רק בכוח: על יוצאי אתיופיה להשתמש בכל כלי אפשרי במלחמה בגזענות

הנשיא ריבלין הניח זר על האנדרטה ואמר: ״כמו המעבר בין יום הזיכרון ליום העצמאות, גם כאן שלובים בסמליות אין קץ העצב והשמחה יחד. אלפי שנים חיו יהודי אתיופיה כשירושלים בלבם. למעלה מ־4,000 מתו בדרך״.
 

נשיא המדינה התייחס למחאה האחרונה של יוצאי אתיופיה ואמר: ״המפגינים חשפו פצע פתוח בלב החברה הישראלית. פצע של קהילה שמשמיעה את זעקתה בדם לבה על תחושות של אפליה, גזענות, עלבון וחוסר מענה. מדינת ישראל טעתה בדרך הקליטה ובטיפול שלה בבני העדה לאורך שנים. לא ראינו, לא עשינו נכון, לא הקשבנו די. לצד חובת הביקורת וההכרה, מוטלת עלינו גם החובה להאמין שבכוחנו לתקן״.

גם נתניהו התייחס בנאומו למחאה ואמר: ״שמענו את זעקתכם. כל העם שמע אותה, גם אני. לפני כשבועיים נפגשתי עם כמה מכם. זה היה מפגש מרגש, תרשו לי לומר מטלטל. שמעתי תלונות על גזענות, על אפליה, על קיפוח, על הפעלת כוח עודף. שמעתי על החשש ללכת ברחוב בגלל צבע העור. אינני יכול לקבל זאת. לא במדינתנו, לא במדינת היהודים״.
 

ראש הממשלה התחייב: ״השבוע אקים ועדת שרים מיוחדת בראשותי לטפל בכל הנושאים הללו ובנושאים רבים אחרים. נביא לממשלה תוכנית מקיפה לסייע לכם בכל דרך. אבל מעבר לתוכנית, המשאבים והפרויקטים, יש עיקרון אחד חד וברור - אין מקום לגזענות ואפליה בחברה שלנו. נילחם בכל הכוח בתופעות הפסולות הללו״.
 

נתניהו אמר עוד: ״מסע העלייה שלכם תם, אבל לי חשוב שכל ילד וילדה בישראל יכיר את סיפורכם. הנחיתי את מערכת החינוך להנחיל את הסיפור הזה, רב ההוד וההדר והכאב, בבתי הספר שלנו. אני חושב שזה חלק מקירוב הלבבות והטמעת הגורל המשותף של עמנו״. 

יותר מ־30 שנה אנחנו נאבקים בגזענות מצד הממסד הישראלי. כשבועיים עברו מאז יצאנו למאבק בסבב הנוכחי, וכבר אפשר לציין שיתוק של ירושלים, סגירת נתיבי איילון ואלימות שוטרים בכיכר רבין. כל אלה העלו את נושא הגזענות לסדר היום הציבורי.
 

בימים אלה אנו שוקדים על הקמת צוותים מקצועיים על מנת לממש את המטרות שלשמן יצאנו למאבק. לצערי, נוצר מצב אבסורדי שבו במקום להתעסק במהות אנו עוסקים בטפל. המאבק בגזענות הממסדית הוזנח בשל מאבק פנים־קהילתי. ריבוי הפעילים החברתיים והאנשים שרוצים לסייע במאבק יצר מציאות מורכבת ואי סדר. ממש קטסטרופה. נעשו ניסיונות ליישור קו, כך שנוכל לנהל את המאבק בצורה אחראית ונחושה, אבל הם לא צלחו.
 

רבים שואלים מהן הדרישות שלנו. בגדול, התשובה היא שוויון אזרחי. הגזענות והאפליה נגד ישראלים ממוצא אתיופי קיימת בכל תחומי החיים - קליטה, דיור, חינוך, תעסוקה, דת, צבא. כדי לשנות מציאות זו, על ממשלת  ישראל החדשה לבצע בחינה מחודשת של החלטות ותוכניות שהביאו להחרגתה של הקהילה ויצרו אוטונומיה חבשית בישראל.
 

אנחנו זוכים ליחס מפלה וגזעני מהמשטרה. יש מדיניות של שיטור יתר, הפרת זכויות ואלימות כלפי אזרחים ממוצא אתיופי. על משטרת ישראל לקבל אחריות ליחס המפלה הזה ולהוביל מהלכים מערכתיים, פנים־ארגוניים, לשינוי המציאות.
 

להפגנה היום יש אישור משטרתי. יהיו בה סדרנים שלנו שימנעו חיכוך עם המשטרה. לא תהיה צעדה, לא תהיה אלימות. הפגנה היא אמצעי להשגת מטרה ולא מטרה בפני עצמה. הייתי מעדיף ששינויים יקרו באמצעות ישיבה סביב השולחן, בחדר ממוזג, עם ארוחה אותנטית. תודו - נשמע טעים ומגניב.
 

אולם יודע אני שמדינת ישראל לא מבינה אלא כוח. כוח פירושו שעלינו לעשות שימוש בכל כלי או אמצעי כדי לעורר את מקבלי ההחלטות לפעול למען חברה מתוקנת ומיגור הגזענות.