בשנים האחרונות הפסקנו לספור את התקיפות האוויריות שמבצעת ישראל כנטען נגד שיירות נשק, מחסני תחמושת או מאגרי טילים ורקטות בשטח סוריה. בזמן הלא רב שחלף מאז קיום הראיון הזה עם ראש זירת צפון־מזרח באמ"ן, בוצעו עוד לפחות שתי תקיפות כאלה. בחלקן, נוטלת ישראל אחריות על המעשה. בחלק אחר, נשמרת עמימות וישראל אינה מגיבה. בלי ששמנו לב, יש כאן מלחמה. הצדדים הלוחמים הם ישראל מצד אחד, איראן מהעבר השני. "תומכי הלחימה" בצד האיראני הם, כמובן, סוריה וחיזבאללה, שהוא "משתמש הקצה" של מאגרי הנשק והתחמושת המופצצים הללו.

בשנה וחצי האחרונות הצטרף משתנה נוסף למשוואה הנפיצה הזו, והוא גדול בהרבה מסך חלקיה: המעורבות הרוסית והנוכחות הרוסית הכבדה במרחב. מסביב צופים כולם: ממשלת לבנון, העולם הסוני, הליגה הערבית והעולם כולו. אפשר לקרוא לעימות הזה "מלחמת התחמושת", או "מלחמת ההתעצמות". היא ניטשת סביב צירי האספקה היבשתיים, האוויריים והימיים בין טהרן ודמשק, לחיזבאללה. היא נשמרת, עדיין, על אש קטנה. אין בה נפגעים רבים, בעיקר בצד הישראלי שמצליח לשמור על סטריליות. אבל יש בה פוטנציאל עצום, נפיצות גבוהה והמון אינטרסים של הצדדים.

קוראים לו אל"ם א', הוא בן 42, אב לשלושה. בוגר תלפיות. בעברו ארגוני ביון אחרים. עכשיו הוא באמ"ן. היה ראש זירת איראן, כשזו אוחדה עם זירת עיראק וסוריה, קיבל גם אותן והפך לרזצ"מ, ראש זירת צפון־מזרח. הוא מספר 2 בחטיבת המחקר (אחרי ראש החטיבה). נחשב לאחד הבקיאים והמרשימים באגף המודיעין. תפקידו: ליידע את מקבלי ההחלטות בכל מה שצריך לדעת על המתרחש באיראן, עיראק וסוריה. שתי האחרונות הן המדינות המדממות ביותר בעולם של היום. הוא הביא איתו, ביוזמתו, את סא"ל נ'. בת 34, אם לילד, נשואה לקצין אמ"ן. 17 שנה, כמעט מחצית מחייה, היא באגף המודיעין. שני תארים אקדמיים בלימודי המזרח התיכון וכיום ראש ענף הג'יהאד העולמי. דאע"ש, אל־קאעידה וכל אלה, באחריותה.

מה דעתך על הכאוס הסורי?
אל"ם א': "סיפור מסובך. אתגר גדול, וגם אסון גדול. חייבים להגיד את זה. מעבר למשמעויות הטקטיות והאסטרטגיות ולאתגר המודיעיני, בסוף צריך להגיד גם את זה: יש כאן אסון הומניטרי גדול ומתמשך".

כמה המעורבות הכבדה במלחמה בסוריה עולה לאיראן בשנה?
"מיליארדי דולרים. זה כולל קו אשראי לנפט, בהיקף אדיר. לוחמים. ציוד. תחמושת. כסף. אנחנו מדברים על עשרות אלפי טונות של אמצעי לחימה וציוד שאיראן מעבירה בשנה לסוריה ולחיזבאללה. את הנפט צריך לחשב אחרת, זה בעיקר קו אשראי. עד עכשיו לא היה להם למי למכור נפט, כך שזו לא הייתה עלות ישירה. אחרי החתימה על הסכם הגרעין הם כבר יכולים להגדיל את מכירת הנפט, כך שזה מתחיל להכביד עליהם. בכל פעם שהסורים מבקשים עוד נפט, לאיראנים יותר קשה לאשר להם. זו השקעה משמעותית מאוד".

"אסון הומניטארי גדול ומתמשך". העיר חלב. צילום: רויטרס"אסון הומניטארי גדול ומתמשך". העיר חלב. צילום: רויטרס

מה יוצא לאיראן מכל זה?
"לאיראנים חשוב לבסס תמורה להשקעה הזו. לכן הם שואפים לנמל ימי בים התיכון, הם מבססים לעצמם נכסי נדל"ן בסוריה, פוספטים, מחצבים".

