אילו עורך דין מוכר וידוע היה מידפק על דלתה של תובעת מחוזית, פרקליטת מחוז במשרד המשפטים, ומגיש לה בהדרת כבוד מתנה יקרת ערך, נאמר שעון יקר, עטי מונבלאן בשווי אלפי שקלים או זרי פרחים ועציצי סחלבים, הייתה המשטרה ללא ספק מידפקת על דלתו באישון לילה ומובילה אותו לחדרי החקירות כחשוד במתן שוחד.



אילו הפרקליטה הנכבדה, הקובעת מי לספסל הנאשמים ומי לשוב לביתו שמח וטוב לב, הייתה משיבה ריקם את המתנות והחיבוקים, הייתה, ללא ספק, משמשת דוגמה ומופת לדרך שבה צריכים לנהוג פרקליטים ישרי דרך.
 

היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט קבע כי תיק החקירה נגד פרקליטת מחוז תל אביב לשעבר רות דוד ייגנז. הפרקליטה הייתה חשודה בעברה חמורה מאין כמותה, בקבלת שוחד וקבלת דבר במרמה. שומו שמיים, כזאת עוד לא אירע בעולמנו המשפטי. רונאל פישר, עורך דין נודע ואשף תקשורת רב מוניטין, שעתה נאבק על חייו המקצועיים ועל כבודו, היה זה שהעניק לה את המתנות. כיצד הייתה צריכה לנהוג פרקליטה בכירה וחמורת סבר המכירה את כל מהלכיו הנפתלים של החוק? היא, בהתאם לכל היגיון אנושי מוסרי ומקצועי, הייתה צריכה בחיוך נעים להחזיר את המתנה לשולחה. היא הייתה צריכה, על פי נוהג סביר, לדחות כל מתנה עממית או יקרת ערך, שהרי לא רק “שונא מתנות יחיה" אלא ברום מעמדה, גם בתום מועד תפקידה, יש טעם לפגם אם לא למעלה מזה מכך שהיא מתבשמת בריחן של מתנות יקרות.
 
יש לומר לה בטון נוזף: כיצד לא נזהרת? האם לא ראית בכך פגם מוסרי וערכי? הרי נותן המתנה הוא עורך דין רב פעלים שסביר שביום מן הימים יתייצב אצלך ויבקש דבר. הרי גם “שלח לחמך על פני המים" היא לעתים עברה שלא מעטים הורשעו בה, אבל אין ספק שיש בכך טעם לפגם.
 
מדוע לא גילתה הפרקליטה הבכירה רגישות ראויה? מדוע לא דחתה את המתנות? יכולה הייתה לקיים קשרי ידידות, ואף למעלה מזה, עם כל מי שחשקה נפשה, אבל מתנות? ועוד יקרות ערך? לא סמליות חלילה. כיצד הסבירה לעצמה את המתנות הללו? האם ניתנו לה ללא כל קשר לתפקידה החורץ גורלות?
כבוד היועץ המשפטי לממשלה שזה עתה נכנס לתפקידו הרם החליט שיש בכך טעם לפגם, אך קבלת המתנות, לדעתו הקובעת, לא הגיעה לכלל חשד לעברה פלילית.
 
מי אנחנו הבורים שנתהה אחר הגיונה המשפטי העמוק של ההחלטה שנתקבלה ללא ספק ביישוב דעת? אבל גם היועץ עצמו, ובצדק, קבע כי “מדובר בהתנהלות בעייתית של פרקליטה בכירה". “התנהגות בעייתית" היא הגדרה נרדפת לכל מעשה חריג ותקלה. הגבול בינה לבין עברה של ממש הוא דק, על כן מי אנחנו ההדיוטות שנפסוק הלכה, אבל הריח העולה מהפרשה הזאת אינו נעים לאף. נקווה שהמנהג הזה של קבלת מתנות, שלכאורה אינו משפיע כלל על החלטותיהם של בעלי תפקידים נישאים וקובעים, ייעלם מנופנו המוסרי.