בהתחלה, זה היה נראה טוב מכדי להיות אמיתי. אבל זה היה אמיתי. נשיא ארה”ב דונלד טראמפ הקריא אתמול את תמצית נאומיו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. מילה במילה ובלי אף שגיאה. חוץ מזה, הוא גם פרש פרישה מהדהדת מהסכם הגרעין, בעט בגופתו של הממשל שקדם לו והשפיל את האירופים. זה היה הקול של טראמפ, הלוק של טראמפ, השיער של טראמפ אבל הרוח של ג’ון קנדי. ההיה, או חלמנו חלום?

זה היה נאום של השריף שחזר לעיירה, נחוש להצילה מידי הבריון המקומי. מדהים שמסתמנת אפשרות שדווקא האיש המוזר הזה, שהוריד את הרמה המוסרית של הבית הלבן לשאול תחתיות, שמכלה את ימיו ולילותיו בגידופי טוויטר הזויים, עוד יכול להפוך לאחד הנשיאים הגדולים של זמננו. אם דונלד טראמפ יפרק את קוריאה הצפונית מנשקה הגרעיני ויוריד את איראן על ברכיה, כפי שמעצמת על כארה”ב אמורה לעשות, הוא יוכל להכריז על עצמו כמלך השמש ולמנות את סוסו לקונסול.
 

חשוב לזכור שטראמפ רק בתחילת הדרך. זהו שלב הדיבורים. אחריו אמור להגיע שלב המעשים, תחום שבו הוא לא נוסה עדיין. קים ג’ונג און הזוי לא פחות מטראמפ וצפוי עוד פחות ממנו. האיראנים רחוקים מלהגיד את המילה האחרונה. בעוד טראמפ מדבר, נפתחו המקלטים ברמת הגולן ורוחות מלחמה מנשבות לנו מעל הראש במהירות עצומה. אחרי כל זה, לפחות כרגע, לפחות אתמול בערב, התחזקה מאוד האפשרות שהעולם יתעשת ויבלום את איראן בלימה אמיתית - ולא קוסמטית או זמנית - בדרך לפצצת גרעין שיעית. כל ישראלי שהיגיון בראשו צריך להריע היום לטראמפ ולהודות ביושר, בלי קשר לשיוך פוליטי, שמדובר גם בניצחון מהדהד לבנימין נתניהו.

רוחות מלחמה מעל הראש. התקיפה אמש בסוריה. צילום: רשתות ערביות

 

עד כאן כותרת האירוע, בצבעי שחור־לבן. אבל החיים עצמם מורכבים יותר. בואו ננסה לעשות סדר: הסכם הגרעין אינו כזה קטסטרופלי. הוא אכן הזניח את התחומים שאינם גרעין (המשך הפצת הטרור, פיתוח הטילים הבליסטיים) ולא סגר הרמטית את מה שיקרה אחריו (“שקיעת השמש”), אבל את המטרה העיקרית שלו ההסכם השיג. זו אינה דעתו של ברק אובמה, זו דעתם של כל ראשי מערכת הביטחון הישראלית לדורותיהם. ההסכם פירק את איראן כמעט מכל האורניום שהעשירה, הותיר אותה עם כמות מוגבלת של צנטריפוגות, העמיד אותה במשטר פיקוח חודרני במיוחד וגולל את תוכנית הגרעין שלה שנה וחצי אחורנית, תוך שהוא מקפיא אותה שם.

ערב ההסכם, איראן הייתה מרוחקת שלושה חודשים, יש הסבורים שאפילו פחות, מיכולת בניית פצצה. זו הסיבה שבמערכת הביטחון אצלנו כמעט כולם סברו שבהיעדר אלטרנטיבה אחרת, עדיף להישאר בהסכם הזה ולנצל את חלון הזמנים (בין עשר ל־12 שנים) כדי להתכונן לבאות, להתעצם, לטפל בכל הדברים שאתגר הגרעין לא אפשר לנו לטפל בהם.
 

שאלת השאלות היא האם המהלך של טראמפ עכשיו הוא אלטרנטיבה טובה יותר לישראל מהמשך הזרימה עם הסכם הגרעין. לשאלה הזו תענה המציאות בחודשים הקרובים. זה תלוי באין ספור משתנים: מה יעשו האיראנים? איך זה ישפיע על הציבור האיראני? מה יעשו האירופאים, הרוסים, הסינים? האם תפרוץ מלחמה? אתמול בערב נדמה היה שהיא כבר כאן. מקטרגי המהלך של טראמפ טוענים שאם איראן תועמד עם הגב לקיר, היא תבצע את הפריצה לגרעין מיד ואפשר יהיה לבלום אותה רק באמצעות מלחמה. 
 

ויש עוד משהו: זה כבר לא סוד שהמשטר האיראני מתנדנד. הציבור האיראני כבר מזמן נטש את המהפכה, השאלה היחידה היא מתי הם ישליכו את האייתוללות לפח האשפה של ההיסטוריה. אם זה יקרה בעשור הקרוב, הרי שהסכם הגרעין מילא את ייעודו: החזיק את איראן בלי גרעין עד החלפת המשטר. יש בהחלט אפשרות שדווקא היציאה האמריקאית נגד איראן והמצור המחודש על טהרן יפעלו פעולה הפוכה ויאחדו את הציבור סביב מנהיגיו (כמו שקורה בדרך כלל אצלנו). במקרה כזה, תוצאותיו של המהלך הטראמפי יהיו הפוכות מהרצוי - המשטר האיראני יתחזק במקום להיחלש.
 

כל התרחישים האלה תיאורטיים. למציאות יש כוח משלה. בשבועות הקרובים נדע האם הנשיא טראמפ יידע לגבות את נאומיו גם במעשים. האם היציאה מההסכם תוביל גם מדיניות תקיפה יותר בשטח ואיתותים ברורים לטהרן שאם וכאשר תעז להרים ראש, לתקוף את ישראל או לפרוץ לגרעין, ייתן טראמפ את ההוראה לצבא האמריקאי לפעול? לפחות על פי הצוות החדש בו הקיף טראמפ את עצמו לאחרונה (ג’ון בולטון ומייק פומפיאו), הסבירות שזה יקרה גבוהה. אבל זה עוד לא קרה. הניצחון הישראלי-אמריקאי מאתמול בערב הוא ניצחון בקרב. המלחמה האמיתית עוד לפנינו.
 

התיאום בין ממשל טראמפ לממשלת נתניהו כמעט מושלם. נדמה לי שגם ההוראה לפתוח מקלטים ברמת הגולן אתמול בערב לא הייתה נטולת קשר להודעת טראמפ. עד עכשיו המתינו האיראנים במתח להחלטה האמריקאית. אז הנה, ההחלטה מאחורינו. אם הם מתכננים לתקוף את ישראל ולהגיב על מה שהם מכנים “הפרובוקציות” האחרונות שלה, זה הזמן. בפרפרזה על “דו-קרב בצהרי היום”, עכשיו צהריים. הרבה מאוד אנשים באזורנו יצטרכו בימים הקרובים לעמוד מאחורי מילותיהם, הבטחותיהם ועמדותיהם. הראשון שעשה את זה היה דונלד טראמפ. עוד מעט תורנו. נקווה שכל זה יקרה מבלי שייפתחו עלינו שערי הגיהינום.