לא ברור עד כמה יחיא סנוואר, המנהיג התת־קרקעי של ארגון הטרור חמאס, ער לגודל השפעתו על הפוליטיקה הישראלית בימים האלה. בתור אסיר לשעבר שבמהלך השנים הארוכות שלו בכלא ישראלי השביח את שליטתו בעברית, שפת אויביו, ולפי שמועות אף התמכר לאקטואליה הישראלית, כולל צפייה במהדורות, ייתכן שסנוואר אכן מעודכן במתרחש. ספק גדול אם ההשלכות הפוליטיות של תשובתו למתווה עסקת החטופים עונות על ציפיותיו.
"אנשים מסיעת נתניהו כמעט ממרידים נגד הצבא וכוחות הביטחון"
בהחלטה מפתיעה: בג"ץ נגד שופטי בית המשפט העליון
100 ימים בשבי החמאס בעזה: הפנים והשמות של החטופים
ביום רביעי, בדיון מורחב שקיימו בכירים ישראלים עם מזכיר המדינה של ארה"ב אנתוני בלינקן, אמר שר הביטחון יואב גלנט: "תשובת חמאס נוסחה כדי שישראל תסרב לה". ואין תיאור מדויק מזה של כוונות חמאס. סנוואר, שלא רואה כל סיבה להתפשר על פחות מסיום מוחלט של המלחמה והסגת כוחות צה"ל מעזה, התכוון, כמובן, להביך את ישראל מול הרכב המתווכים, להוציא את נתניהו כסרבן העסקה ואם יתמזל מזלו במיוחד – לגרום להגברת הלחץ הפנימי על ממשלת ישראל והעומד בראשה. בפועל התשובה השלילית של חמאס למתווה העסקה גרמה לשורה של התרחשויות פוליטיות, רובן דווקא לטובת בנימין נתניהו.
קשה (גם אם מאוד רוצים) לצייר את נתניהו כאחד שלא אכפת לו מהחטופים ושלא באמת מעוניין בעסקה שתשחרר אותם משבי חמאס. גם אם נתניהו מסרב שיטתית (או נכון יותר, סירב, כי לאחרונה התייאשה התקשורת והפסיקה לשאול) לקחת אחריות על אסון 7 באוקטובר, הוא מעולם לא התכחש לאחריות המוטלת עליו ועל ממשלתו להשבת האזרחים שנפלו בשבי בגלל הכישלון הענק של הדרג הצבאי והמדיני גם יחד. השאלה היחידה והקריטית היא המחיר.
כאשר הצוות הישראלי חזר מפסגת פריז ופירט בפני נתניהו את המתווה ואת גבולות הגזרה, היה ברור כי הפעם, בשונה מהעסקה הראשונה, הפער הוא גדול מנשוא, והמחיר הנמוך ביותר שחמאס מוכן לדרוש עדיין לא מתקרב לרף המחיר הגבוה ביותר שאותו ישראל מוכנה לשלם.
סביר להניח שלא רק נתניהו, אלא רבים נוספים בקרב הגורמים שנחשפו לפרטי המו"מ וההצעה, התפללו עמוק בסתר לבם, בלי לומר זאת לאיש, שחמאס יסרב. שיסרב – וצה"ל ימשיך בפעולה, יתקדם לרפיח, יגביר עוד את הלחץ על ראשי חמאס ואולי אז, בסיבוב הבא של השיחות, יהיה סנוואר כבר עם הגב לקיר, גמיש הרבה יותר בדרישותיו.
עד כמה ראש הממשלה לא רוצה את העסקה המוצעת אפשר היה ללמוד כבר ביום ראשון, הרבה לפני שסנוואר הואיל בטובו להשיב להצעה. השרים איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' לא חיכו לשום תשובה – עמדתם הייתה ידועה, אך נתניהו לא הסתפק בהתנגדות הגורפת של שותפיו הקואליציוניים. הרי תיאורטית, אם מאוד רוצים, במסגרת ממשלת החירום בהחלט ניתן להעביר את העסקה גם כאשר שרי עוצמה יהודית והציונות הדתית מתנגדים לה.
