הקומיקאי גראוצ'ו מרקס נהג להתבדח על כך שאינו מעוניין להיות חבר במועדון שמוכן לקבלו. אורי יוגב, מנכ"ל רשות החברות הממשלתיות, רחוק מלהיות קומיקאי. בניגוד למרקס הוא מתעקש להמשיך להיות חבר מועדון שאינו מוכן לקבלו. שאלה של השקפת עולם. הממשלה תתכנס ביום ראשון הקרוב לאישור הצעה לשינוי הליכי ההדחה של בכירים בשירות הציבורי. האחריות תועבר מוועדת טירקל לנציבות שירות המדינה, המחוברת יותר למערכת השלטון. היועץ המשפטי החדש, אביחי מנדלבליט, הלבין את ההליך. יוגב, ובצדק, "צופה פני עתיד". הוא מבין שהליך סילוקו מהמועדון שבו הוא מתעקש להיות חבר יצא לדרך, אף שמקורביו של השר משה כחלון אומרים שרק חמור קופץ בראש.



כחלון אינו מאוהב בהדחה. אבל הוא כן מומחה בלהמאיס את החיים על מי שסר חנו בעיניו. חוץ מהחלפת המנעולים במשרדו של יוגב הוא ניסה כמעט הכל: מנע ממנו אישור יציאה לארה"ב, השפיל אותו בסוגיית הפרטת הדואר והפסיק לפגוש אותו. אבל אצל יוגב העקשן זה לא עובד. הוא חותר להמשיך במה שהוא מאמין שהוא הדרך הנכונה ואינו סופר את הפוליטיקאים שמסביבו.



יוגב מזכיר לי את ירון זליכה, החשב הכללי באוצר שניהל מלחמת עולם לפני כעשור נגד אהוד אולמרט. שר האוצר רוני בר־און חשש להדיחו ונאלץ לבלוע את הצפרדע עד לסיום כהונתו. מי שמע על זליכה קודם לכן? הוא הפך את העקשנות לקריירה. גם יוגב צועד בבטחה בדרך של להיות צודק אבל לא חכם, אבל הוא פחות מתוחכם מזליכה.



סביב תכונות האופי השנויות במחלוקת שלו קיים קונצנזוס. לא רק מצד כחלון ושרי הליכוד האחרים, אלא גם מקרב יושבי ספסלי האופוזיציה כמו מיקי רוזנטל וזהבה גלאון. אפילו תנועות חברתיות כמו התנועה לאיכות השלטון, המצייצת על כל מחדל ציבורי, אינן יוצאות להגנתו ולא במקרה. כשיאיר לפיד נכנס ב־2013 לאוצר, פנתה אליו התנועה בדרישה שלא למנות את יוגב למנכ"ל, בשל ההתקשרות השנויה במחלוקת בין חברת בומברדיה לרכבת ישראל. זו הסיבה לכך שהשבוע נערך לו בוועדת הכספים, בניצוחה של ח"כ אורלי לוי־אבקסיס, סיכול ממוקד באין מפריע.



אלא שעם כל הכבוד לאיש, הוא אינו העניין. הבעיה היא בשיטה ששמה "נבחרת הדירקטורים". הכוונה המקורית, מבית היוצר של לפיד, הייתה טובה. לפיד, שמקפיד שלא לתקוף את כחלון גם בעניין זה, הוא היחיד שהתייצב להגנת יוגב. בישיבת יש עתיד השבוע אמר: "הממשלה רוצה להחזיר את המינויים הפוליטיים שיאפשרו שוב למנות בחברות הממשלתיות חברי מרכז שיצביעו בשבילם בפריימריז. אם זה יעבור, אנשים שוב יקבלו ג'ובים לא לפי הכישורים אלא לפי הקשרים. ואחרי זה צעירים אומרים לעצמם, בצדק, שמי שאין לו קשרים אין לו איך להתקדם".



