מה היה קורה אם פוטין היה לוקח LSD? האם הוא היה קם בבוקר עם פרספקטיבה חדשה על העולם, מסיים את הלחימה באוקראינה ופועל למען שלום עולמי? לא בטוח, אבל לפי לא מעט עדויות, יש בכוחם של סמים פסיכדליים לטפל בבעיות פוליטיות וחברתיות עמוקות. ישנם אף דיווחים על כך שבשנות ה־50 נערכו סשנים פסיכדליים חשאיים שכללו חברי פרלמנט, שגרירים וראשי ממשלה, במטרה להביא לשינוי רעיוני בקרב מנהיגים.
המילה פסיכדלי היא שילוב של המילה היוונית נפש או תודעה (epsychē) והמילה גלוי (edclôsē). המונח סמים פסיכדליים מצביע על יכולתם לגלות צדדים חבויים של הנפש ולהחליש את חומת ההגנות.
תחת השפעת הסם ישנה "התפוררות אגו", אין מודעות או תחושת עצמי, ואת מקומן תופסת תחושת חיבור עמוקה לסביבה. אנשים מבינים לראשונה בחייהם שהם לא זהים לאגו שלהם. אלברט הופמן כתב ב"דלתות לתודעה" כי התודעה מגבילה יותר משהיא מייצרת, ומצמצמת את החוויה שלנו לפס צר של מידע המאפשר תפקוד תקין. הסם מאפשר לפתוח את דלתות התודעה, כך שהרבה יותר מידע נכנס פנימה ממסתרי הנפש ומהסביבה.
בשנות ה־60 השימוש בסמים פסיכדליים היה נפוץ כחלק אינטגרלי מהתרבות ואפילו ה־CIA עשה בו שימוש בחקירות, כדי להוציא מידע מהצד השני ואולי אפילו לגרום לו לא לרצות להילחם. המחקר ב־LSD פרח, פסיכולוגים השתמשו בו ככלי טיפולי והשיגו תוצאות מבטיחות בטיפול באלכוהוליזם, דיכאון, חרדה, אובססיות ופוסט־טראומה.
אלא שב־1970 חתם נשיא ארה"ב ריצ'רד ניקסון על מסמך שהוציא את כל הסמים הפסיכדליים מחוץ לחוק, כולל לצורכי מחקר.
הסיבה הרשמית להחלטה הייתה מספר מקרים של אנשים בעלי נטיות לדיכאון או הסובלים מסכיזופרניה, שכתוצאה משימוש לא מבוקר בסם התאבדו, נכנסו לדיכאון, או חשבו שהם דמות משיחית. טענה נוספת הייתה שהשימוש גורם לפלאשבקים ופסיכוזה, אך זה לא היה הסיפור האמיתי.
בהשוואה למשככי כאבים שאנו לוקחים באופן קבוע, סמים פסיכדליים אינם רעילים, אינם גורמים להתמכרות ואין להם השפעה גופנית ארוכת טווח. המולקולות נשטפות מהמוח במהירות, ולרוב המשתמשים אין אפיזודות אלימות לאחר השימוש. נהפוך הוא, התמה החוזרת היא תחושת חיבור עמוקה ליקום, של תודעה קולקטיבית, של חיבור לטבע והבנה שאהבה היא הכוח החשוב ביקום. תיאורים אלו משותפים כמעט לכל מי שהתנסה בסם.
הסיבה האמיתית להוצאת הסמים הפסיכדליים מחוץ לחוק היא שהחוויה הפסיכדלית שוברת מבנים חברתיים, משפחתיים ובפרט ממשלתיים, שהתקבעו כנורמות המאפשרות תפקוד תקין כחברה. החוויה הפסיכדלית מאפשרת ניתוק מכל ה"אמיתות" והנורמות הקיימות, מה שמוביל לערעור על מבני שלטון מסורתיים. מחקר מ־2017 דיווח ששימוש בסמים מעודד עמדות ליברליות, פתיחות מוגברת והפחתה בנטייה לסמכותניות.
עדות להשפעות המשחררות של הסם ניתן למצוא במה שקרה לחברה האמריקאית בשנות ה־60 במהלך המהפכה של תרבות הנגד. "ילדי הפרחים" התנגדו לאורתודוקסיה הפוליטית והטיפו לשלום ואחווה. צעירים שהתנסו בחוויה הפסיכדלית התקשו לקנות את הנרטיב של המלחמה הקרה: אנחנו והם, אמריקאים טובים וסובייטים רעים.
החוויה גרמה לרבים לראות בסכסוכים פוליטיים ומדיניים הסחת דעת ממציאות עמוקה יותר של חיבור ואחדות. "סמים שתלו לך אוטופיה בתודעה", סיכם טוד גיטלין, ממנהיגי תנועת הסטודנטים האמריקאית בשנות ה־60.
חתיכות באוויר
במסגרת מחקר, חוקרים באוניברסיטת ניו יורק וג'ון הופקינס נתנו פסילוסיבין (Psilocybin), החומר הפעיל בפטריית קסם, לאנשים שאובחנו עם סרטן - חלקם חולים סופניים - בתקווה שיחוו חוויה מיסטית שתשנה את הגישה שלהם בנוגע למוות. לפני הטיפול התמודדו החולים עם דיכאון, חרדה ופחד. לאחר מנה אחת של הסם חוו כולם הפחתה מיידית ברמות החרדה והדיכאון, והפסיקו לפחד מהמוות.