הם כבר מפתחים לעצמם נמל בסוריה, או שזה עדיין בגדר שאיפה?
"הם רוצים נמל, אבל זה עדיין בגדר תוכנית. אנחנו יודעים שיש שאיפה איראנית לנמל לחופי הים התיכון. זו דוגמה לתמורה שהם דורשים מסוריה. הם לא רוצים את הנמל רק בגלל ישראל, אבל נמל כזה צריך להעסיק אותנו מאוד, כי זה אומר שהם יוכלו להביא לכאן אוניות עמוסות אמל"ח איראני. זה יסייע להם להתגבר על האתגרים שיש להם במאמץ להעביר אמל"ח לזירה. בכלל, השילוב של תעשייה צבאית מפותחת מאוד באיראן, כוח אל־קודס של משמרות המהפכה שנמצא בסוריה והמאמץ לחזק את חיזבאללה ויכולותיו, מסוכן לאזור כולו. יש גם זרוע איראנית נוספת בתימן. כל דבר שיאפשר להם להעביר לכאן נשק ותחמושת בצורה יותר יעילה ובטוחה, צריך להדאיג אותנו".

כמה חיילים איראן איבדה בסוריה עד היום?
"הם הקריבו כאן לא מעט. זה לא מובן מאליו מבחינתם. הם איבדו כאן מאות חיילים וזה גרם להם בשלב מסוים להוריד את הנוכחות הצבאית ולצמצם את מספר החיילים הלוחמים. בשיא, היו כאן 2,500 לוחמים איראנים, חלקם משמרות המהפכה וחלקם צבא איראן. אחר כך זה צומצם לכ־1,500, היום יש בסביבות אלף. במקום לוחמים איראנים, הם הזרימו לכאן מיליציות שיעיות. בשורה התחתונה, המאמץ הזה גורם להם לתרגל דברים שלא ידעו לעשות קודם. הלחימה שלהם כאן היא במסגרת קואליציה, עם חיזבאללה וצבא סוריה ותיאום עם הרוסים, זו הפעלת מסגרות מורכבות, שיתופי פעולה. מבחינת איראן, זה אימון מצוין, אם כי במחיר כבד".

איך אנחנו מתרשמים מיכולותיהם הקונבנציונליות? יש במערב דעה שלפיה מבחינה קונבנציונלית, איראן היא נמר של נייר.
"במגמת שיפור. אבל אסור לשכוח שכוחות צבא איראן פחות מעסיקים אותנו. אנחנו לא מעריכים שיגיעו לכאן אי־פעם טנקים איראניים. מה שצריך להטריד אותנו יותר זה יכולות חיזבאללה. על חיזבאללה אף אחד לא יכול להגיד היום נמר של נייר. הם משקיעים מאמץ כבד בסוריה, הם רכשו כאן יכולות וידע, כולל לחימה משולבת עם כוחות אל־קודס איראני, עם צבא סוריה. בעתיד הם יוכלו למצות את התועלת מזה אם יתמודדו מולנו. היום הם קרובים יותר להגדרה של צבא, עם יכולת לשלב מודיעין ואש ולבצע מהלכים שלא ידעו לבצע קודם".

אז אנחנו בעצם לומדים את יכולת חיזבאללה דרך מה שקורה בסוריה?
"כן. אנחנו צריכים להסתכל שנתיים או ארבע שנים קדימה, ללמוד ברמה הטקטית את הקרב על חלב, כדי שנוכל להגיד איזה יכולות חיזבאללה יביא איתו חזרה הביתה אחרי המלחמה הזו".

מה למדנו מהקרב על חלב?
"הקרבות המכריעים בחלב היו בסביבות נובמבר־דצמבר. לחמו שם, בצד של אסד, כוחות איראניים, חיזבאללה, מיליציות שיעיות ומיליציות סוריות שגם הן פועלות פה בשטח. טקטית, זה היה אירוע מעניין. היו אלמנטים של תחבולה, באיזשהו שלב הם ביצעו איגוף עמוק ותקפו מהצד השני, ביתרו את החלק המזרחי של חלב שהיה בידי המורדים, כיתרו שכונות, פעלו מול שכונות מכותרות בלוחמה בשטח בנוי, וככה הצליחו אחרי מצור של שנים לכבוש את העיר בקצת יותר מחודש ימים".

