מתווה הגז? הרפורמה בפנסיה? המשא ומתן עם הפלסטינים? בעניינים האלה תמצאו אינספור מתלבטים, נמנעים ואדישים, שלא יתביישו להגיד שהם לא מבינים מספיק. אבל בפרשות הניצב, הח”כ או השר שלחש, הציע או ליטף, שם כולם חכמים, כולם נבונים, כולם יודעים את התורה. שם לכל אחד יש דעה, והיא נחרצת (הוא סוטה! היא מופקרת!). 
 

אם כל זה לא מספיק, מתווספים למערבולת ה”מומחים לעניין”, שמתיימרים גם לקבוע את גבולות המותר והאסור, רק בזכות היותם יחצן קולני, מתלוננת בדימוס או פוליטיקאית הדוברת בלשון נקבה בלבד, בלי שהם מכירים את עובדות המקרה, ובלי שהם מבינים בחוק ובמשפט. בגללם ובשבילכם, כמה הארות בנקודות שעולות בכל ויכוח בפרשה של הטרדה מינית מזדמנת.
 

לא כל התבטאות מינית היא עבירה על החוק – תופתעו, אבל בישראל חלק לא קטן מהאנשים מתבטאים לא פעם בסגנון ישיר, תוך שימוש בביטויים מיניים. לעתים זה נועד להחמיא, לעתים זה נועד להצחיק, לעתים זה נועד להעליב. העובדה שהסגנון לא נראה לכם או שהניסוח לא נעים או אפילו גס עוד לא הופכת את ההתבטאות הזו להטרדה מינית. נכון, יש ביטויים שאי אפשר לטעות במשמעות המינית שלהם: הם מתמקדים במיניות (“חושב על הציצי והתחת שלך, כמה שהם מחרמנים אותי” כמאמר הח”כ) או שנכללת בהם הצעה מינית (“בואי לישון אצלי הלילה”). אבל גם אם ההתבטאות מטרידה את השומעת, כל עוד היא חד־פעמית – אין כאן הפרת חוק. את השאלה אם התנהגות שאינה עבירה עדיין יכולה להיחשב בלתי ראויה, נשאיר לדיון נפרד.
 

אין איסור גורף על מערכת יחסים אינטימית בעבודה – כל מערכת יחסים בין ממונה לכפוף מעוררת חשש לניצול הכפוף, בגלל פערי הכוחות והתלות שלו בממונה. אבל חשש לניצול אינו אומר בהכרח שהיה ניצול, אולי הייתה שם “אהבת אמת”, כמו שיכולים להעיד לא מעט זוגות נשואים, שהיו ביניהם יחסי מרות בצבא, באקדמיה או במקום עבודה.
 

תלונה למשטרה אינה פרמטר למידת מהימנותה – כמו שהימנעות מתלונה אינה מלמדת שלא הייתה הטרדה, כך תלונה מיידית לא מוכיחה שהיא הייתה. אנשים מתנהגים ומגיבים באופן שונה בזמנים שונים, ובאופן שונה מאנשים אחרים. ייתכן שאישה לא התלוננה כי חששה מסבלות ההליך המשפטי, וייתכן שלא התלוננה כי חששה שבחקירה ייחשפו שקריה. ייתכן שנמנעה מלהתלונן כי חשבה שמדובר בצעד חריף מדי כלפי מי שטעה באופן חד־פעמי ואחר כך גילתה שהוא מטרידן סדרתי, וייתכן שנמנעה מלהתלונן מכיוון שלא היה לה על מה, ואחר כך מישהו או משהו הניע אותה להעליל על האיש. כל מקרה ונסיבותיו.
 

יש הרבה יותר תלונות שווא ממה שמגלים לכם – נגד הטענה בדבר תלונות שווא נשלף תמיד הטיעון שמדובר בכמות מבוטלת. הסטטיסטיקה לא משקרת, אך הסיבה לכך אינה משום שמספר תלונות השווא בפועל באמת אפסי, אלא משום שהמדיניות של מערכת אכיפת החוק היא להימנע במכוון מלאכוף את החוק נגד מתלוננות שווא. גם אם בית המשפט קבע שהמתלוננת שיקרה והעלילה והנאשם זכאי, לא ייפתח נגדה הליך ושמה אפילו לא יפורסם. אבל ככה זה כנראה כשאלת הצדק מכסה את העיניים.
 

ולבסוף, ואולי חשוב מכל, משפט על אשמתו של אדם מנהלים בבית משפט – לא ברשת החברתית.
 

הכותב הוא עורך דין פלילי