"אף שמשרד החינוך אימץ בסוף שנות ה־90 את הדוח שהוציאה ועדה בראשותו של פרופ' מרדכי קרמניצר, שהתווה תפיסה מנחה לחיזוק החינוך לדמוקרטיה וליצירת מכנים משותפים ערכיים והתנהגותיים לכל האזרחים במדינה, הוא לא יישם את המרכיבים המרכזיים בדוח שנועדו לחולל שינוי", כך פותח מבקר המדינה את הדוח האחרון שלו לבדיקת החינוך לחיים משותפים ונגד גזענות במערכת החינוך.

ואכן, בישראל תכנים הקשורים לזכויות אדם, לחיים משותפים ולפלורליזם נתפסים כמאיימים על הזהות היהודית. בעוד ערכים לאומיים יהודיים מקבלים במה נרחבת במרחב החינוכי, הזהות הקבוצתית של המיעוט הערבי בישראל סובלת מדה־לגיטימציה במרחב הציבורי והחינוכי. התכחשות זו משמרת את פערי הכוחות בין התלמידים היהודים לערבים. כך, למשל, תלמידים ערבים מתחנכים על טהרת הזהות היהודית והציונית, אך נושאים אזרחיים, שלא לומר הכרה בזהות התרבותית וההיסטורית של החברה הערבית בישראל, אינם חלק מתוכנית הלימודים ליהודים וגם לערבים עצמם.

מסקנות הוועדות ידועות, אך יישומן רחוק מהמציאות. למעשה, סקר שנערך במסגרת פורום לאוטמן לחינוך בשנה שעברה מצא כי מרבית בתי הספר שיישמו את תוכנית "האחר הוא אני" בחרו בלמידה על בעלי מוגבלויות ולא על ערבים. בולטים לרעה בתי הספר בחינוך הדתי, שבהם רק 7% בחרו להקדיש פעילות כלשהי להכרת הערבים. וכך, את אותן בעיות ששורשיהן במערכת החינוך אנו פוגשים מאוחר יותר, והן מתנפצות בפניה של החברה בישראל ביומיום ובאות לידי ביטוי במתח ובניכור שבין שני הציבורים - הרוב והמיעוט.

דוח המבקר עוסק גם באי־קיומם של מפגשים בין התלמידים היהודים לערבים. אלא שלפני שעוסקים במפגשים, כדאי לזכור שלרוב מדובר במפגשים חד־פעמיים, ללא הנחיה מובנית דייה, המתקיימים ברובם ביישובים היהודיים ובעברית. גיבנת נוספת על גבם של הערבים היא היעדר אותם לימודים בסיסיים של זהותם. וכך, התלמיד היהודי יודע לספר על העלייה הראשונה והשנייה, ואילו התלמיד הערבי אינו מקבל כלים אלו.

השינוי יבוא משילוב חובה של מורים ערבים בבתי הספר היהודיים ולהפך, מתקצוב התוכניות לחינוך משותף והצבת יעדים מדידים ומלימוד השפה הערבית המדוברת. אבל מדובר גם בשינוי סדרי העדיפויות. השסע החמור ביותר בישראל הוא בין היהודים לערבים. למעשה, לפי מדד הדמוקרטיה לשנת 2015, מדובר במתח החזק ביותר בחברה הישראלית.

חוסנה של החברה בישראל תלוי ביכולת לעצור את ההידרדרות. דווקא לשר בנט, שהתבטא לא אחת בזכות אזרחי ישראל הערבים וזכותם לחיות כאזרחים שווי זכויות, יש ההזדמנות להשאיר חותם היכן שכולם נכשלו מסיבות שונות. דווקא לבנט שלאומיותו אינה מוטלת בספק, יש היכולת שלא לפחד מלימוד הנרטיב הפלסטיני ולו בשביל להכירו, גם אם לא להסכים איתו. דווקא לבנט היכולת שלא להירתע מלימוד שיר של משורר פלסטיני לבגרות בספרות. דוח המבקר פתח לבנט את הדלת לשים את הנושא הבוער ביותר בראש סדר העדיפויות. האם הוא ייענה לאתגר?

הכותבת היא מנהלת משותפת של התוכנית ליחסי יהודים־ערבים במכון הישראלי לדמוקרטיה.