הפרחים בעיקר לחיזבאללה?
"לא. זה היה מאמץ משולב. צבא סוריה, מיליציות סוריות מקומיות המשויכות למשטר אבל לא חלק מהצבא עצמו, חיזבאללה, איראנים ומיליציות שיעיות בתמיכה רוסית. הייתה מפקדה מתואמת של כל הכוחות, עם חבורת פיקוד. זו הייתה בעצם קואליציה שישבה ביחד, תכננה, ישבה על המפות ותיאמה את המהלכים. חבורת פיקוד משולבת שתכננה ותיאמה שלב אחרי שלב".

מה הלקח שלנו בסיפור הזה?
"אנחנו צריכים לעקוב אחרי זה וללמוד את זה, כי יש סיכוי שבעתיד היכולות האלה יפגשו אותנו. בשבועות האחרונים חלה התפתחות משמעותית עם הפעלת החל"ך (חומר לחימה כימי) על ידי המשטר, עם התגובה האמריקאית, עם ההתארגנות הסורית אחריה. עוד מוקדם לקבוע עד כמה האירוע הזה ישפיע על ההמשך".

"סלפי הוא מודיעין"

בשנים האחרונות ובעיקר מאז פרוץ מה שמכונה "האביב הערבי", השתנו פני המזרח התיכון, וגם פניו של המודיעין באשר הוא. אם פעם חייו של קצין המודיעין היו פשוטים יחסית, היום מדובר בכאוס של ממש. פעם מספיק היה לדעת מה חושב אסד ואיפה נמצאות דיביזיות השריון החשובות שלו. היום תמונת המודיעין מורכבת מאלפי, אולי עשרות אלפי רסיסי נתונים, ציוצי טוויטר, תמונות באינסטגרם ואלפי ראשי כנופיות ומסגרות טרור או מורדים מקומיות. באמ"ן זורמים עם החיים החדשים הללו.

"אנחנו נמצאים על זה", מאשר אל"ם א', "מביטים ובוחנים מה שקורה בטוויטר, באינסטגרם וברשתות החברתיות".

מפת השליטה של סוריה מתעדכנת באמ"ן מדי יום. ה"נקניק" האדום המתפתל מעלוויסטן לחופי הים התיכון בואכה דמשק, מהווה את "ליבת סוריה", הנמצאת בידי המשטר. האזור האדום הזה מתרחב ומתעבה בקצב לא רע בשנה האחרונה.

"מורכב לייצר את המפה הזו", אומר אל"ם א', "צריך לעקוב כל הזמן אחרי עשרות התפתחויות בעשרות מקומות".

בעצם, כל סלפי של איזה מורד באיזה כפר הוא פיסת מודיעין?
"כן. מגיעים לוחמי מיליציה שיעית לאיזה מקום, כובשים אותו, הם מיד מעלים צילומים של עצמם, ואנחנו יודעים איפה הם. סלפי זה מודיעין. האתגר הוא לדעת למיין את הכמות העצומה של המידע, לדעת מה אמין ומה לא, מה אמיתי ומה לא, מי עומד מאחורי כל ציוץ, להפריד את המוץ מהתבן. יש לנו מערכת שלמה שיודעת לעשות את זה, להפריד את העיקר מהטפל, למיין ציוצים".

בוא נחזור למלחמה בסוריה. עד כמה האיראנים מעורבים בשטח, במספר לוחמים, בניהול המערכה?
"מעורבות עמוקה. מי שמוביל אותה הוא קאסם סולימאני והכוח המרכזי הוא כוח אל־קודס של משמרות המהפכה. במהלך המלחמה הם עברו ממצב של כוח חשאי ששמר על פרופיל נמוך והתמקד בייצור טרור, לפיקוד מרחבי עם מפקדה קבועה. יש בתוך כוח קודס היום גיס שאחראי על ניהול האופרציה הצבאית האיראנית בתוך סוריה. הוא יודע לקבל ולהפעיל כוחות איראניים של ממש ממשמרות המהפכה או הצבא, וגם מיליציות שיעיות, וגם כוחות חיזבאללה. הגיס הזה מבצע את התיאום, הוא בעצם המפקדה המשותפת, גם מול הפיקוד הרוסי בסוריה".