זה, כמובן, נכון אם יוצאים מנקודת הנחה שנתניהו יודע לארגן רוב בקרב שרי מפלגתו, והוא אכן יודע. במהלך ישיבת הממשלה קיבלה שליטתו של נתניהו בתוך הליכוד הוכחה נוספת. בדיוק כפי שביכולתו לגבש תמיכה בתוך הליכוד, באותה מידה גם גיבוש ההתנגדות נמצא לגמרי בידי יו"ר התנועה. כל מי שפקפק בכוחו של נתניהו בתוך ביתו הפוליטי, קיבל הוכחה משכנעת במהלך ישיבת הממשלה.
בעיני המתבונן התמים זה יכול להיראות כתופעה נדירה של הרמוניה מופתית בקרב שרי הליכוד. בלי עקיצות הדדיות ובלי ההערות המסורתיות לעיני שאר חברי הממשלה, התקיים מצעד ההתנגדות של שרי הליכוד לעסקה. אחד אחרי השני, יואב קיש אחרי יריב לוין וכן הלאה, כמעט לפי הרשימה, הביעו השרים מהליכוד התנגדות גורפת לעסקה, שספק אם בכלל מתגבשת. "המפתח שנקבע למספר האסירים על כל חטוף, לא מתקבל על הדעת! גם לא ייתכן שנשחרר אותם ליהודה ושומרון!", התרעם שר המשפטים. " לא ייתכן שזו בכלל העסקה!", לקח צעד אחד קדימה שר החינוך.
אחריהם דיברו שרי הליכוד הנוספים, וכל אחד זעק וזעם על העסקה על כל דרישותיה ועל שלל היבטיה. כמעט מיותר לציין כי לשכת נתניהו דאגה ללקט את הציטוטים, שבאופן חריג הועברו לכתבים בליווי תדרוך מפורט.
מפגן ההרמוניה לא קרה במקרה, כמובן. הוא תוזמן ואורגן היטב על ידי לשכת ראש הממשלה. שרים בכירים מהליכוד קיבלו פנייה מבעוד מועד והתבקשו לתקוף את העסקה בתקשורת ובדיון בממשלה. מישהו שלא הסתפק בהתנגדות האגף הימני של הקואליציה, דאג לגבש גם התנגדות פנימית בתוך הליכוד.
בסיס ההתנגדות היה מוכן למקרה של תשובה חיובית מצד חמאס (מה שלבסוף לא קרה). על הדרך השמיט הגרעין הנרחב של מתנגדי העסקה שנבנה בתוך הממשלה את הקרקע מתחת לרגלי יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד. קמפיין רשת הביטחון לעסקה שניהל לפיד מתחילת השבוע ועד פרסום תשובת חמאס היה נכון, מדויק ומבטיח – והסתיים בן רגע ובלא כלום.
ההיגיון של דרעי
סנוואר בהחלט יכול לסמן "וי" על התערבותו המוצלחת במהלכים הפוליטיים של האויב הציוני. היום, בדיעבד, נחלקו הפרשנים באשר לפירוש קמפיין "רשת הביטחון" של לפיד. יש הסבורים כי כל כוונתו של ראש האופוזיציה לא באמת הייתה להיכנס לממשלה למען אישור עסקת החטופים, אלא להרוויח נקודות פוליטיות מול גנץ ושות', להצטייר כמנהיג שמוכן להקרבה למען מטרת־העל הלאומית ובמקביל – להביך את נתניהו ולהטיל עליו את האשמה בכישלון העסקה (הרי לפיד סירב בתוקף להתחייב להישאר בממשלה גם אחרי אישור העסקה, אם וכאשר הדבר יקרה).
עם זאת, גורמים אחרים במערכת הפוליטית עדיין מאמינים כי הרחבתה של ממשלת החירום לממדי ממשלת אחדות לאומית באמצעות צירופה של מפלגת יש עתיד הינה אפשרית ומציאותית, ואם תרצו, אין זו אגדה.