אלא שלפיד כבר הודה בזמנו שהוא עצמו, שר האוצר, לא היה מתקבל לנבחרת לפי הקריטריונים. כחלון ציין השבוע שגם מארק צוקרברג מפייסבוק לא היה מתקבל. לטובת הגילוי הנאות - אני ניסיתי ולא התקבלתי.



לפיד מדבר על צעירים מיואשים? מרביתם ניסו אבל לא התקבלו לנבחרת, שהוא עצמו יזם, בגלל היעדר ניסיון ניהולי של חמש שנים. הוא יודע שהתקבלו בעיקר מועמדים שהם היו חפצים ביקרם אף שכישוריהם של אלה שלא התקבלו אינם נופלים משלהם. אני מכיר עשרות דוגמאות של מאוכזבים, אבל אסתפק בשלושה אבסורדיים במיוחד. בהמשך ארחיב על מקרה מיוחד.



אסתר דומיניסיני, לשעבר מנכ"לית הביטוח הלאומי, חברת ועדת לוקר, יו"ר הדסה, דירקטורית לשעבר בהראל השקעות היא כיום דירקטורית בישראמקו ויו"ר ועדת הביקורת במפעל הפיס. היא לא התקבלה. כשהתעניינה אצל יוגב, נאמר לה שזאת טעות. אבל במכתב שקיבלה מאוחר יותר הובהר סופית שלא התקבלה. שאלתי אותה להרגשתה והיא אמרה: "כל התהליך היה מוזר לי לגמרי. אני לא מבינה למה לא קיבלו אותי, אבל החלטתי שלא להמשיך במשחק ההזוי הזה".



משה מוץ מטלון, לשעבר יו"ר ארגון נכי צה"ל וחבר כנסת לשעבר, מכהן כדירקטור בדיסקונט השקעות ובחברת הנדל"ן ויתניה. גם הוא נשאר בחוץ. מטלון: "ניסיתי פעמיים ולא הצלחתי. טענו שאין לי ניסיון. אני רואה בחומרה את כל התהליך והוא נראה רע מאוד. מדובר בסוג של משחק מכור ולא הוגן. עם כל הכבוד, לא ניתן לקחת פקיד כמו יוגב כדי לכפות על הפוליטיקאים עם מי לעבוד".



עו"ד נחום לנגנטל, חבר כנסת לשעבר, מנכ"ל משרד התחבורה ומ"מ יו"ר רשות שדות התעופה והנמלים לשעבר, כיהן כדירקטור בכלל תעשיות, וכיום במרכנתיל דיסקונט. התשובה לאי קבלתו הייתה היעדר ניסיון בעסקאות גדולות. לנגנטל: "הודעתי ליוגב שאני מוכן למלא בהתנדבות כל תפקיד, והוא סיפר לי על הנבחרת והפציר בי להירשם. נרשמתי ולא התקבלתי. לעומת זאת, רותי רנר, העוזרת הפרלמנטרית שלי לשעבר, התקבלה. כמובן שאני מפרגן לה, אבל קצת פרופורציות".




הסיפור של רונית תירוש



היא כיהנה כחברת כנסת וכחברת ועדת הכלכלה והכספים. בימים אלה היא משלימה את לימודי הדוקטורט ומשנת הלימודים הבאה תלמד במרכז הבינתחומי הרצליה. רונית תירוש שימשה כמנכ"לית משרד החינוך, האחראית על מינהל התרבות בעיריית תל אביב, וניהלה בהצלחה מרובה את בית הספר השני בגודלו בישראל. אך גם תירוש עטורת ההישגים יובשה ולבסוף לא נכנסה לנבחרת.



איך בכלל התגלגלת לסיפור?


"לא התכוונתי להתמודד אך ניגשתי ביוזמת אורי יוגב. באחד הכנסים הוא פגש אותי וסיפר על הכוונה להקים נבחרת דירקטורים והמליץ להצטרף. אמרתי לעצמי יופי. על סמך הרקורד שלי לא היה לי שום ספק שאתקבל.



