דוח נציב קבילות החיילים, אלוף במילואים יצחק בריק, מציב תמרור אזהרה בוהק לצה”ל, ומהמסמכים הביקורתיים ביותר שנכתבו על הצבא בשנים האחרונות. האלוף בריק נאמן לשיטתו ורואה את תפקידו בצורה מרחיבה ולא רק ככתובת לטיפול בבעיות ובקבילות נקודתיות של חיילים ואנשי קבע. את הביקורים הרבים שלו ביחידות והשיחות הפתוחות שניהל עם חיילים וקצינים הוא מנצל גם לבניית תמונת מצב רחבה הרבה יותר מכפי שהיה מקובל אצל נציבים שביצעו את התפקיד לפניו. כבר שנים שהוא מתריע על בעיות עמוקות בתוך צה”ל, אבל עכשיו, במלאת עשר שנים לכהונתו, הוא הוציא את המסמך הביקורתי ביותר מאז הוא בתפקיד.

גם בתגובה הרשמית של דובר צה”ל ניתן להבין את עומק המחלוקת על ממצאי הביקורת. כאשר בתגובה כתוב כי “לצד פעילותו הברוכה של נציב קבילות החיילים, אלוף במיל’ יצחק בריק, במשך העשור האחרון, פועלים בצה”ל מנגנוני בקרה וביקורת פנימיים נוספים שמטרתם שיפור צה”ל”, התרגום של הדברים (משיחות מאחורי הקלעים) הוא שבצה”ל סבורים כי אלוף בריק חרג מתפקידו והסיק מסקנות מבלי שיש בידי אנשיו הכלים לבחון את הסוגיות המדוברות.

גם אם יש בדברים הללו יש מן האמת, על צה”ל להלין בנושא הזה. בריק זיהה ואקום מטריד בגופי הביקורת של מערכת הביטחון, ולתוך החלל הזה נכנס בכל הכוח, ללא חשש גם מעימותים עם בכירי המערכת הביטחונית. במידה רבה, גופי הביקורת שאמורים לפקח על צה”ל, כמו מבקר צה”ל, אינם חושפים את עבודתם לציבור, מתוך תפיסה שיש לנהל את העניינים בתוך הבית, גם כשמדובר בנושאים שאינם סודיים ושניתן לחשוף אותם. במידה מסוימת, כך גם בנוגע למבקר מערכת הביטחון. צה”ל הוא גוף עוצמתי וחזק, ולביקורות הפנים השונות קשה לצאת בעמדות נחרצות נגד הגישות המובילות בתוך הצבא. כאשר ביקורת אינה יוצאת החוצה לציבור, היא מאבדת לא פעם מהמשמעות שלה. 

זו ביקורת קשה ונוקבת, וכאשר היא נאמרת מפי חבר ב”מועדון” האלופים לשעבר במטה הכללי, ובמיוחד על הרקע הקרבי העשיר של בריק, היא קשה במיוחד. גם בעבר, כאשר הצביע על בעיית כשירות קשה במחסני החירום ובקושי של אנשי הקבע לשרת שם, צה”ל בתגובה הראשונית שלו בעט בחזרה. מאוחר יותר כבר עסק הצבא בטיפול שורש כדי לפתור את הבעיות שעלו מהדוח ואף הודה שהבעיות אכן היו קשות. כך גם בנושאים נוספים שהנציב הציג בדוחות הביקורת שלו, שתורגמו לעבודת מטה בצה”ל לתיקון הליקויים ולהכנסת שינויים שהיום צה”ל מתגאה בהם.

מסמך ביקורתי ביותר. טנקים של צה"ל ברמת הגולן. צילום: רויטרס

בריק שייך לאסכולת הקצינים של פעם. לתפיסתו, כאשר מתגלות ביחידות הצבא בעיות שחוזרת על עצמן בתחום המנהיגות, המשמעת והכשירות הבסיסית של היחידות, זה משליך על כל הצבא ועל הכשירות לקראת המלחמה הבאה. לעומת עמדת צה”ל, שלפיה הירידה המשמעותית במספר אנשי הקבע אינה מובילה לבעיה תפקודית והצבא התייעל, בריק סבור שבכירי הצבא אינם קוראים נכון את השטח: אנשי קבע נדרשים לבצע משימות רבות מדי ובעומסים כבדים, שמשליכים באופן מובהק על רמת הביצוע והירידה לפרטים. 

גם בנושא קיצור השירות בסדיר עמדתו נחרצת - צה”ל אינו ערוך לשינוי והפערים התפקודיים גדולים מאוד ואינם מוצגים כראוי. גם כאשר יש מחלוקת על ממצאי הדוח, אין ספק שהאלוף בריק העלה נקודות ראויות לדיון ציבורי עמוק על מקום לביקורת משמעותית וחשובה על צה”ל וסיפק הרבה חומר לדיונים הבאים בוועדת חוץ וביטחון.