הרבה רעש היה, לפחות ברשתות החברתיות, לקראת הפגנת השמאל שנערכה שלשום בתל אביב נגד הממשלה, הפגנה שבשורה התחתונה השתתפו בה בין 1,000 ("הארץ", "וואלה") ל־2,500 ("מעריב") איש. נכון שבאופן יחסי למספר המפגינים הזעום ההפגנה הזאת זכתה לסיקור תקשורתי נאה פלוס, אבל במקרה הזה יותר ממה שחשוב לדבר על כמה אנשים היו באירוע הזה, חשוב לדבר על מה היה בו. עברתי על אתרי החדשות ואני מתנצל מראש אם פספסתי משהו, אבל בכל המקומות שבהם חיפשתי ובכל התמונות שעליהן עברתי לא ראיתי ולו דגל ישראל אחד לרפואה.
 
מה כן ראיתי? דגלי מרצ, דגלים אדומים ודגלי פלסטין. וזה חייב לעורר כמה שאלות. כי אם מרצ רוצה לבקר את מדיניות הממשלה, זה בסדר גמור. ואם פעילי שמאל אחרים רוצים להביא להחלפתה באמצעות הפגנות ומחאות, זו החגיגה הדמוקרטית בהתגלמותה. אבל מה לדגלי פלסטין ולביקורת של השמאל על הממשלה, את זה לא בדיוק הבנתי. יכול להיות שמרצ מבקשת להחליף את ממשלת נתניהו בממשלת אבו מאזן? 
 
אז זה נחמד שח"כ זהבה גלאון מדברת על החשיבות של צעידה משותפת של יהודים וערבים, ושהכרוז קורא "לא למלחמה וכן לשלום" ושח"כ איימן עודה מסתובב כשעל חזהו מדבקה הקוראת "יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים". אבל השאלה - בתוך השלום הזה ובתוך החיבור הזה של יהודים וערבים - מה מקומה של ישראל, ומה מקומה של הציונות, ומה זה אומר שדגלי פלסטין היו שם לרוב אבל דגלי ישראל לא. האם יכול להיות שכל זה נובע מכך שהיכולת של החברים ממרצ להכיל את דגל פלסטין גדולה מהיכולת של חבריהם ערביי ישראל להכיל את דגל ישראל?
 

ובכלל, החיבור הזה של השמאל הציוני של מרצ (נדמה לי שמרצ עדיין מתעקשת להיות במקום הזה) יחד עם הרשימה המשותפת והצעידה של חברי הכנסת משתי הרשימות דורשים כמה וכמה הסברים. כי להגיד על ממשלת נתניהו שהיא קיצונית ומסיתה זה בסדר. אבל לעשות את זה תוך כדי צעידה לצד איימן עודה  - שהתנגד להגדרת חיזבאללה כארגון טרור, ושמהסיעה שלו יצאו משבחי השהידים והעומדים דקת דומייה לזכר רוצחי יהודים  – זה קצת מצחיק.

כי מה הטענה בדיוק? שאביגדור ליברמן מסית, ולעומתו חנין זועבי, אחמד טיבי וג'מאל זחאלקה הם מתונים? שנתניהו הוא הבעיה ובאסל גטאס הוא הפתרון? 
אפשר לטעון הכל נגד הממשלה הזאת. אבל כשהשמאל הציוני נעזר במגיני החיזבאללה, במהללי השהידים ובדגלי פלסטין כדי להסביר למה ישראל הפכה למדינה קיצונית, הוא בבעיה. הוא והשמאל המתון יותר, שממנו לא נשמע ציוץ אחד של ביקורת על כל זה.