1
המוני בית ישראל ישבו במוצאי שבת במתח גדול מול מסכי הטלוויזיה, פיצחו גרעינים, זללו סושי, לגמו יין, וויסקי ובירה, אחוזי מתח שתודלק בשבועות האחרונים בתקשורת - והכל לקראת הופעתה של הזמרת עדן גולן עם השיר "הוריקן" בתחרות הנקראת אירוויזיון במאלמו שבשוודיה.

"אירוע קשה וחמור מאוד": המשמעויות הקשות של פגיעת הכטב"ם בצומת גולני
הטנק זיהה דמות חשודה: כך התרחש אסון הירי בשוגג בג'באליה

באותו זמן כמה אלפי אזרחים טובים הפגינו ברחובות למען החטופים. הם קיבלו מכות משוטרים אלימים, נפצעו, נעצרו וזעקו בגרונות ניחרים "עכשיו".

באותו זמן ישבו בכוכים אפלים במנהרות חמאס ובחדרים אטומים אי־שם ברצועת עזה, עשרות חטופים ישראלים. רעבים, חולים, פצועים פיזית ונפשית, חולמים לחזור הביתה אל יקיריהם.

באותו זמן, פוליטיקקים שבעים, מדושני עונג ממעמדם, המשיכו את החיים כרגיל. הם ארגנו, תכננו וזממו איך להמשיך את שלטונם ולבסס אותו. הם התלבטו בשאלות לאן יטוסו בימים הקרובים על חשבון משלם המסים ובאיזה אתר נופש יבלו את החופשה הבאה, ואיך יהפכו את החופשה להיות כאילו נסיעת עבודה.

באותו זמן התכוננו בני משפחות החללים לטקסי יום הזיכרון. בעיניים דומעות, עם רעד בידיים, אחזו בתמונות יקיריהם, נזכרו במפגש האחרון, בשיחה האחרונה, בחיבוק האחרון.

מדירות השכנים נשמעו צהלות שמחה כשהזמרת עדן גולן השמיעה את השיר "הוריקן", אחד מתוך 25 שירים שבלי להיות מבין גדול במוזיקה נשמעו פחות או יותר אותו דבר: זבל מוזיקלי חסר משמעות, ויסלחו לי הנעלבים.

בזמן שבמאלמו נערכו החזרות לקראת "הרגע הגדול", הקדישו כלי התקשורת עמודים שלמים בעיתונים לאירוע התפל לטעמי. מהדורות החדשות, מגובות בפרשנים מלומדים, עסקו שעות בסיכויים לזכייתה של ישראל בתחרות וניתחו את שוק ההימורים, כאילו כלכלת העולם עומדת על הפרק.

תוכניות רדיו ראיינו את הנוגעים בדבר מהבוקר עד הלילה, ובאותו הזמן שוגרו לעבר חוטף עזה וגם לעבר באר שבע מטחי רקטות, נשמעו התרעות "צבע אדום", ואזרחים, תושבי המקום שטרם נטשו, ישבו רועדים בממ״דים, מחכים שהשקט יחזור ויוכלו לצאת לשאוף אוויר צח.

באותו הזמן, בצפון הפרוע, שהתרוקן מרוב תושביו שהוגלו מבתיהם אל מחוץ לטווח האש, לא הפסיקו להישמע קולות הנפץ. המעטים שנותרו ראו בחרדה בתים נהרסים, שדות ומטעים נשרפים והתרעות נון סטופ.

החברים מחוטף עזה מצלצלים אליי ומשמיעים לי דרך הטלפון את מה שהם שומעים יומם ולילה. "זה בלתי נסבל", הם אומרים. אבל צריך לדאוג עד כמה שאפשר לחקלאות. לגידולים בשדות, לבעלי החיים שנותרו שם.

החברים מכפר גלעדי הוגלו ליישובים מרוחקים. מטולה הרוסה, את התרנגולות בלולים של מושב מרגליות צריך לאשפז באברבנאל, הן השתגעו מהבומים, אומרים התושבים שמגיעים לתחזק את המשקים בעבודות הכרחיות.

בעיתון של יום ראשון דיווחו על מטחים כבדים לעבר הגליל, מאות דונמים נשרפו, 200 דירות ו־20 כלי רכב נפגעו בקריית שמונה. חיפשתי דיווחים בכלי התקשורת, לראות אם מישהו מבין עשרות חברי הממשלה הגיע לבקר, לבדוק את המצב, לשוחח עם התושבים שנותרו, לעודד את רוחם. לא מצאתי. לעומת זאת היו שרים שמצאו זמן לצלצל ולשוחח עם עדן גולן, כדי לתפוס רגע טלוויזיוני או כמה שורות בעיתון.

