פרופ' אהרן ברק, הנשיא בדימוס של בית המשפט העליון והמייסד ומכונן הדיקטטורה של בג"ץ, אמר בעבר כי רצוי לו לשופט שלא להתראיין בנושאים פוליטיים, גם לאחר פרישתו, שמא יְיַחֲסוּ לו פסיקות בעבר על פי דבריו בהווה. ברק עצמו אינו מקפיד לנהוג על פי עצתו לשופטים אחרים, ובכל פעם שנראה לו כי נשקפת סכנה לפרי יצירתו, קרי הרודנות הבג"צית, הוא ממהר לראיון מלטף באחד מכלי התקשורת המשמשים בכל ימות השנה כזרוע תעמולתית של הרודנות שיצר.
 

דומה כי אין בנמצא שופט בדימוס מבית המשפט העליון, שאף כיהן כמשנה לנשיא בתקופת ברק, הממרה את העצה יותר מאשר אליהו מצא. את חוק הלאום, דבר החקיקה היהודי־לאומי־ציוני־ישראלי החשוב ביותר שיצא מתחת ידה של הכנסת מאז כינונה, חירף וגידף מצא תוך שימוש באוצר מילים המקובל על הח"כים הפוסט־ציונים והפוסט־יהודים ממרצ, בל"ד ושאר המפלגות הערביות. דבריו לגבי חוק הלאום אינם אלא בבחינת מעט המחזיק את המרובה, ומאפיינים את שלל התבטאויותיו הפוליטיות, הממקמות אותו רעיונית עמוק בתוך השוליים של השמאל הקיצוני.
 

דומה כי תוצאות הבחירות הוציאו אותו לחלוטין מכליו, ומחרצובות לשונו נפלטו בין השאר בעברית מתייוונת, דברי ההבל ורעות רוח הבאים: "העם לא רוצה שלטון יחיד ופאשיסטי, ולכן ככל הנראה לא נתן אמון באיילת שקד". משפט "מחץ", המוכיח בראש ובראשונה בוחן מציאות ירוד משהו. האומנם שקד - שהצליחה להקהות במעט את שיניה הנשכניות של הדיקטטורה של בג"ץ, שמצא הינו בין מייסדיה - כיהנה כשליט יחיד? האם היא זו שקבעה את מדיניות החוץ, הביטחון, הכלכלה והחברה במדינה בארבע השנים האחרונות?
 

ומה הם בדיוק סממני הפאשיזם המאפיינים את פעולתה? האם מינוי של למעלה מ־300 שופטים, שרובם המכריע אינם חסידי הדיקטטורה של בג"ץ, מצביע על נגע הפאשיזם לטעמו של מצא? עד כמה צריך להיות כל מאן דהוא, קל וחומר המשנה לנשיא בדימוס של בית המשפט העליון, מנותק מהמציאות כדי לייחס לשקד - שאפילו לא עמדה בראש מפלגתה - את התואר "שליט יחיד פאשיסטי"?

איילת שקד. צילום: פלאש 90איילת שקד. צילום: פלאש 90

 

מיד לאחר משפט הפתיחה הנ"ל הוסיף מצא וקבע, באותו ראיון לכאן ב', כי "העם העניק אמון לנתניהו, אבל גם הביע אי אמון בשקד... האג'נדה שלה פשטה את הרגל, כנראה העם רוצה בשלטון של ימין וליכוד - אבל עם שלטון חוק".
 

האומנם? כדרכם של אנשי שמאל, אשר ברגיל אינם צודקים בשום דבר ועניין פוליטי, הם נאלצים לבסס את הגיגיהם נטולי היסוד על עובדות בלתי נכונות, בלשון המעטה. איחוד מפלגות הימין והימין החדש זכו יחדיו ביותר מ־50 אלף קולות יותר מאשר בבחירות הקודמות. שתי המפלגות חרתו על דגלן את מה שמכונה, בשפתו המתייוונת של מצא, "האג'נדה" של שקד לחיסול הדיקטטורה של בג"ץ. זאת גם על פי הצעת חוק יסוד "הפרדת הרשויות", שהח"מ ניסח במסגרת ספרון שכתב יחד עם ד"ר אלדד קולנשר עבור תנועת אם תרצו, תחת הכותרת: "מדינה בשלטון בג"ץ". 
 

זאת ועוד, בכנסת שנבחרה זה עתה - בניגוד לכנסת הקודמת - ישנו רוב של 65 ח"כים לפחות לחיסול הדיקטטורה של בג"ץ, תוך עקירת כל יסודותיה. בכנסת שנבחרה, מפלגתו של משה כחלון קוצצה ב־60%, ועם הצטרפותו הצפויה לליכוד, יצטרף גם הוא למהלך.
 

