1. סמוך לחצות הלילה שבין שלישי לרביעי, כשמטחי הרקטות עוד המשיכו להיות משוגרים לישראל, הודיעו דוברי חמאס והג'יהאד האסלאמי כי הושגה הפסקת אש. גורמים מדיניים וביטחוניים הכחישו זאת מיד, וחיל האוויר המשיך לתקוף בעזה, כמו כדי להראות מי אומר את המילה האחרונה. אבל ההכחשות לא היו אפילו אמת לשעתה. כבר אז ידעו ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון אביגדור ליברמן ושרי הקבינט את האמת.

הקבינט המשיך בהכחשות גם ביום רביעי, כשהיה כבר ברור לכל שהשתרר שקט. נכון, לא נחתם הסכם רשמי להפסקת אש, אך הושגו הבנות ברורות. באנגלית יש לכך מילה tacit - שמתורגמת בעברית ל"מכללא", שמעטים משתמשים בה. המשמעות היא שיש הסכמה והבנה בין הצדדים אך לא מכריזים עליהן. כך נוהגת ממשלת ישראל. היא מסכימה ומקבלת את הפסקת האש אך חוששת לומר זאת בפה מלא משיקולי פנים, פן יתפרש הדבר, במיוחד בציבור התומכים שלה (ה"בייס"), כחולשה וככניעה.

את ההבנות גיבשו נציגי המודיעין המצרי, שנפגשו עם נציגי חמאס ושוחחו בטלפון עם נציגי ישראל - צה"ל, המוסד, השב"כ ומשרד הביטחון. לישראל יש כבר ניסיון רב בניהול מגעים ושיחות עם חמאס. כך הושג בקהיר הסכם הפסקת האש שסיים את מבצע צוק איתן בקיץ 2014. נציגי ישראל ישבו בחדרים בקומה אחת, בתווך היו נציגי המודיעין המצרי, ובקומה מתחת בכירי חמאס והג'יהאד האסלאמי. באורח דומה, בהחלפת מסרים באמצעות מתווכים מצרים, קטארים ואירופים, הושגה עסקת גלעד שליט ב־2011.

הסכם ההבנות אינו מדבר רק על חזרה להסדר הפסקת האש מ־2014 אלא גם על מתווה שנועד לחזק את הרגיעה כך שתימשך חודשים ארוכים. לשם כך הסכימה ישראל להקל את המצור שהיא מטילה על עזה. מדובר במהלך טקטי. בשבוע הבא או תוך שבועיים יכונס הקבינט ויקבל את המלצות מערכת הביטחון על שורה של צעדים שמיועדים להקל את מצוקתם הכלכלית של שני מיליון תושבי עזה. יוכנסו יותר סחורות, תרופות, גנרטורים שיאריכו ויגדילו את אספקת החשמל, ויוחל במיזם תשתיות. אולי גם תאופשר כניסת מספר קטן של פועלים מעזה לעבודה בישראל.

אפשר לקרוא לכך "הודנה קטנה". חמאס וישראל, שאינם רוצים במלחמה, כל אחד מטעמיו, מבינים שמוטב להסתפק בה מאשר בלא כלום. ישראל אינה רוצה לצאת למלחמה בגלל מחיר הדמים שתשלם. חמאס חושש מפניה, משום שמנהיגיו יודעים שבמלחמה הבאה הם אישית יהיו למטרות, ותכליתה תהיה להפיל את שלטונם.

שני הצדדים היו רוצים להגיע ל"הודנה גדולה" שתימשך כמה שנים, אך הפערים בעמדות כמעט בלתי ניתנים לגישור. ישראל אינה יכולה לנהל מו"מ ישיר עם חמאס, משום שהיא רואה בו ארגון טרור שאינו מכיר בזכות קיומה, אף שבעצם חמאס הוא ממשלה לכל דבר, המחזיקה צבא שמונה כ־40 אלף לובשי מדים ונושאי נשק. ישראל אינה מוכנה להתחיל בשיקום אסטרטגי של עזה בהיקף של מיליארדי דולרים, שיכלול הקמת אי־נמל, שדה תעופה, תחנת חשמל, מפעל התפלה וכו' (אין בעיה להשיג את הכסף ממדינות ערביות והקהילה הבינלאומית), כל עוד חמאס אינו מוכן להתפרק מנשקו. וחמאס לא יסכים לכך לעולם. ללא צבא וטרור ומאבק אלים בישראל, הוא לא יהיה חמאס. הוא יאבד את זכות הקיום שלו, כפי שהוא רואה אותה.

