לקראת השנה החדשה טור וכולו דבש. לא ביקורת, אין תסכול, בלי ציניות. לאחר שנים של הקשבה לנאומי המנהיגים ולאמירות שחוקות בחרתי להחמיא לשלושה אישים - צמד ועוד אחד - שדבריהם אינם בנאליים יותר בעיני ומבין שורותיהם מבצבצת השראה.

הצמד האפיפיור פרנציסקוס והנשיא ראובן ריבלין נפגשו לפני כשבוע בוותיקן. האפיפיור, הקתולי הסוציאליסט הראשון, מפיץ אור כאילו היה מגדלור החג 360 מעלות ללא הפסקה. הזרקור חזק ומעניין ואינו נח. הוא פותח צוהר להומוסקסואלים, קובל על אפליה מגדרית בשוק העבודה, רוגז על המעצמות שלא הפגיזו את המסילות אשר הובילו את היהודים להשמדה, מכנה את רצח העם הארמני "רצח עם", מבקש מהורים להיות אחראים ולא להתרבות כמו שפנים, מתכסח עם הקפיטליזם וקורא לצדק סביבתי. האם זה הוא הנציג של המוסד השמרני ביותר בעולם?

אל המגדלור פרנציסקוס מפיץ האור הפליג בשבוע שעבר האור לגויים הפרטי שלנו, הנשיא ריבלין. כשישראל נמצאת באחת התקופות הקשות עם גילויי שנאה בתוך החברה, מעשי אלימות וסממני נסיגה לדמוקרטיה הפריכה שלנו (כשנבחרי הציבור אינם מבינים ומוקירים את הזכות לחופש הביטוי), נותר לשאת עיניים לנשיא המדינה. הוא קרן האור.

הפגישה בין שני המנהיגים הייתה מתבקשת. איש איש וצנעתו, פסגת האלומות לא סוקרה בהרחבה. האחד בירך את האחר. מתנות הוחלפו, טקסים וסעודות. מה ניתן לקחת משני האישים, המחזיקים במשרות רמות אך בעלות משמעות סמלית יותר מאשר ביצועית? אפשר לזנק לתוך הטקסטים והנאומים שלהם ולראות איך באמצעות המילים, הם מחוללים שינויים עדינים. שניהם מפיקים פנינות ומייצרים קדמה.

אחרי שני המנהיגים הגלובליים, בחרתי עבור טור נוטף הדבש באישיות שלישית, מקומית יותר. השגריר האמריקאי דן שפירו שחי פה מאז 2011 הוא מקור להשראה. לפני כמה ימים, בהרמת כוסית לכבוד החג בביתו, הוא כינס את כל נפגעי מצעד הגאווה בירושלים, האירוע המזוויע שבו נרצחה נערה צעירה. למעט אותה נסיעה אומללה באמבולנס אחרי המצעד, היה זה כינוס ראשון של "הנדקרים", והם עמדו נבוכים עם כוסות יין ביד. על מה מברכים? גם משפחת בנקי נכחה אצל שפירו, וכמאמר הקלישאה שפירו נשא דברים מרגשים. ממש.

הוא ציטט את הנשיא ג'ורג' וושינגטון בביקורו בבית כנסת עתיק עם "אב הרחמים המפיץ אור ולא שנאה ומאיר לנו את הדרך", הוא דיבר בכנות נדירה על "השנה שעתה באה לסיומה ואשר אינה מייצגת נקודת שיא ביחסי ישראל וארצות הברית". הוא הגיע גם לערך "עריכת חשבון נפש", אך לא קשר בין הערך לבין הנקודה.

אנשים (כמוני) המאזינים לדיפלומטים שנואמים פעמים אינספור ממעטים למצוא פינות של כנות או אמיתות מעוררות השראה. אולי זו השנה שעברה על שפירו, שבה נדרש לנווט בזהירות ובחרדה את ספינת הדיפלומטיה האמריקאית־ישראלית, שנה אשר סיכם בהתייחסות קודרת ואמיתית. ועם האווירה החגיגית על הדשא של השגריר, שפירו מקווה שתכלה שנה וקללותיה ושבאהבתו הרבה לציבור הישראלי הוא ינווט את המדינות החוצה מן המשבר.