נשיא ארצות הברית וגורמי שמאל ישראלים מנסים לעוות אמירה של ראש הממשלה ביום הבחירות כדי ללבות את אש השנאה בין יהודים וערבים ולעשות ממנה הון פוליטי. אבל פרדוקסלית, מערכת הבחירות האחרונה דווקא מספקת סיבה טובה לתקווה במה שנוגע ליחסי יהודים־ערבים בישראל.

התקווה נובעת ממה שנחשף במהלך שיחות רבות עם מצביעים ערבים שפורסמו בעיתונות על רקע הקמת הרשימה המשותפת. מרבית המרואיינים שמחו על הקמת הרשימה החדשה, דווקא כיוון שקיוו כי בפעם הראשונה מוקמת מפלגה שתייצג את האינטרסים שלהם. לא את האינטרסים של הקומוניזם, לא את אלה של אבו מאזן, ובוודאי לא את האסלאם הפוליטי המטורף. שיחה אחר שיחה, מרואיין אחר מרואיין, אמרו אנשים בנצרת, בחיפה ובנגב, שהם רוצים מפלגה שתעסוק בשיפור החיים שלהם ולא של אף ערבי זר.

סקרים שנעשו בסמוך לבחירות מעגנים מספרית את אותה ההתרשמות. סקר של מרכז דיין וקרן אדנאואר מלמד שרק 19% מערביי ישראל רואים בסכסוך הישראלי-פלסטיני את העניין המרכזי שלהם. רק 28.1% מתעניינים בשיפור מעמד המגזר הערבי. לעומת זאת, 43% מעמידים את התעסוקה, החינוך, המלחמה בפשע, הבריאות ומעמד האישה בראש הסולם.

סקר אחר מלמד ש-70% מערביי ישראל מתמקדים במעמדם החברתי-כלכלי ולא בנושא הפלסטיני. הסקר הזה, שנעשה דווקא עבור עיתון ״הארץ״, קובע ש-60% מערביי ישראל היו רוצים שהרשימה המשותפת תשתתף בקואליציה, ושומו שמיים - 28% רוצים קואליציה עם הליכוד.

זה לא צריך להיות מפתיע כל כך. אחרי הכל - מסביב יהום הדאע״ש וערביי ישראל ממש לא אידיוטים. הם יודעים היטב לאיזה אי של שפיות ושגשוג, בתוך עולם אסלאמי רצחני ונחשל, הם נקלעו. הכל בגלל הציונים מחוללי הנכבה וגזלני האדמות. הכל בגללנו, שמספקים להם חיים ואופק שלא קיימים באף חברה אסלאמית בעולם.

ולמרות זאת, אנחנו עסוקים בשיח של עימות ושנאה, ולא שמים לב למה שבאמת רוצים מרבית ערביי ישראל. הראיונות והסקרים מלמדים שהערבים שלנו, ברובם, רוצים לחיות איתנו, כפי שאנחנו במדינה היהודית, וסולדים מגלולות השטנה שמוכרים חברי הכנסת שלהם.

אלא שצפויה להם אכזבה גדולה מהרשימה המשותפת. היא לא תספק לבוחריה דבר ממה שרובם רוצים. מרבית חברי הכנסת החדשים- ישנים שטופים בשנאה למדינה הציונית וממש

לא רוצים להשתלב ולהשפיע. לכן כל אותם 64% מערביי ישראל שאופטימיים בנוגע למערכת היחסים שבין יהודים וערבים צפויים למפח נפש. הרשימה המשותפת לא תישאר הרבה זמן משותפת, וכרגיל, עיקר עניינם של חברי הכנסת שלה יוקדש למלחמה במדינת היהודים.

כל זה יישאר כפי שהוא עד שערביי ישראל יבחרו, סוף-סוף, נציגים משלהם. כאלה שיעשו את מה שהרוב רוצה. נציגים שיקבלו את מדינת ישראל כפי שהיא וינסו להשתלב בה. לא כאלה שיתרכזו בלתקוע לנו אצבעות בעיניים.

ואגב, מי שלא רוצה שנחזור לאמירות כמו זו של מנהיג הליכוד במהלך יום הבחירות, רצוי שיפסיק להציב איום על הרוב הציוני במדינה. יפסיק לבחור אן בלוק רשימה שמסרבת, אפילו, לחתום על הסכם עודפים עם מרצ, כי זו ציונית מדי בשבילה. כשכל זה יתרחש, ייפסקו גם החששות מפני הצבעה ערבית מסיבית, ובא לציון ולישמעאל גואל.