מכשול נוסף בדרך להודנה הגדולה הוא סוגיית השבויים והנעדרים. ממשלת ישראל חותרת לעסקה שתחזיר את גופותיהם של הדר גולדין ואורון שאול ז"ל ואת שני האזרחים המוחזקים בעזה, אברה מנגיסטו והישאם א־סייד, אך המחיר שהיא מוכנה לשלם בתמורה הוא מינימלי: גופות של מחבלים וכמה עשרות אסירים פלסטינים שאין להם דם על הידיים. ירון בלום, המתאם לנושא מטעם ראש הממשלה, ממשיך במאמצים - בעיקר בעזרת אנשי המודיעין המצרי והקטארים - אך הפערים עצומים. דרישת המינימום של חמאס גדולה לפחות פי עשרה מהמקסימום שישראל מוכנה לתת.

וכך, לאחר סבב ההתכתשות השבוע - זה היה יום הקרב הגדול מאז צוק איתן (ביממה אחת נורו מעזה יותר רקטות ופגזי מרגמה מאשר ב־46 החודשים האחרונים) - נוח לשני הצדדים לחזור לשגרה. כל אחד מהצדדים חש שגרם ל"צריבה" בתודעה של האחר והוציא ליריבו, כך הוא מאמין, את החשק ממלחמה. לישראל נוח שיש כתובת בעזה ובלבד שזהו חמאס מוחלש, ואילו חמאס יכול לומר לעצמו: שוב הוכחתי שאני הריבון והשולט, היוזם והמכתיב לישראל את גובה הלהבות.

2. לאחרונה נתפסה שוב חברת הבילוש והמודיעין בלאק קיוב בקלקלתה והעלתה לשיח הציבורי את תחום המודיעין העסקי, הבעייתי גם כך. אבל הפעם היא גם מתחילה לסבך את קהילת המודיעין של ישראל: יש בעולם העסקי והמודיעיני הגלובלי מי שמתחילים להתבלבל, ולראות בחברה הפרטית מעין שלוחה של המוסד והמודיעין הישראלי.

זה כמה חודשים שפעולותיה של בלאק קיוב נחשפות בכלי התקשורת בעולם, שמדווחים על כך תוך הדגשה שהיא "מקורבת" מאוד למוסד. ההסתבכות האחרונה היא החמורה מכולן, כי הפעם השתרבב שמה לענייניה הפנימיים של ארה"ב, ולמאבקו של הנשיא דונלד טראמפ במדיניותו ובמורשתו של קודמו ברק אובמה, ולניסיונו להכפיש אותו ואת עוזריו בהקשר להסכם הגרעין עם איראן.

לפי תחקירים שפורסמו בתקשורת האמריקאית, האחרון שבהם ברשת NBC, בלאק קיוב ניסתה לאסוף מידע על כמה בכירים בממשל אובמה בתקווה שתמצא עליהם רפש, או גרוע מכך - שהם קיבלו שוחד כדי לקדם את עסקת הגרעין. שני היעדים למאמצי האיסוף היו בן רודס, לשעבר סגן היועץ לביטחון לאומי של אובמה, וקולין קאהל, שהיה יועץ לענייני ביטחון לאומי לנשיא ולסגנו ג'ו ביידן.

אספה מידע על בכירים בממשל אובמה. ג'ון קרי יחיד עם מוחמד זריף, צילום: רויטרסאספה מידע על בכירים בממשל אובמה. ג'ון קרי יחיד עם מוחמד זריף, צילום: רויטרס

שיטת הפעולה הייתה די זהה: פנייה לנשותיהן בהצעות לעבודות ולתרומות. הפונה הייתה בחורה בשם אדריאנה גברילו, שהציגה עצמה כמי שעובדת בחברה פיננסית מלונדון בשם "רובן קפיטל פרטנרס". לפני כמה חודשים, בשם אותה חברה, פנתה צעירה בשם דיאנה פיליפ לשחקנית הבריטית רוז מק'גוון, שהתלוננה נגד המפיק ההוליוודי הפרברטי הארוי ויינשטיין, שעצור כעת בחשדות לאונס ולהטרדות מיניות. "דיאנה פיליפ" נחשפה כקצינה בחיל האוויר בשם סטלה פן פצ'נץ', שעלתה לישראל ב־1994 מבוסניה־הרצגובינה, ולמדה משחק בניסן נתיב ובמרכז הבינתחומי בהרצליה. אף אחד לא ייפול מהכיסא אם יתגלה שפיליפ וגברילו חד הן.

בכל מקרה, השימוש באותו שם חברה בשני מבצעי מודיעין עסקיים שונים מעיד על חובבנות, עצלנות וחסכנות. לבנות שני אתרי אינטרנט שונים שייצגו כביכול שתי חברות שונות, להדפיס כרטיסי ביקור כדי לבסס טוב יותר את סיפורי הכיסוי, לא עולה הרבה כסף.