הנה כי כן, בניגוד לססמה נטולת הקשר למציאות הפוליטית, "האג'נדה" של שקד לא פשטה את הרגל אלא שהיא אף זכתה לראשונה לרוב ברור וחד־משמעי בכנסת. לפיכך, נראה שבתוך מספר חודשים ובעזרת 65 ח"כים תחוסל אחת ולתמיד הרודנות הבג"צית.

אור יקרות
 

מצא לא הסתפק בהזיותיו הנ"ל והוסיף ואמר, באשר להמשך כהונתו של נתניהו כראש ממשלה, את הדברים הבאים: "לא טוב לאקלים הציבורי שאת המדינה מנהיג אדם עם עננה כזו של חשדות חמורים".
 

צריך לקרוא כמה וכמה פעמים כדי להאמין שהבל כגון דא נפלט מפיו. הלא קודם לכן, באותו ראיון, קבע כי "העם העניק אמון בנתניהו". ויודגש: בבחירות הקודמות התמודד נתניהו כאשר "עננה כזו של חשדות חמורים" לא ריחפה מעל ראשו, ואז זכה ב־30 מושבים. לעומת זאת, בבחירות האחרונות מידת האמון בו גדלה ב־20%, חרף "העננה". הנה כי כן, הגידול המרשים באמון העם בנתניהו, פירושו חוסר אמון מוחלט ביוצריה של אותה "עננה", לרבות במי שמפמפם אותה, כמו מצא מחד בשם הממסד המשפטי, והנתניהופוביומטים הכפייתיים מטעם עצמם, מאידך.
 

חמור מכך, מצא, שנזקק קודם לכן באותו ראיון ל"שלטון החוק", אינו בוש מלהטיף לסילוקו של נתניהו מכס ראשות הממשלה. זאת אף שזה עתה, גם לשיטתו, התעצם מאוד האמון הציבורי בו, וכאשר הציבור מודע היטב ל"עננה", שטרם התגבשה אפילו לכתב אישום. יש לזכור כי דווקא על פי "שלטון החוק", קרי חוק יסוד "הממשלה", ראש הממשלה יכול לכהן בתפקידו לא רק אל מול "העננה", אלא גם לאחר ש"העננה" התגבשה לכתב אישום ואפילו לאחר הרשעה, כל עוד לא ניתן פסק דין בערעור על ההרשעה.
 

ועוד: מדבריו של מצא הוברר לנו כי ערכה של חזקת החפות - יסוד היסודות של כל שיטת משפט בכל משטר דמוקרטי - היא בעיניו כקליפת השום. על יסוד חשדות בלבד, מטיף לנו מצא את הכורח בסילוקו של ראש הממשלה, פחות משבוע לאחר שגם לשיטתו זכה לאמון מוגבר מהעם.
 

למותר יהיה להכביר מילים על משמעות יחסו העוין והבלתי מתקבל על הדעת של מצא לחזקת החפות בכל הנוגע לפסקי דין בפלילים שיצאו מתחת ידו, בהיותו שופט שישב בדין בכל סולם הערכאות של בתי המשפט בישראל.
 

יתרה מכך, מכלול דבריו של מצא וחשיפתו כאיש שמאל קיצוני שופכים אור יקרות על פסיקתו בענייניהם של אנשי ימין בכלל והרב עידוא אלבה, כמשל, בפרט. בעניינו של הרב אלבה, איש ימין מובהק, היה מצא חלק משופטי הרוב שהרשיעו אותו בעבירה על פי הפקודה למניעת טרור, אף כי לא היה חולק כי פעל כיחיד, ואילו הפקודה כולה, על כל סעיפיה, עוסקת בעבירות שבוצעו אך ורק על ידי ארגוני טרור. זמן קצר לאחר מכן הועמד לדין על פי הפקודה למניעת טרור ערבי־ישראלי כשגם כן פעל כיחיד, אולם הפעם, כדי להימנע מהרשעתו, קבע בית המשפט העליון כי לא ניתן להרשיע על סמך פקודה זו, כשאין מדובר בפעילות במסגרת ארגון טרור. 
 

הנה כי כן, הגיגיו השמאלניים הקיצוניים של מצא בכל הנוגע למשמעות תוצאות הבחירות מפנים זרקור רב־עוצמה לטיב פסיקתו בעניינו של הרב אלבה. ואין זה, בלשון המעטה, פסק הדין היחיד כגון דא שיצא מתחת ידו, הכל כפי אזהרתו דלעיל של פרופ' ברק, וכל המוסיף גורע.