מייקל פולאן מספר בספרו "How to change your mind" על דיינה בייזר, בת 60, שלא השתמשה בסמים בחייה. היא אובחנה עם סרטן כבד שטופל בהצלחה, אך רק המחשבה שהסרטן עלול לחזור הוציאה אותה מתפקוד. היא נרשמה לתוכנית ניסויים באוניברסיטת ניו יורק שבמהלכה מקבלים המטופלים מנה אחת של סם.
הניסוי שונה מכל דימוי שאולי יש לכם, של לקחת פטרייה וללכת לחוף הים. מדובר על ניסוי מבוקר שמודרך על ידי מטפלים מנוסים שמכינים את המטופל לחוויה במהלך שבעה מפגשים. במהלך המסע, המטפלים יושבים עם המטופל וקשובים לתהליך שהוא עובר. מטרתם לסייע למטופל להגיע למקומות שמעולם לא ביקר בנפשו. אבל רגע המפתח אינו החוויה עצמה אלא "סשן האינטגרציה" - התהליך שבו מייצרים משמעות מהחוויה בסיומה.
אותה דיינה מספרת שהיא נכנסה לתוך גופה וראתה לפתע גוש שחור מתחת לכלוב הצלעות שלה. זה לא היה הסרטן, כי הוא לא היה במיקום הנכון. היא הבינה שזה הפחד שלה - והחלה לצרוח עליו "צא לי לעזאזל מהגוף". והוא אכן נעלם. המסע גרם לה להבין שהיא לא יכולה לשלוט בסרטן, אבל היא יכולה לשלוט בפחד שלה.
התבוננות בפעילות המוחית של אנשים תחת השפעת LSD חשפה תופעה מעניינת שכלל לא תואמת את סערת החושים שאנשים מתארים. "רשת ברירת המחדל" הינה רשת מוחית המעורבת בנדידת מחשבות, התבוננות פנימית והעלאת זיכרונות. אבל במקום לראות פעילות חשמלית סוערת ברשת הזו - הרשת השתתקה והפעילות המוחית הופחתה באופן משמעותי.
רשת ברירת המחדל היא הכתובת לתחושת האגו או העצמי שטבע פרויד. האגו מאפשר תחושת זהות יציבה, היכולת להתעורר בכל יום ולדעת מי אני, מה אני אוהב, מה עשיתי אתמול ומה אני אמור לעשות היום. האגו הוא גם השומר בכניסה, הוא דואג לשמור מחוץ למודעות דברים המאיימים עלינו, להדחיק מחשבות מעוררות חרדה. הסם מייצר שינוי רדיקלי במודעות, ומאפשר להיפרד למספר שעות מתחושת העצמי שכה מרכזית בחיינו.
ואכן, אחת החוויות המשמעותיות ביותר שאנשים שהתנסו בסמים מתארים היא היפרדות מהעצמי, ההבנה הכה משחררת שאני זה לא הגוף שלי. מייקל פולן מספר שאחרי שהתנסה בסם, הוא ראה את עצמו כחבילת פתקי "פוסט איט" בצבע כחול שנקרעים לאלפי חתיכות ועפים באוויר. זו הייתה תחושת העצמי שלו, והוא מספר שלא היה לו שום צורך לבוא ולתפוס את החתיכות שעפו באוויר ולחבר אותן יחד.
דרך יעילה להבין את האופן שבו סמים פסיכדליים עובדים היא לחשוב על איך זה להיות תינוק. הכל חדש, מעניין, מסקרן, גם גירויים מוכרים נחווים מחדש, כל משחק או גירוי חדש עשוי לרגש. הדמיון נכנס לפעולה, כי הוא אינו מדוכא על ידי המציאות. ככל שאנו מתבגרים המוח הופך עצור, בשליטה, ישנן יותר הגבלות. הסם גורם למערכת המוחית לחזור למבנה יותר פשוט וחופשי. מכיוון שהסם מייצר קשרים חדשים במוחנו, הוא מסייע למציאת דפוסים שלא ניתן היה לראות קודם.
אחד ממפתחי הצ'יפ הראשונים עשה זאת תחת השפעת LSD, ואילו סטיב ג'ובס טען שה־LSD שנטל הוא מה שיצר את ההבדל בין אפל למיקרוסופט. "מערכת ההפעלה ווינדוז הייתה יכולה להיות מוצלחת בהרבה אם ביל גייטס היה לוקח LSD", אמר פעם. אחד הסיפורים המפורסמים הוא שפרנסיס קריק הצליח לגלות את מבנה הדנ"א תחת השפעת הסם.
הפסיכיאטר סטניסלב גרוף כתב ב־1980: ״אין זו הגזמה לומר שכאשר עושים שימוש אחראי וזהיר בסמים פסיכדליים, הם יהיו עבור פסיכיאטריה מה שהמיקרוסקופ לביולוגיה או הטלסקופ לאסטרונומיה. כלי זה מאפשר ללמוד על תהליכים חשובים שבמצב רגיל אינם זמינים להתבוננות ישירה"