שלושה כתבים בולטים בתקשורת - מוטי גילת מערוץ 11, גיא פלג מערוץ 12 ואביעד גליקמן מערוץ 13 - עסקו לאורך השנים האחרונות בערוצים המרכזיים בפרסום הדלפות מחקירות נתניהו, תוך מה שנראה לי כמו ניסיון להפלילו לכאורה עוד טרם משפט. זו כשלעצמה יכולה להיות עילה אפשרית לזכות את נתניהו בסעיף הזיכוי מן הצדק, בעיקר ככל שמדובר בתיקים 2000 
 

ו־4000, שבהם אשמת נתניהו, על פי הנטען, נתונה לפרשנות משפטית תקדימית. האם סיקור מפרגן של פוליטיקאי יכול להיחשב בכלל כשוחד? אולי כן ואולי לא, אבל עמדת התקשורת בהקשר זה יכולה להיות קריטית. 
 

אני זוכר, למשל, פרשנות של מוטי גילת, שבה הכריז באופן נחרץ לגמרי כי ברור שפרשת נתניהו־מוזס היא פרשת שוחד מובהקת וכי פשוט לא ייתכן ולא יעלה על הדעת כי נתניהו ומוזס לא יועמדו כאן לדין באשמת שוחד. וזוהי כמובן רק דוגמה אחת למה שנראה לי כמו ניסיון תקשורתי להפליל לכאורה את נתניהו, מתוך הפרה של עקרון הסוביודיצה. 
 

אומנם שופטת העליון דאז אסתר חיות, כיום נשיאת העליון, הכריזה עוד בחודש יולי 2013 כי “איסור הסוביודיצה הפך לאות מתה עקב העדיפות הניתנת לחופש הביטוי וכן עקב ריבוי דרכי התקשורת, ההופך את האכיפה לבלתי אפשרית”, אבל עדיין מדובר בהכרזה ולא בחוק. ואין ספק כי החוק כפשוטו, ולפחות הצדק בהקשר זה, איננו אות מתה, אלא עיקרון טבעי, בסיסי, האוסר על ניסיונות השפעה לא הוגנים על השופטים. אין לי ספק כי ניסיונות מסוג זה (ר’ למשל הדלפותיו האחרונות של גיא פלג) עלולים להיחשב כניסיון השפעה בוטה לא רק על השופטים העתידיים, אם אכן נתניהו יועמד לדין, אלא גם על היועץ המשפטי ועל הפרקליטים האמורים לקבוע כאן ועכשיו את דין השימועים של נתניהו. האם מישהו יכול לטעון ברצינות כי פרקליטים ושופטים חסינים מהשפעתן של הדלפות מכפישות מסוג זה? 
 

מבחינה זו, הכרזות היועץ המשפטי ופרקליט המדינה כי מה שקובע הוא אך ורק “חומר הראיות” ו”העובדות” - כאילו יחסים סבוכים ומורכבים בלי גבול מטבעם בין ראש ממשלה ומנהלי מערכות תקשורת הם עניין פשוט וחד־משמעי כביכול - הן בגדר בדיחה מוחלטת. אין ספק שריח רע עולה מיחסי נתניהו ומשפחתו עם שאול אלוביץ’ ומן השיחות בין מוזס לנתניהו (שאפשר גם לראותן כניסיון מצד ראש הממשלה לנסות להציל ממפולת כלכלית גוף תקשורתי ענק בישראל, או לפחות להיות קשוב למצוקתו, גם אם תוך כדי קיטור כמעט טבעי על עוינותו של אותו גוף כלפיו). אבל בעיניי, מכאן ועד האשמת ראש הממשלה ומנהל אותו גוף תקשורת בשוחד, או בניסיון שוחד, המרחק גדול. 
 

כל העניין שונה במידה רבה בתיק המתנות, שהרי כאן טוען נתניהו טענה מקוממת ש”מותר לראש ממשלה לקבל מתנות מחבר”. וכאן צריך בית המשפט לקבוע עמדה נחרצת לגמרי שאסור.