ביום שלישי אחר הצהריים, רגע לפני שנקראו להיכנס לאולם ולתפוס את המקומות לקראת הישיבה המיוחדת שהוקדשה לכינון יחסי שלום עם בחריין, ישבו ראשי גוש כחול לבן - בני גנץ, גבי אשכנזי, אבי ניסנקורן ועמיר פרץ - בפינת הקפה מאחורי מליאת הכנסת. ישבו, שתו קפה ודיברו בניחותא. יש אומרים שתיאמו עמדות סביב החוקים שעל הפרק, ויש טוענים שהמילה "תקציב" עלתה שם.
כמה אנשי ליכוד שחלפו על פני הקבוצה סיננו משהו בסגנון "מה הם זוממים", ונכנסו למליאה. "נו, ומה עם התקציב?" זרק לעברם אחד מחברי הכנסת של כחול לבן, בלי לקוות לתשובה רצינית.
זו הייתה תמונה טיפוסית של קואליציית האחדות, חצי שנה אחרי הקמתה. אנשים טובים באמצע הדרך - הדרך לפיצוץ. אומנם באותה אפיזודה ישבו יחד השלישייה הפותחת של כחול לבן והפגינו אחדות ואחווה, אבל מתחת לפני השטח חילוקי הדעות בין גנץ, אשכנזי וניסנקורן הולכים ומחריפים מיום ליום. בימים האחרונים נראה ששר המשפטים התחיל לאבד את שאריות הסבלנות שעוד נותרו לו.
בניגוד לגנץ, שמתלבט, מהסס, מכנס ישיבות אינסופיות, ובעיקר מחליט לא להחליט - עבור ניסנקורן הכל ברור, ואין מה לחכות. חייבים לגמור עם הביזיון, לפרק את החבילה עם ביבי וללכת לבחירות ביוזמתם, לפני שביבי משפיל אותם יותר וגורר אותם לבחירות מהנקודה שנוחה לו.
אנשי כחול לבן אף יודעים לספר שניסנקורן אינו לבד בדעתו. ככל שהזמן עובר ונתניהו מתעלם מהדרישות ומהאולטימטומים, "אגף ניסנקורן" בכחול לבן מתחזק ומתעצבן יותר ויותר.
"קחי לדוגמה את מה שקורה בוועדת השרים לענייני חקיקה. בעצם את מה שלא קורה בה, כי היא מושבתת ולא מתפקדת", אמר לי ח"כ מכחול לבן בנימת כאב והסביר: "באנו לפוליטיקה כדי לתת לציבור אלטרנטיבה ותקווה. הבטחנו להחליף את ביבי. בסוף חברנו אליו. ואז הבטחנו למצביעים לאזן ולרסן ולהשפיע מבפנים, ליזום מהלכים ולקדם חוקים. מה קורה בפועל? כלום. דודי אמסלם ואבי ניסנקורן הם שני אנשים שהכי לא מתאימים. הם לא מסתדרים ולא מנסים להסתדר. כתוצאה מהשנאה ומהניתוק, הוועדה מושבתת שבועות על גבי שבועות. אין שום אפשרות לחוקק חוקים, לקדם יוזמות. אנחנו חוטפים מכל צד, עושים מעצמנו צחוק. עדיף כבר ללכת לבחירות מאשר להמשיך להתבזות".
חברו לסיעה מחזק את דבריו, ומבהיר: "כשמסבירים לנו בכל הזדמנות שבגדנו במצביעינו ושאנחנו מחזקים את נתניהו במקום לשלוח אותו הביתה לטפל במשפטו, הדבר היחיד שמסוגל להצדיק את הישארותנו בקואליציה הוא קידום מהלכים חשובים. כדי שבבחירות נלך לבוחרים ונוכל להגיד להם: בזכות החלטתנו לשבת בממשלת אחדות קידמנו עבורכם כמה חוקים חשובים. אבל ועדת השרים לחקיקה לא מתפקדת. היא נמצאת בבידוד ללא הגבלת זמן. מה יכול למנוע מאיתנו את הרצון לשבור כבר את הכלים, ללכת לבחירות, ויהיה מה שיהיה?".
ובכן, שני אנשי המפתח, שעל פי חלוקת התפקידים המקורית היו אמורים להפוך לזוג חזק שמתחזק ומחזק את ממשלת האחדות, לא מסתדרים בעליל. אמסלם וניסנקורן ככל הנראה גם לא יסתדרו ביניהם עד שהזוגיות שנכפתה עליהם תסתיים בפיצוץ ובהליכה לבחירות.
כמה וכמה בכירי ליכוד הרימו גבה כאשר שמעו כי לתפקיד השר המקשר בין הממשלה לכנסת (שאמור לעמוד מול שר המשפטים מטעם כחול לבן) מונה אמסלם - הפוליטיקאי שכל מהותו היא מאבק במשטרה ובאג'נדה המשפטית הקיימת, לא הסוג שיכול להסתדר עם ניסנקורן, איש ההסתדרות נוסח מפא"י, שחרת על דגלו את ססמת ההגנה על מערכת המשפט.