מוביל את המעורבות האיראנית בסוריה. קאסם סולימאני. צילום: AFPמוביל את המעורבות האיראנית בסוריה. קאסם סולימאני. צילום: AFP

זו תמונה של קואליציה.
"נכון. הם פועלים כקואליציה. יש מפקד רוסי, יש סורי ויש איראני, שמתואמים ומתכננים ביחד את המהלכים הבאים ברמה האופרטיבית ובהיבטים הטקטיים. לוחמים איראניים יש בין 1,000 ל־2,000, תוסיף לזה בסביבות 10,000 לוחמי מיליציות שיעיות שהוקמו לצורך המלחמה בסוריה, ותוסיף לזה את אלפי הלוחמים של חיזבאללה, ואת צבא סוריה והמיליציות הסוריות המסונפות אליו".

מאיפה האיראנים מביאים את המיליציות השיעיות?
"אלה לוחמים שיעים מעיראק, ויש גם מאיראן, אבל כשהם הבינו שאין להם מספיק, הם החלו לגייס גם אפגנים ופקיסטנים. חלקם שב"חים באיראן, מגייסים אותם תמורת כסף או הבטחה לדרכון איראני אחרי השירות, מאמנים אותם ושולחים אותם לסוריה כבשר תותחים".

בסך הכל הגעתי למשהו בסביבות 20 אלף לוחמים שהצטרפו לאסד והטו את המערכה. בלעדיהם, היה היום אסד?
"לפני שנה וחצי, כשהרוסים נכנסו, אסד היה על סף נפילה. כניסת הרוסים ייצבה אותו. קודם כל, טופלה השרידות המיידית. אחר כך התייצבות, עכשיו התבססות. עד לפני שבועיים זו הייתה המגמה, של המשך התבססות אסד. בלי זה, אסד לא היה שורד. היום מצבו שונה. הוא אולי יוכל לשרוד זמן מסוים ללא סיוע מבחוץ. מי שהטו את הכף היו הרוסים, שהביאו יכולות אוויריות, פיקוד, שליטה, הגנה אווירית, מודיעין, יכולות לחימה מודרניות. אבל 'מגפיים על הקרקע' כמו שאומרים, נוכחות ולחימה בשטח, זה השיעים".

מה נשאר מצבא סוריה?
"הרבה פחות ממה שהיה פעם, אבל עדיין לא מעט. זה שונה לגמרי מהדבר שאיים עלינו עד 2011, אבל יש היום מגמת שיפור. יש מאמץ גיוס, אסד הקים עוד כמה מסגרות, מתקבל אמל"ח חדש, ניכר גם מאמץ אימונים".

מאיפה אסד מקבל אמל"ח חדש?
"רוסיה, איראן וייצור עצמי. ניכר מאמץ לשקם את התעשייה הביטחונית הסורית, שנמצאת בתהליך שיקום נרחב. הם גם משפרים כשירות מבצעית, אימונים ותרגילים".

כלומר תהליך ההתפרקות נפסק, וניכרת התאוששות מסוימת.
"אכן. השיקום אטי, אבל מורגש. איום משמעותי עלינו, אם בכלל, יהיה רק בעוד שנים. יש לו יכולת לפגוע בנו גם היום, אבל בהיקף מוגבל. הוא גם מבין שכל דבר כזה ייענה בהתאם".

נשאר לו שריון?
"כן, בהיקפים מוגבלים, רובו לא נמצא באזורנו. פעם הכרנו כל טנק סורי בגזרה באופן אישי. גם חיל האוויר נחלש מאוד ומונה כמה עשרות מטוסים, בעיקר מיגים וסוחוי ישנים. מה שנשמר ברמה גבוהה הוא יכולת ההגנה האווירית וגם כאן הם עובדים על שיפור הכשירות".

הביטחון של אסד

האיום הכי גדול עלינו נשקף מהטילים של אסד. עשרות אלפי טילים לטווח בינוני. כמה נשארו לו?
"נותרו לו כמה עשרות בלבד".

זה הכל? לאן נעלמו כל הטילים?
"הוא השתמש בהם. גם בטילים ארוכי הטווח. הוא שיגר אלפי טילים, בעיקר על המורדים. מהמערך האסטרטגי הזה נותרו היום כמה עשרות בלבד".

עד כמה קשה הייתה פגיעת הטומאהוקים האמריקאיים?
"האמריקאים לא רצו להרוס את שדה התעופה, זה גם השתקף בציוץ של הנשיא. הם לא פגעו במסלולים. הם פגעו במטוסים, בהגנה האווירית, בטילים, בהאנגרים, באמל"ח שהיה מאוחסן שם, בדלק. הפגיעה קשה".