בלאק קיוב סירבה לומר מי שכר את שירותיה במבצע, אך גורם המקורב אליה הדגיש כי זה לא היה טראמפ או מי מאנשיו. אם אכן הייתה החברה מצליחה להשיג מידע מכפיש על עוזריו של אובמה, הדבר היה משרת את סדר היום של טראמפ, של נתניהו ושל המוסד בראשות יוסי כהן, שרואים בהסכם הגרעין מתנה שהעניק הממשל הקודם לאיראן, ואשר מאפשר לה לבצע בחסותו את מאמצי ההתפשטות שלה ותמיכתה בטרור במזרח התיכון. מכאן גם נוצרת מראית העין כאילו בלאק קיוב משרתת את טראמפ והמוסד. ולכן, היו גם מי שהעלו בחו"ל את הסברה שבלאק קיוב היא אולי חברת חזית של המוסד או פעלה בשליחותו.

עוד קודם לפרשייה הנוכחית נקשר שם החברה בפעילויות במדינות נוספות. ב־2016 נעצרו ברומניה שניים מאנשיה לאחר ניסיון כושל לעקוב ולצותת לטלפון של תובעת שחוקרת חשדות לכאורה לפרשיות שוחד ומרמה, שבהן נקשר שמו של איש העסקים בני שטיינמץ. השניים, יוצאי 8200, ישבו כמה חודשים בכלא עד ששוחררו בעסקת טיעון. בלאק קיוב מצדה טענה כי קיבלה אישור משירות הביטחון של רומניה להאזין לטלפון של התובעת. בקנדה הקליט עובד של החברה בחשאי שופט לשעבר כדי להכפישו. השופט פסק כמה שנים קודם לכן לטובת חברה אחת שהיה לה סכסוך עסקי עם חברה אחרת.

# # #

בלאק קיוב הוקמה לפני כשמונה שנים בידי ד"ר אבי ינוס (דוקטורט בהתנהגות ארגונית) ודן זורלא. שניהם בני 34 שהכירו זה את זה במהלך שירותם הצבאי במ"מ - יחידת המבצעים המיוחדים של אגף המודיעין (אמ"ן) של צה"ל. שניהם היו קצינים זוטרים שהשתחררו בדרגת סרן לאחר שירות של כמה שנים.

זורלא שימש בתפקיד של קצין מודיעין, וינוס עסק בענייני כספים ורכש. יחידת המ"מ עוסקת בתכנון ובתיאום של מבצעים מיוחדים של קהילת המודיעין מחוץ לגבולות ישראל. במהותה זו יחידת מטה שמפעילה אנשי מבצעים, ואנשיה הם אנשי מודיעין ותכנון ולא אנשי מבצעים שפועלים בשטח. לפחות זורלא וינוס הם כאלה, והדבר ניכר בפעולות החברה שנחשפו. הן העידו על דמיון, תעוזה, יצירתיות, אך גם על היעדר ניסיון ויכולת מבצעית.

החברה הוקמה במקרה. ראש המוסד מאיר דגן הכיר לשניים את איש העסקים הבריטי־יהודי ממוצא איראני ויקטור צ'נגיס, שניהל קרנות נאמנות. הוא שכר את שירותיהם כדי להשיג מודיעין עסקי לתביעת ענק שהגיש ב־2011 נגד הבנק האיסלנדי קאופוטינג, שפשט רגל. השניים קיבלו משרדים באחת החברות של צ'נגיס ועבדו לשביעות רצונו המלאה. בסופו של דבר, צ'נגיס הגיע להסכם פשרה מחוץ לכותלי בית המשפט עם הבנק האיסלנדי. לפי פרסומים שונים, הוא פוצה במאות מיליוני דולרים, אולי אף יותר.

ואז חלה תפנית בעלילה. זורלא וינוס דרשו מצ'נגיס שישלם להם את הבונוסים שהובטחו להם על הצלחה. צ'נגיס סירב והם תבעו אותו בבית משפט בריטי, וזכו על פי פסיקת בורר בסכום נאה. עם הכסף שקיבלו והשם האטרקטיבי ויוצא הדופן, המעורר סקרנות ומסתורין, החליטו לשחק אותה בגדול ולכבוש את העולם. בעקבות פרשת הבנק האיסלנדי החלו להגיע אליהם לקוחות בריטים ואחרים.