כישלון אחרי כישלון
גם בזירה הפרלמנטרית אין לחברי הקואליציה החורקת והמתפרקת במה להתנחם. חברי סיעת הליכוד לא סופרים את יו"ר כחול לבן איתן גינזבורג, וחברי סיעת כחול לבן לא מסתדרים עם יו"ר הליכוד מיקי זוהר - וכל הנאמר לגמרי הדדי.
זאת ועוד, גם בתוך הליכוד קשה למצוא ח"כ שאינו מותח ביקורת על זוהר ועל תפקודו כיו"ר הקואליציה: "הוא כל הזמן עסוק במאה משימות, כל אחת מהן עד כדי כך חשובה שענייני הקואליציה מוזנחים. בסוף הוא חוטף מכל הצדדים, והקואליציה רושמת כישלון אחרי כישלון בהצבעות", רותחים חבריו של זוהר לסיעה.
המבוכה התורנית התרחשה ביום רביעי, בזמן ההצבעה על חוק "איים ירוקים" שתושבי אילת פיללו לו. ביום ההצבעה נראה שהאיש היחיד שמסוגל לגשר בין כולם רק כדי שהחוק יעבור ואילת תפתח את בתי המלון שלה רגע לפני קריסה כלכלית בלתי־הפיכה, הוא ראש עיריית העיר הדרומית מאיר יצחק הלוי. האיש לא יצא ממשכן הכנסת מתחילת השבוע, התרוצץ במסדרונות, נכנס לחדרים, דיבר, לחץ, כעס ואף התחנן.
והנס לא קרה: שר הבריאות יולי אדלשטיין בא להצבעה במליאה במצב רוח לוחמני משהו, אחרי שהבין שיו"ר ועדת החוקה, ח"כ יעקב אשר מיהדות התורה, משחק משחק עצמאי משלו, מוסיף לחוק סעיפים שאדלשטיין אינו מוכן לשמוע עליהם, וגרוע מכל: לא היה מי שיכנס את הצדדים, ינעל את כולם בחדר ויכפה פשרות למען אישור החוק.
גורמים בליכוד מצביעים על צירוף מקרים: הדרמה סביב "חוק אילת" התרחשה כמעט במקביל לדרמה בזירה אחרת - בליכוד העולמי. ברגע האחרון, במפתיע, הפסיד מיקי זוהר את תפקיד היו"ר לדני דנון, שהוביל תהליך מהיר, מתוחכם ומוצלח.
בהיעדר גישור בין אדלשטיין ליעקב אשר, קרה פיצוץ. שר הבריאות ניגש למיקרופון, הוריד לרגע את מסיכתו, כך שאפשר היה להתרשם מהבעת פניו הכעוסה והלוחמנית, והכריז כי הממשלה חוזרת בה ומושכת את חוק "איים ירוקים". לא כדאי היה לראות את פניו של יצחק הלוי באותם רגעים.
מי שנכנס לתמונה והציל את המצב היה לא אחר מאשר ראש הממשלה בכבודו ובעצמו. הוא, ולא יו"ר הקואליציה או השר המקשר, זימן את הצדדים לשיחה. שמע, דיבר, גישר ויצא עם הפשרה ועם הבשורה לאילת. אין ספק שבנימין נתניהו הוא פוליטיקאי־על, מהסוג שמסוגל לפתור כל בעיה בעולם הפוליטי, אלא שבמצב תקין צריך ראש הממשלה לשמוע על כך שהוויכוחים הסתיימו והחוק עבר, ולא להתקרב לטיפול בענייני הקואליציה.
אנשים שיצא להם לשוחח עם נתניהו בשבועות האחרונים מעידים כי הוא בטוח שהמצב בשליטה. הבחירות לא טובות לו לעת עתה. גם הקואליציה עם גנץ, אשכנזי, ניסנקורן ואנשיו לא טובה ולא נוחה לו. את ההחלטה אם לסיים את הזוגיות הכושלת או להחיותה באמצעות קידום תקציב 2021 נתניהו דוחה לרגע האחרון. דוחה ולא בדיוק שם לב שהמצב יוצא משליטה.
כל יום ללא החלטה דוחף את ראשי כחול לבן לעלות על העצים, יותר ויותר גבוה - כך שבעוד שבוע־שבועיים נתניהו עלול למצוא את עצמו במצב שבו לא הוא זה שמחליט אם ללכת לבחירות. עד היום היה ראש הממשלה ידוע כמי שמסוגל לעצור מילימטר לפני התהום. על פי תמונת המצב והלך הרוח בקרב אנשי כחול לבן, כדאי לו להתחיל בבדיקת הבלמים לקראת עצירת חירום.