הפעם הראשונה בהיסטוריה היהודית שמתועדת בה אישה שהחזיקה קולמוס וכתבה היא במאה החמישית לפני הספירה בשושן הבירה בארמון המלך אחשוורוש. בקרבנו, עם הספר שמתעד את העולם מרגע בריאתו, לא נמצאה אישה אחת שהשאירה בו זיכרון כתוב עד לאותו הרגע.



אסתר כותבת אגרת, אולי זו הייתה המגילה, אולי זו הייתה הוראה מלכותית ליהודים; בכל מקרה היא כותבת. היא יודעת שהיתרון של המילה הכתובה הוא הזיכרון. המילים שאמרה ליהודי פרס ומדי יישכחו, והמאבק שבו סיכנה את חייה והנס שהיה להם ידהו וייעלמו. לכן היא נאבקת להיכנס לזיכרון הלאומי ומבקשת מחכמים שיעשו לה מקום בכתובים. "שלחה להם אסתר לחכמים קיבעוני לדורות" (מסכת מגילה). היא מצליחה ובימי בית שני עורכים את המגילה שלה ומכניסים אותה כאחד מ־24 הספרים שבתנ"ך.



בעקבות מגילת אסתר לא קיבלו נשים זכויות. הן לא הצביעו, לא הרוויחו יותר ודלתות האוניברסיטאות לא נפתחו בפניהן. מה כן קרה? נשים נוגעות במגילת אסתר באופנים רבים. קודם כל יש לנו טקסט ששמו הוא שם אישה והכל חייבים לקרוא בו: נשים וגברים. זאת ועוד: מומלץ לקרוא אותו עם הרבה אנשים יחד. קריאת מגילה עם הציבור היא כה חשובה, עד שכוהנים היו דוחים את הקורבן של שחרית, הולכים לקרוא את המגילה עם כולם ורק אז מקריבים את קורבן הבוקר.



בניגוד לספר תורה, מזוזות ותפילין שנאסר במפורש לאישה לכתוב אותם, על כתיבת מגילה על ידי אישה אין איסור בגמרא ובראשונים. הרב דוד אופנהיים, רבה של פראג, הכשיר לפני 300 שנה את המגילה שכתבה בתו (אין חשש שהדבר עבר בשקט, הוא עורר כמובן מחלוקות קשות). הלכות כתיבה וקריאה במגילה נלמדות מן הרגע שבו אסתר ישבה וכתבה (הלכות אלה נלמדות מהפסוק "ותכתוב אסתר").



הנושא הכי קרוב אלינו הוא קריאת נשים במגילה. התרחיש שבו נשים יושבות ביחד וקוראות בניגון את מגילת אסתר הוא לא אירוע חריג. יותר ויותר נשים, החל מגיל מצוות, שותפות בו. רק שכמו בכל אירוע יהודי, גם כאן חלוקות הדעות. פוסקים רבים מסתייגים מכך שנשים תוצאנה גברים בקריאת מגילה, אך מסכימים שאישה יכולה להוציא את עצמה ואת חברותיה (הרב עובדיה יוסף, אגב, התיר לאשה הגרה במושב קטן, שאין בו בעל קורא, להוציא גם גברים).



העניין כאן הוא שמגילת אסתר יצרה מוטיבציה אצל נשים לקרוא. קריאת נשים בתורה לא החלה עם מגילת איכה וגם לא עם קהלת, ששתיהן מגילות מקסימות שנכתבו על ידי גברים; קריאת נשים החלה עם מגילת אסתר.



מגילת אסתר היא לא רעידת אדמה שבבת אחת מזיזה את הקרקע ומשנה אותה; היא כמו הרוח. רוח נעימה של אמצע אדר לקראת תחילת האביב. רוח שמזיזה את הנוף לאט־לאט ויוצרת בו קווי מתאר חדשים. זה מה שאישה אחת עם קולמוס יכולה לעשות. 



הכותבת היא מנהלת קשרי חוץ בארגון רבני צהר