גם ראש הממשלה עזב את המלחמה כדי לצלם סרטון לעדן גולן. חיפשתי וקיוויתי למצוא כמה שרים אנושיים, שבערב יום הזיכרון לשואה יצאו לבקר בדירות העלובות של שורדי השואה העניים. לא מצאתי.

2
כמדי יום האקטיביסטים מבין בני משפחות החטופים ממשיכים להפגין, לזעוק כנגד ראש הממשלה וחברי הקבינט שלא עושים את הכל, אבל הכל, למען החזרת יקיריהם החיים והמתים לישראל. צריך כוחות נפשיים לא ייאמנו לנהל את המאבק הזה, יום־יום, שעה־שעה, מעל כל במה, ברחוב, בתקשורת. השופרות ומכונת הרעל מכסחים אותם, עולבים בהם, משמיצים אותם, והם לא נכנעים, לא מוותרים, לא מרכינים ראש ולא שותקים.

לפני כשבעה חודשים, כשמדינת ישראל חטפה את המכה הגדולה ביותר מאז קום המדינה והתגלתה כבלון נפוח בכל הקשור ליכולות המופלאות והבלתי מוגבלות שלה מבחינה צבאית, לא הפסיקו ראש הממשלה בנימין נתניהו וחלק משריו להצהיר תחת כל עץ רענן את ההצהרות על מה שיקרה לחמאס בימים הקרובים. את ההצהרות האלו, של אחרי 7 באוקטובר, אפשר לחבר וליצור מהן שיר בסגנון "שירת הסטיקר":

אנחנו נמוטט
אנחנו נהרוס
אנחנו נשמיד
אנחנו נשטח
אנחנו נכסח
אנחנו נפרק
אנחנו נחסל
אנחנו נמחוק
אנחנו נקטול,
בלה בלה בלה.

ישראל ספגה תבוסה בדרום, ישראל לא מנצחת. ירי הטילים והפצמ"רים מעזה ומהצפון נמשך. כ־100 אלף תושבים הוגלו מבתיהם. סנוואר מלך עזה חי וקיים ונושם ובועט. נסראללה מלך לבנון חי וקיים ונושם ובועט. חיזבאללה לא הובס. חמאס לא הובס.
השיר שישראל שלחה לאירוויזיון הגיע רק למקום החמישי. איזה ביזיון.

3
באופן מקרי לחלוטין אני מגלה שיש שיר של אריק איינשטיין שאיני מכיר. "תמיד זה הים" הוא שיר אהבה לים, לתל אביב, לארץ ישראל הישנה. שיר שכל כך מתאים לימים האלו ולמצב הלא ייאמן שבו הרבה אנשים טובים מחליטים אחרי לבטים לרכוש דירה או בית בקפריסין או באחד מאיי יוון, כי הם מזהים קטסטרופה בעתיד הקרוב ומכינים לעצמם מקלט באזור.

נשמע נורא? זה אכן נורא. תקשיבו לשיר. הוא עוד אחד מהשירים הגורמים להבין למה אריק הוא הגדול מכולם.

כנראה שנישאר פה לעולם
כנראה שלא נזוז מכאן אף פעם

הרחובות הישנים
עצי הדקל הזקנים
בריכת דגי זהב
שעומדת יבשה
ומעל הכל הים
או, הקטע של הים -
תמיד זה הים.

הנהר החולה
והדיונות השדודות
הירוק בחצרות
המרפסות העגולות
השקט של החג
ומעל הכל הים
תמיד זה הים
תמיד זה הים.

מוקשי החרא הקטנים
מקשטים ת'מדרכה
הזקנה בפינה
נוברת באשפה
וכולם עם כולם
מכירים את כולם
והקטע של הים
תמיד זה הים
כנראה שנישאר פה לעולם.

ואין מה לשנות
ואין על מה לבכות
כנראה הזמן ייתן את התשובות
כנראה שזה אנחנו
עם הטוב ועם הרע
גלישה אל געגוע לדבר שלא היה
אל השקט של החג
והקטע של הים
תמיד זה הים.

כנראה שנישאר פה לעולם
כנראה שלא נזוז מפה אף פעם