כמה ממטוסי חיל האוויר של אסד הושמדו בתקיפה הזו?
"בסביבות 20. חלק משמעותי מכוחו של חיל האוויר הסורי".

מה מצבם של המורדים היום?
"ארגוני המורדים נחלשים במקביל להתחזקות אסד. בעיקר בזכות התמיכה הרוסית והציר השיעי איראן־חיזבאללה. נפילת חלב בדצמבר היא האירוע המשמעותי. גם בתוך המורדים יש שינוי ביחסי הכוחות. המתונים נחלשים, האסלאמיסטים מתחזקים. במזרח יש מהלך מתמשך של הצטמקות שטחי 'המדינה האסלאמית'. זה החל בעיראק ונמשך בסוריה, בעיקר סביב א־רקה, בהובלת המורדים הכורדים ובגיבוי אמריקאי. כל זה נתון עכשיו לשאלת השפעתו של המהלך האמריקאי האחרון עם התקיפה בטילי טומאהוק. ייקח זמן עד שנבין את ההשפעה של זה".

שדה התעופה הסורי שהופצץ ע"י ארה"ב בעקבות המתקפה הכימית באידליב. צילום: רויטרסשדה התעופה הסורי שהופצץ ע"י ארה"ב בעקבות המתקפה הכימית באידליב. צילום: רויטרס

השימוש של אסד בגז עצבים הפתיע אותנו? מה זה אומר על ההערכה הישראלית שלא נשקף יותר איום כימי מסוריה?
"לא הערכנו שאין לו יותר גז עצבים, אלא שרוב הגז שהיה לו הושמד. ההערכה שרירה וקיימת. היו לו 1,300־1,400 טונות, נותרו לו אחוזים ספורים, שזה כמה טונות בודדות".

איזו כמות צריך כדי לבצע את התקיפה שהוא ביצע?
"כמה מאות קילוגרמים. כלומר, יש לו מספיק לעוד התקפות. ב־2016 הוא ביצע שתי התקפות כאלה לשטחי 'המדינה האסלאמית', אבל התקשורת לא התעניינה. גם דאע"ש משתמש בגז, אם כי קל יותר, מסוג חרדל".

היו שתי תקיפות גז עצבים של אסד והעולם שתק?
"כן. נהרגו עשרות, אבל זה לא קיבל תשומת לב עולמית כי זה היה בדאע"ש".

מתי ידעתם לזהות הפעם שזו תקיפה של אסד?
"כבר בבוקר האירוע, עם הדיווחים הראשונים. היינו צריכים לספק תשובות מהירות על מה קרה ומי ביצע את זה. במצב כזה כל זרועות האיסוף נכנסות למאמץ כדי לבסס מהר הערכה מדויקת. ידענו לקבוע במהירות שזו תקיפה של המשטר, לאמת את האותנטיות של הסרטונים שיצאו, של הסימפטומים, לזהות את סוג הגז, לפסול אפשרויות אחרות כמו פגיעה במאגר או במכלית. תוך שעות ידענו שזו הפעלה מבצעית של המשטר הסורי".

למה הוא עשה את זה?
"זה קשור למגמת ההתייצבות שלו, ולביטחון העצמי שצבר, יחד עם תסכול מסוים מהמצב. הפסקות האש אפשרו לו להפנות כוחות מזרחה, ל'מדינה האסלאמית', ובכל פעם כזו המורדים הקרובים בסביבות דמשק וליבת סוריה הרימו ראש ויצאו לתקיפות חדשות. זה קרה בדמשק ובחמה. מכיוון שאין לו מספיק כוחות לטפל בכל הגזרות, הוא תקף בגז באזור חאן שייחון. זה קשור גם לחסינות שהוא מרגיש שהוא נהנה ממנה, גם מבחינה בינלאומית".

מי ביצע את התקיפה על בית החולים, שהתפרשה כניסיון לטשטש ראיות?
"להבנתנו זו פעילות של חיל האוויר הסורי. צריך להבין שיש כאן שותפות עמוקה, שהולכת ומתעצמת, בין הסורים, הרוסים והציר השיעי של איראן, חיזבאללה והמיליציות השיעיות. זה שיתוף פעולה הדוק שאירועים כאלה או אחרים לא מערערים אותו. הם בתוך זה ביחד".