ראשון המאמינים הוא אריה דרעי. אלה שיצא להם לשוחח עמו בתקופה האחרונה, מספרים על הפסימיות על גבול התסכול שמשדר יו"ר ש"ס. שלב הפעילות האינטנסיבית כמעט מסביב לשעון של תחילת המלחמה הסתיים. דרעי, פוליטיקאי מנוסה וזהיר, מנסה לראות את האופק, את תוכנית ההמשך של הממשלה – ולא בדיוק מצליח. לפי הערכתו, ממשלת 64 היא אולי גוף יציב ומגובש מבחינה פוליטית צרה, אך מקובע ומוגבל מאוד מבחינת כושר התמרון.
הזמן עובר, הניצחון וסיום המלחמה לא נראים בעתיד הקרוב, וההפגנות והמחאה דווקא נראות. המצב מתחיל להיראות כמו קיפאון מסוכן – ומבחינת דרעי הדרך הנכונה להתגבר עליו ולהזניק את העסק קדימה היא הרחבה נוספת של הממשלה. יו"ר ש"ס סבור, בהיגיון רב, כי צירופו של גורם אופוזיציוני משמעותי לממשלה לא רק ירחיב את שורות הקואליציה והלגיטימציה של קיומה ושל החלטותיה, אלא גם ימנע מגנץ ומחבריו לצאת מהממשלה, וממובילי המחאה לשטוף את הרחובות.
על כן תחילה פעל יו"ר ש"ס למען צירופו לממשלה של מבקרה הגדול מימין, אביגדור ליברמן. כאשר המהלך לא צלח, תמך דרעי במאמץ דומה, הפעם מול לפיד. דרעי, כמעט כמו לפיד, לא בדיוק מחזיק מבן גביר. רק שעבור דרעי יו"ר עוצמה יהודית הוא פחות יריב אידיאולוגי ובעיקר הגורם הלא יציב בתוך קואליציית ה־64 – גורם בלתי צפוי שמשחק משחק עצמאי, מאיים על יציבות הממשלה וגם מגביל את כושר תמרונה.
חיפוש אחרי שותפים ממלכתיים ויציבים הוא בין היתר הסיבה להתקרבות שנרשמה לאחרונה בין דרעי לגדי איזנקוט. לדברי גורמים בקבינט המדיני־ביטחוני ובממשלה, ציר דרעי־איזנקוט שנוצר במהלך המלחמה, התחזק והעמיק בזמן האחרון. יש הטוענים שדרעי אף הפך לסוג של "חבר־מנטור פוליטי" עבור איזנקוט.
לדברי הגורמים המעורים, דווקא באיזנקוט רואה דרעי את הגורם האחראי והמאוזן שמנסה להוביל להסדר, שחושב חשיבה ממלכתית. יו"ר ש"ס מחבב את איזנקוט ומוצא הרבה דברים דומים באופן החשיבה של שניהם, בדגש על התחום המדיני. השאלה הפוליטית הגדולה היא אם השפעתו של יו"ר ש"ס על השר איזנקוט (שעדיין הינו שותף בכיר של בני גנץ) תשחק תפקיד משמעותי בתוכניות ההמשך של המחנה הממלכתי.
תשובת חמאס למתווה העסקה בהחלט השפיעה גם על תוכניותיו של גנץ. יש הסבורים כי התבצרותו של סנוואר בדרישותיו הקיצוניות החזירה את התוכנית המקורית של המחנה הממלכתי לסיים בקרוב את שותפותה בממשלת החירום. עד לא מזמן נראה כי התוכנית השתבשה: הסקרים הראו כי רוב הציבור, כולל המצביעים של גנץ, מעוניין בהמשך קיומה של ממשלת חירום. כל שכן, כאשר עסקת החטופים בפתח.
גנץ נאלץ להקפיא את לו"ז היציאה מהממשלה – החלטה שהשפיעה גם על לו"ז המחאה. כעת, כאשר העסקה נראית רחוקה מלהתקדם, ומובילי המחאה כבר קצרי רוח נוכח ההמתנה, במחנה הממלכתי בוחנים מחדש את התוכנית המקורית של היציאה, בהתאם למציאות המשתנה שקובעת את הלו"ז הפוליטי.