הם גייסו לעבודה חברים ומיודעים מאמ"ן, השב"כ, מ"מ והמוסד, ונעזרו ביועצים וב"פותחי דלתות" כמו אודי לוי, שהיה מקורב מאוד לראש המוסד דגן ושימש כראש מחלקה שטיפלה בסוגיה של מימון כספי טרור. גם דגן היה יועץ בשכר, ואחר כך הסכים לשמש נשיא בלאק קיוב. לאחר שהשתחרר עטור תהילה מהמוסד העניק ב־2011 את שמו ואת שירותיו לחברות רבות. גם כיום, כשנתיים לאחר מותו, מופיע דגן בתואר "נשיא כבוד" ברשימת חברי המועצה המייעצת של החברה. רשימה זו כוללת בין השאר את מפכ"ל המשטרה לשעבר יוחנן דנינו, ואת ראש המטה לביטחון לאומי אלוף (בדימוס) גיורא איילנד.

בעזרת הבכירים ששכרו ובזכות חוצפה, כישרון וגם נכונות לבצע משימות גבוליות הם הפכו לשם דבר בתחום השנוי במחלוקת של המודיעין העסקי. בחברות ישראליות מתחרות, שבהן עובדים אנשי מבצעים בכירים לשעבר מקהילת המודיעין והביטחון, אחזה קנאה למראה שני הצעירים בעלי הניסיון המועט יחסית שהקימו עסק משגשג. הם פתחו משרדים בתל אביב ובלונדון (שממנו פועל ינוס) ובכיכר ונדום היוקרתית בפריז, והשיגו רשימה גדולה של לקוחות. המודל העסקי שלהם הוא לגבות שכר טרחה נאה ולדרוש דמי הצלחה גבוהים. כיום הם מעסיקים 120 עובדים בשכר - 90 מהם בישראל ו־30 בלונדון.

בבלאק קיוב מתגאים במאות לקוחות בישראל ובעולם שמרוצים מעבודתם. כך לדוגמה, שכר בנק הפועלים את שירותיהם כדי לחשוף את הנכסים בחו"ל של משפחת זיסר, שסירבה להחזיר את חובותיה לבנק לאחר שעסקיה פשטו רגל. עבודתה של בלאק קיוב, שגילתה כי חלק מהרכוש מושקע בקניון ובמלון בבלגיה, אפשרה לבנק לשים ידיו על כ־100 מיליון שקל של המשפחה.

גורם המקורב לחברה טוען כי רוב פעולותיה סמויות מן העין ומה שמתפרסם הוא חלק קטנטן ביותר ובלתי מייצג. ובכל זאת, נראה כי בלאק קיוב פועלת על פי העיקרון ש"כל פרסום (גם רע) הוא פרסום טוב כל עוד מאייתים את שמך נכון". אבל צבר הפרשיות שנחשפו, ובמיוחד זו הקשורה לאובמה־טראמפ, מעורר גם רתיעה מסוימת. הזיהוי שלהם כאילו היו שלוחה של המוסד או חברת קש שלו, שאותו לא רק שבלאק קיוב לא טורחת להכחיש אלא אולי אף מעודדת בקריצת עין, ממקד אליהם תשומת לב.

עלון המידע "אינטליג'נס אונליין" דיווח לאחרונה כי שירות הביטחון של צרפת (DST), שתפקידו בין השאר לעקוב אחר פעילות של גורמי ביון זרים, העלה אותם על הרדאר שלו. בידיעה צוין כי עורכי דין בפריז שאותם ניסתה בלאק קיוב לגייס כלקוחות דחו את הפניות. הגורם המקורב לבלאק קיוב הכחיש את הפרסום וטען כי מקורו בחברות צרפתיות מתחרות שרוצות לסלק אותה מהשוק, ולראיה, בלאק קיוב מנהלת מגעים לשכור את שירותיו של בכיר לשעבר בשירות מודיעין החוץ של צרפת.

גם קהילת המודיעין של ישראל נעה וזעה בחוסר נחת מהפרופיל הגבוה של בלאק קיוב. אמ"ן והמוסד בתקופתם של דגן ומחליפו תמיר פרדו זכו בתקציבי עתק (בעיקר למשימות נגד איראן), גייסו אלפי עובדים ובנו בנייני משרדים חדשים. הם גם הרחיבו את הנוהל של רכישת שירותים במיקור חוץ מספקים. לא מעט חברות של לשעברים, בהן גם בלאק קיוב, נהנו מחוזים אלה. לאחרונה הופסק הקשר.

מבלאק קיוב נמסר בתגובה כי "מדיניות Black Cube היא לעולם לא לדון על לקוחותיה עם צד שלישי כלשהו, וכן, לעולם לא לאשר או להכחיש כל ספקולציה לגבי עבודתה. יחד עם זאת, אזכור החברה בהקשרים שונים ומשונים מסתמן כספורט הבינלאומי הרשמי של 2018. יודגש כי בלאק קיוב עבדה, עובדת ותעבוד תמיד בהתאם לחוק, בכל מדינה שבה היא עובדת, ובהתאם לחוות דעת של משרדי עורכי הדין המובילים בעולם".