אתם מעריכים שהמסר עבר והוא לא ישתמש יותר בגז?
"נצבע פה מחדש קו אדום בהקשר הכימי, והוא ברור. אנחנו מעריכים שאסד הבין את המסר והוא יורתע מלהשתמש שוב בסארין. לפחות בתקופה הקרובה. אם כי קשה לחתום על משהו בכל הקשור בסוריה".

מה שואפת איראן לעשות בסוריה ביום שאחרי המלחמה?
"האיום האיראני הוא שמעסיק אותנו היום יותר מכל דבר אחר בהקשר הסורי. המיליציות השיעיות לא הוקמו עבורנו, אבל כשיש לך כוח של מעל 10,000 לוחמים שאפשר להזיז בהוראה פשוטה ממקום למקום, אז אפשר יהיה גם למצוא אותם בגולן, אם יהיה צורך. האיראנים השקיעו כאן הרבה דם, יזע ודמעות, עכשיו הם רוצים תמורה. נמל כבר אמרנו, נוכחות צבאית, בסיסים, שיאפשרו להם להמשיך להחזיק ולחמש את חיזבאללה. צריך להבין, קשה מאוד להמשיך להחזיק ולחמש את חיזבאללה בלי חופש תנועה ומעבר בתוך סוריה. כמעט כל מה שעובר בין איראן ללבנון עובר דרך סוריה. ולכן יש כאן מאמץ איראני להחזיק את כל זה. חלק מיועד להתפרס מולנו, וחלק לנוכחות רחבה יותר. הם גם מסייעים לסורים לשקם את יכולות הייצור שלהם, ומנסים להקים יכולות כאלה בלבנון".

דאע"ש 2.0

בואו נדבר על רמת הגולן, ובעיקר על המובלעת של דאע"ש בדרום.
סא"ל נ': "במקור הם היו 'שוהאדא אל־ירמוכ', ונכללו בצבא סוריה החופשית כמורדים מתונים. אחר כך הפכו לדאע"ש. עכשיו הם קוראים לעצמם ג'ייש חאלד אבן אל־ואליד, שהיה לוחם אסלאמיסטי דגול. אנחנו קוראים להם גזרת אגן ירמוכ של 'המדינה האסלאמית'".

הם מתעניינים בנו?
"כרגע לא ממש. הם היו מתונים, אבל אז הגיעו מי שאנחנו מכנים 'חיצונים קיצוניים', אחרי הקמת מחוז דמשק של דאע"ש, והמירו אותם ל'מדינה האסלאמית'. הם החילו את השריעה, אכפו את הדת, נקטו יד ברזל מול האוכלוסייה המקומית".

בכמה לוחמים מדובר?
"בסביבות 1,000, זה כולל גם תומכי לחימה וגם נערים בני 15־16. הפיתוי גדול, הם מקבלים משכורת וקלצ'ניקוב".

לוחמי דאעש. כרגע, הם לא ממש מתעניינים בישראל. צילום: אל מיאדיןלוחמי דאעש. כרגע, הם לא ממש מתעניינים בישראל. צילום: אל מיאדין

כמה מאות לוחמים עם קלצ'ניקובים, לא איום משמעותי.
"כרגע לא. אם כי הם הכפילו את שטח 'המדינה האסלאמית' במשולש הגבולות ישראל־סוריה־ירדן, והתקדמו מזרחה. הם הצליחו להשתלט על עוד כמה כפרים ולהכפיל את הטריטוריה שלהם".

האוכלוסייה נגררת אחריהם ברצון?
"לא. באופן כללי, האוכלוסייה ברמת הגולן, החורנים, בני המקום, להבדיל ממקומות אחרים, לא נלהבת. אבל יש פיתויים, יש אינטרסים. אסד, כרגע, לא מקדיש להם תשומת לב. גם לא חיזבאללה. הם מעדיפים שאנחנו נתעסק איתם".

איפה לדעתנו נמצא אבו בכר אל־בגדדי?
סא"ל נ': "אני לא מעריכה שהוא במוסול, כפי שהעיראקים חושבים. לא ברור היכן הוא".

הבירה של דאע"ש בסוריה, א־רקה, נמצאת בסכנה?
"האיום על רקה הולך וגובר. מתקרבים אליה הכוחות הכורדים שגורפים גם שבטים ערביים. אנחנו מנסים, במחקר, להבין מה יקרה ביום שאחרי נפילת רקה. מי ישלוט בשטח, והכי חשוב, מה תעשה 'המדינה האסלאמית'? לאן תעבור?".

