שלושת המחבלים שפרצו למשרדי השבועון הצרפתי "שארלי הבדו" ידעו בדיוק לאן הם הולכים, למי הם מכוונים ומתי להגיע. הם נכנסו בדיוק בזמן ישיבת המערכת, והוציאו להורג את העורך ואת ארבעת הקריקטוריסטים, שקריקטורה של אחד מהם - ראשו של הנביא מוחמד נערף על ידי איש דאע"ש - העלתה את חמתם. 


סליחה, הביטוי העלה את חמתם מטעה. לא מדובר בחבורה של חמומי מוח או מפגעים בודדים שנעלבו מהקריקטורה עד שהחליטו לעשות מעשה. מה שהתרחש בפריז הוא פעולת קומנדו מקצועית, מאורגנת ומתוקצבת על ידי גוף חזק ועשיר. לא מן הנמנע שמדובר בארגון שבעברו אומן על ידי מי ממדינות המערב. 


שלא נטעה, הקומנדו המוסלמי שביצע את הפעולה הזאת לא נאבק רק על שמו של מוחמד, אלא על דמותה של אירופה. אירופה כבר אינה נתפסת על ידי האסלאם הפונדמנטליסטי כ"דאר אל־כופר" - ארץ שאינה חלק מהעולם המוסלמי, ולכן ניתן לאפשר לכופרים ולרעיונותיהם למשול בה. ישנם פילוסופים מוסלמים בני זמננו שרואים באירופה "דאר א־דעווה", בית ההזמנה בערבית, ביטוי שמשמעותו ארץ שתושביה עדיין לא נחשפו לאסלאם, אך סופם שיהיו מוסלמים. תושבי ארץ ההזמנה אינם יכולים לעשות בדמותו של מוחמד ככל העולה על רוחם, וזו המשמעות העמוקה של הפיגוע שחוותה פריז השבוע.


האם הפיגוע יעורר את האירופים לפעול לביטול הדעווה? אם לשפוט לפי התקדים האמריקאי - לא ממש. פחות מעשור לאחר ה־11 בספטמבר
שיכנו האמריקאים בבית הלבן נשיא שלהוט להתפייס עם העולם המוסלמי ולמשוך את חייליו מהמזרח התיכון בכל מחיר. זו הסיבה לכך שאני סקפטית ביחס להגדרת הפיגוע כ"משנה תפיסה". לא די ברצח של עיתונאים - גם אם הם מהווים סמל לחירות ולאינטליגנציה הצרפתית - כדי לגרום לאירופים להבין שמלחמת הדת של האסלאם הפונדמנטליסטי היא איום על אירופה כולה.

רחוקה עוד יותר ההבנה שישראל מתמודדת עם אותה בעיה, כשהיא מתמודדת עם הפלסטינים. מאז הסכמי אוסלו ישראל נותנת דריסת רגל וכוח לאסלאם המתון, שמהווה כר פורה לצמיחה של האסלאם הרדיקלי. כמו בישראל, כך באירופה, ישנה הכלה וקבלה של המוסלמים המתונים שמגיעים מצפון אפריקה ומטורקיה למצוא תקווה באירופה, ובתוכם צומחים רעולי הפנים של "המדינה האסלאמית".

גם אם בצרפת לא יהיה שינוי בתפיסה, הרי שבישראל חייבים לשנות מיד את התפיסה ביחס לעלייה מצרפת. "יהודי צרפת נמצאים בסכנה", אומר אברהם אזולאי, עורך השבועון "לה פטיט הבדו". "הפיגוע לא ישנה את עמדותיהם של הצרפתים, להפך. הם יגידו שהוא אירע בגלל הבעיה הפלסטינית, בגלל ישראל ובגלל היהודים; עד כדי כך האנטישמיות עמוקה". 

למרות ש־500 אלף יהודים נמצאים תחת איום, ישראל לא מתייחסת לעלייה מצרפת כאל אתגר לאומי. היא לא מתקצבת תוכניות לעידוד עלייה באותם היקפים שבהם תוקצבה ועדיין מתוקצבת העלייה מרוסיה, בעידודם של אביגדור ליברמן וסופה לנדבר, שכבר חמש שנים נמצאת במשרד העלייה והקליטה. יש האומרים שלליברמן אין עניין להתאמץ, מאחר ולא מדובר במצביעים פוטנציאליים של מפלגתו. אני רוצה להאמין שזו לא הסיבה.גורמים בקהילה היהודית טוענים שפעולה נכונה, בעיקר בקרב צעירים, יכולה ליצור מומנטום של "מבצע שלמה", שיהיה לא רק צעד אלטרואיסטי, אלא גם שינוי דמוגרפי אל מול ערביי ישראל. מסת אנשים שתיישב את הנגב והגליל. וכן, יש צרפתים שמוכנים להתגורר לא רק ליד הים.

אבל ייתכן שאני טועה, והפיגוע המחריד ישנה את תפיסת עולמה של צרפת לגבי האסלאם הקיצוני. אם אכן זה יקרה והצרפתים יבינו שיש להילחם בטרור, תהיה ישראל רלוונטית עבור אירופה החדשה רק כחיל החלוץ של המלחמה העיקשת בטרור. כאן, בארץ, ינסה השמאל להמשיך להלך עלינו אימים באמצעות הביטוי "אינתיפאדה מדינית". אלא שאותן מדינות שאמורות להשית עלינו את האינתיפאדה הזאת נמצאות בעצמן על סף אינתיפאדה, והיא לא מדינית בכלל. במצב של התפכחות באירופה, יעמדו מדינות אלה לצדנו רק אם נהיה בית ספר לעמידה איתנה, בלתי מתפשרת ומוסרית אל מול האסלאם הפונדמנטליסטי, שמשתמש בכלים של דמוקרטיה ו"משפטיזציה" כדי לפורר את המערב מבפנים. הבעיה היא שהשמאל הישראלי מעוניין להתקרב לשמאל האירופי הדועך, ושתי הקבוצות מתקשות לחשב מסלול מחדש.

אם כדי לעודד עלייה מסיבית מצרפת או כדי להציג קו נוקשה מול הטרור - כדי לנצל את המומנטום שנוצר, לצערנו בנסיבות איומות, הממשלה הבאה תצטרך 
להיות לאומית, איתנה, וגם לא מושחתת.