה, התפללו עמוק בסתר לבם, בלי לומר זאת לאיש, שחמאס יסרב. שיסרב – וצה"ל ימשיך בפעולה, יתקדם לרפיח, יגביר עוד את הלחץ על ראשי חמאס ואולי אז, בסיבוב הבא של השיחות, יהיה סנוואר כבר עם הגב לקיר, גמיש הרבה יותר בדרישותיו.
זה, כמובן, נכון אם יוצאים מנקודת הנחה שנתניהו יודע לארגן רוב בקרב שרי מפלגתו, והוא אכן יודע. במהלך ישיבת הממשלה קיבלה שליטתו של נתניהו בתוך הליכוד הוכחה נוספת. בדיוק כפי שביכולתו לגבש תמיכה בתוך הליכוד, באותה מידה גם גיבוש ההתנגדות נמצא לגמרי בידי יו"ר התנועה. כל מי שפקפק בכוחו של נתניהו בתוך ביתו הפוליטי, קיבל הוכחה משכנעת במהלך ישיבת הממשלה.
אחריהם דיברו שרי הליכוד הנוספים, וכל אחד זעק וזעם על העסקה על כל דרישותיה ועל שלל היבטיה. כמעט מיותר לציין כי לשכת נתניהו דאגה ללקט את הציטוטים, שבאופן חריג הועברו לכתבים בליווי תדרוך מפורט.
מפגן ההרמוניה לא קרה במקרה, כמובן. הוא תוזמן ואורגן היטב על ידי לשכת ראש הממשלה. שרים בכירים מהליכוד קיבלו פנייה מבעוד מועד והתבקשו לתקוף את העסקה בתקשורת ובדיון בממשלה. מישהו שלא הסתפק בהתנגדות האגף הימני של הקואליציה, דאג לגבש גם התנגדות פנימית בתוך הליכוד.
ההיגיון של דרעי
סנוואר בהחלט יכול לסמן "וי" על התערבותו המוצלחת במהלכים הפוליטיים של האויב הציוני. היום, בדיעבד, נחלקו הפרשנים באשר לפירוש קמפיין "רשת הביטחון" של לפיד. יש הסבורים כי כל כוונתו של ראש האופוזיציה לא באמת הייתה להיכנס לממשלה למען אישור עסקת החטופים, אלא להרוויח נקודות פוליטיות מול גנץ ושות', להצטייר כמנהיג שמוכן להקרבה למען מטרת־העל הלאומית ובמקביל – להביך את נתניהו ולהטיל עליו את האשמה בכישלון העסקה (הרי לפיד סירב בתוקף להתחייב להישאר בממשלה גם אחרי אישור העסקה, אם וכאשר הדבר יקרה).
עם זאת, גורמים אחרים במערכת הפוליטית עדיין מאמינים כי הרחבתה של ממשלת החירום לממדי ממשלת אחדות לאומית באמצעות צירופה של מפלגת יש עתיד הינה אפשרית ומציאותית, ואם תרצו, אין זו אגדה.
הזמן עובר, הניצחון וסיום המלחמה לא נראים בעתיד הקרוב, וההפגנות והמחאה דווקא נראות. המצב מתחיל להיראות כמו קיפאון מסוכן – ומבחינת דרעי הדרך הנכונה להתגבר עליו ולהזניק את העסק קדימה היא הרחבה נוספת של הממשלה. יו"ר ש"ס סבור, בהיגיון רב, כי צירופו של גורם אופוזיציוני משמעותי לממשלה לא רק ירחיב את שורות הקואליציה והלגיטימציה של קיומה ושל החלטותיה, אלא גם ימנע מגנץ ומחבריו לצאת מהממשלה, וממובילי המחאה לשטוף את הרחובות.
תשובת חמאס למתווה העסקה בהחלט השפיעה גם על תוכניותיו של גנץ. יש הסבורים כי התבצרותו של סנוואר בדרישותיו הקיצוניות החזירה את התוכנית המקורית של המחנה הממלכתי לסיים בקרוב את שותפותה בממשלת החירום. עד לא מזמן נראה כי התוכנית השתבשה: הסקרים הראו כי רוב הציבור, כולל המצביעים של גנץ, מעוניין בהמשך קיומה של ממשלת חירום. כל שכן, כאשר עסקת החטופים בפתח.
גנץ נאלץ להקפיא את לו"ז היציאה מהממשלה – החלטה שהשפיעה גם על לו"ז המחאה. כעת, כאשר העסקה נראית רחוקה מלהתקדם, ומובילי המחאה כבר קצרי רוח נוכח ההמתנה, במחנה הממלכתי בוחנים מחדש את התוכנית המקורית של היציאה, בהתאם למציאות המשתנה שקובעת את הלו"ז הפוליטי.
התרעות פיקוד העורף