יש תשובה?
"הח'ליפות היא לא רק טריטוריאלית. הח'ליף ומועצת השורה שלו נערכים ליום שאחרי. מכינים את הח'ליפות 2.0, המרחב הבא שבו ימקמו את ליבת 'המדינה האסלאמית' ואת התשתית שתאפשר להם להתקיים ברמה הפיזית. הם מחפשים אזור מתאים. יש שתי אופציות: המרחב הזה של דרום סוריה, הקרוב אלינו, או אזור מפגש הגבולות בין סוריה לעיראק, שם נשא הח'ליף את הנאום המפורסם של הקמת הח'ליפות. אנחנו מעריכים שהאזור של מפגש הגבולות מתאים הרבה יותר, מכיוון שיש בו גם תשתית אזרחית וכלכלית, שדות נפט וגז. פיתחנו מתודולוגיה מחקרית לנסות להבין את זה, כולל את מידת התאמתה של האוכלוסייה המקומית. גם מהבחינה הזו, עדיף לדאע"ש ללכת מזרחה".

יש עוד זרימת מתנדבים בהיקף נרחב לדאע"ש?
סא"ל נ': "יש ירידה משמעותית. אל־עדנני, שהיה מספר 2 ודובר הארגון ובינתיים נהרג, נשא נאום במאי בשנה שעברה, שבמסגרתו קרא לפעילים הזרים לא להמשיך להגר לשטחי הח'ליפות בסוריה ועיראק, אלא להישאר במדינות הצלבניות ולפגע בהן מבפנים. אל־מוהג'ר, שהחליף אותו, נשא בתחילת אפריל נאום חוצב להבות ודווקא חזר לקרוא לפעילים להגיע ולהיכנס לשטחי הח'ליפות. כנראה הם קצרים בכוח אדם. אנחנו רואים בעומק המדבר הסורי בדרום, מקום שבו הייתה נוכחות משמעותית של 'המדינה האסלאמית', הסגת כוחות משמעותית צפונה, כדי להגן על נכסים חשובים בצפון. כנראה גם השמיכה שלהם קצרה".

איראן והגרעין

מי ינצח בבחירות באיראן?
אל"ם א': "הנשיא רוחאני נהנה עדיין מתמיכה משמעותית בעם, אבל פחות ממה שהיה לפני שנה. ההתלהבות מהסכם הגרעין שככה במידה מסוימת".

זה נכון שבניגוד לתחזיות, ההתאוששות הכלכלית האיראנית אטית ומאכזבת?
"האזרחים עוד לא מרגישים את ההתאוששות באופן משמעותי. בשנה הראשונה אחרי ההסכם, זה עוד לא משמעותי. הייתה התעניינות עולמית בעסקאות וכו', אבל יש עדיין הרבה חסמים. השווקים הפיננסיים לא ממהרים לממן עסקאות, חברות הביטוח לא ממהרות לבטח. זה פחות ממה שקיוו וציפו. אבל בסוף, איראן כן נמצאת בקו של תהליך שיפור הכלכלה. האזרח האיראני הפשוט עוד לא חווה שום בום כלכלי. בשיח הפנימי, רוחאני ואנשיו העבירו את המסר שזה ייקח זמן. הם ניסו לתאם ציפיות. ועדיין, יש אכזבה מסוימת מקצב השיקום הכלכלי. השמרנים מנצלים את זה כדי לנגח את רוחאני".

השלטון באיראן יציב?
"נעשים באיראן הרבה סקרים, אני לא מכיר סקרים שמראים שהשלטון מאבד את יציבותו. יחד עם זאת, חלק משמעותי של העם, בעיקר הצעירים, מחפש אורח חיים מודרני. מאס במרכיבים המדכאים יותר של המהפכה. מצד שני, הוא זוכר שגם המהפכה של 79' לא חיפשה פונדמנטליזם אסלאמי שיעי, וזה מה שקרה. הם מסתכלים על המזרח התיכון ורואים מה מהפכות עושות, ולכן הם מעדיפים שינוי הדרגתי על פני שינו מהפכני. בסוף, זה מה שרוחאני נותן להם. שיפור כלכלה, התקרבות למערב, ניסיון לתת דגש לזכויות אזרח, לזכויות נשים. זה קורה לאט, לדעת הרבה אנשים לאט מדי, אבל זה הכוח שדוחף את רוחאני כרגע לקראת הבחירות".