"הגשתי את הטפסים וזומנתי לראיון. הרגשתי נבוכה כי בחיים לא הייתי זקוקה לראיונות. תמיד התקדמתי בזכות עצמי. עברתי את הראיונות בהצלחה וצורפתי לנבחרת. עבר זמן מה ולא הציעו לי שום תפקיד. ציפיתי שיציעו משהו חינוכי אבל זה לא קרה, כנראה בגלל שתקפתי את רפורמת החינוך של שי פירון (שר החינוך לשעבר).



"צלצלתי ליוגב והתעניינתי, כי הוא עצמו הציע להצטרף. הוא סיפר שהעניין בתהליך. חלפה שנה ואז קיבלתי מייל שרשימת המועמדים נפתחת מחדש. התבקשתי להירשם ולעבור את כל התהליך מחדש".



בשביל מה פעם נוספת?


"זה מה שבדיוק אמרתי לעצמי, אבל הבלגתי וניגשתי. הפעם כבר לא הגעתי לשלב הראיון, כי לטענתם לא עמדתי בקריטריונים. הופתעתי וצלצלתי שוב ליוגב. הפעם הוא סיפר שהכניסו קריטריון חדש של חמש שנות ניסיון ניהולי. שאלתי איך יהיה לי ניסיון ניהולי אם בשנים האחרונות הייתי בכנסת. הסברתי שגם שאול מופז לא יכול להיות דירקטור בתעשייה האווירית. יוגב ענה שלגבי שרים לשעבר הקריטריונים שונים, כי שר זה תפקיד ניהולי. התייאשתי וירדתי מהעניין".



אבל הבנתי שכחלון התקשר והציע לך את תפקיד יו"ר דירקטוריון פארק אריאל שרון.


"זה נכון, לפני כחצי שנה. התלבטתי ובסוף הסכמתי למרות שהתפקיד ללא שכר. הסברתי לכחלון שלתפקיד הכרוך בהנצחת זכרו של שרון אני לא אומרת לא. כבר עברו לי בראש תוכניות לקידום הפארק. הזמן עבר וקיבלתי טלפון מארז חלפון, ראש הלשכה של כחלון. התברר שבגלל שאני לא בנבחרת, יוגב לא מוכן לאשר את המינוי. מאוחר יותר יוגב הודה שהיה כאן 'פקשוש' וצריך לתקן.



"כמובן שהוא לא תיקן. חלפון שוב התקשר והתנצל והסביר שיוגב עומד על הרגליים האחוריות ולא מוכן לאשר את המינוי. ניסיתי להבין מה קורה סביב הפארק והתקשרתי לשני דירקטורים: חנה הרצמן, מנכ"לית עיריית חולון, ומוטי ששון ראש העיר. התברר שנערך מכרז לתפקיד מנכ"ל הפארק. הרצמן הגישה מועמדות אבל ממש בדקה ה־90 החליט יו"ר הפארק לפרוש ולהתמודד על תפקיד המנכ"ל. יוגב בחש מאחורי הקלעים ועודד אותו לעבור לתפקיד המנכ"ל".



מה התובנות שלך מהסיפור?


"למדתי על בשרי שיוגב רוצה לקדם רק את מי שהוא מעוניין. הוא רוצה להחליט לבד, ללא מעורבות השרים, ואני לא המקרה הראשון. יש משהו מאוד לא תקין בתהליך. יוגב אינו נבחר ציבור וקל להאשים את השרים בסידורי ג'ובים. היום אני לא פוליטיקאית או חברת מרכז. אין לי קשר פוליטי לכחלון. למרות שאני אישה (העדפה מתקנת) עם ניסיון ניהולי רב, לא התקבלתי. זה עושה לי עצוב, לא בגלל עצמי אלא בגלל הדרך שבה מתנהל העסק".