מנסה לתאם ציפיות. נשיא איראן רוחאני. צילום: רויטרסמנסה לתאם ציפיות. נשיא איראן רוחאני. צילום: רויטרס

מבטיחים כבר הרבה זמן שהמנהיג העליון, האייתוללה חמנאי, נוטה למות. הוא קצת פחות משתף פעולה עם זה.
"ועדיין, בכל יום הוא מתקרב ביום נוסף לסופו. לאחרונה נשבר איזה טאבו באיראן, מות המנהיג הוא דבר שמדברים עליו. לפני שנתיים זה לא קרה. אפילו בתקשורת. גם למנהיג עצמו היו כל מיני רמיזות על דברים שיקרו 'אחרי תקופתו'. ולכן, גם השאלה של מי יהיה היורש הפכה ללגיטימית. מוזכר כאן לא מעט שמו של אחד השמרנים הבולטים, ראיסי, שמנסה גם לרוץ לנשיאות".

איראן מקיימת בינתיים את הסכם הגרעין עם המעצמות?
"בנקודת הזמן הזו, אכן איראן מקיימת את הסכם הגרעין. היו נקודות לאורך הזמן שבהן היא גירדה את הגבולות. זה קרה עם מכסת האורניום, עם פינוי הצנטריפוגות העודפות בקום. אבל ברגע האחרון הם התיישרו. זה מצריך מאיתנו מעקב יומיומי. זו עבודה יומיומית קשה לעקוב ולהבין מה קורה שם. בסוף, העמדה האמריקאית נכונה. הדאגות העיקריות מההסכם הן לאו דווקא באזור הזה, אלא בהקשר ארוך הטווח ובפעילות שאינה גרעינית. פעילות כוח קודס בשטח והשילוב עם תעשייה צבאית מאוד מתקדמת ומתפתחת, והאפשרות שלהם להתחיל לייצא בקרוב. השילוב בין היכולות הטכנולוגיות שלהם לנוכחות המתפשטת בשטח, בעייתי.

"איראן למדה להפעיל בצורה יעילה יחסית כוחות מחוץ לגבולותיה. רואים את זה גם אצל החות'ים בתימן. היכולת הזו, יחד עם טכנולוגיה מתקדמת, כשאתה מחבר את זה לכלי טיס בלתי מאוישים וטק"ק מדויק, זה איום מסוג אחר".

עד כמה הכטב"מים שלהם מפותחים?
"הם משתמשים בכטב"מים במערכה בסוריה, אלה כבר כטב"מים תוקפים. הם רואים את הרוסים, את האמריקאים ואת האחרים, ולומדים להשתמש בהם למודיעין ולתקיפות. הם עוד לא ברמה הגבוהה ביותר, אבל הם משתפרים".

לקראת סיום מספר אל"ם א' על אירוע מוזר שקרה לפני מספר חודשים, כשהמודיעין עלה פתאום על גיוס מילואים בצבא סוריה. "פעם אירוע כזה היה גורר מהומת אדירים", הוא אומר, "הפעם, כשהמצב ידוע, וכמעט אין מילואים וגם אם יש מדובר על מלחמת האזרחים, זה היה שונה. ויחד עם זאת", הוא משחזר, "היה פתאום איזה רגע של כאב בטן".

אל"ם א' וסא"ל נ' הם חלק ממהפכת ענק שעוברת על מקצוע המודיעין. "חטיבת המחקר בעידן של גודש מידע, עם הרבה מאוד שחקנים, עם הצורך להפריך או לאמת או לדעת דברים בזמן אמת כשמדובר בכמויות עצומות של מידע", אומרת סא"ל נ', "זה אומר שתהליך עבודת החוקר השתנה באופן דרמטי. ראש אמ"ן קורא לתהליך הזה 'גשרי ברכה', פעם כל אחד התמקד בעיסוק שלו, היום כולם, החוקר והמעריך והאוסף צריכים להשתלב יחד, החומות שבין המסגרות נפלו, כולם יושבים בדיונים אצל כולם, וזה מצריך גם אותנו להשתלב עם כל הגורמים האחרים בקהיליית המודיעין. חייבים לייצר שלם שהוא גדול מסך חלקיו. זו מהפכה עצומה, קשה לדעת איפה נהיה בעוד כמה שנים, האתגר עצום ואין לנו ברירה, אלא לעמוד בו".

bencaspit5@gmail.com